כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שמירה מחוץ למעצר בעבירה של רצח

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

טענות הזוטא של מיארה וחיימוב היו כי בשלב החקירה הבטיחו להם החוקרים טובות הנאה ממשיות תמורת הודאתם, ובכלל זה הקלה משמעותית בעונש המאסר, תוך שציינו בפניהם כי אסור להם ליידע את עורכי דינם על כך. בסופו של דבר, טענות אלה לא התבררו, לאחר שהשניים הודו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סיוע לרצח תוך ביצוע עבירה אחרת.
אשר לאפשרות להמשך המעצר מחוץ לכתלי בית המעצר, בן שמחון טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לנסיבותיו הקונקרטיות, לרבות גילו הצעיר, העדר עבר פלילי בעיניינו, והערכת שירות המבחן כי מסוכנותו היא ברמה בינונית בלבד, ולא גבוהה.
יש להוסיף, כי בהתייחס לשאלה שהוצגה להם הבהירו באי-כוח העוררים כי לצורך הליך הערר הם אינם עומדים עוד על טענתם המשפטית ביחס להיעדר תשתית ראייתית להרשעתם בבצוע עבירת רצח תוך כדי ביצוע עבירה אחרת, תוך שמירת טענה זו להליך העקרי.
עניינו של בן שמחון שונה אמנם מעניינם של שני העוררים האחרים, במובן זה שלפחות בעת הגשת הערר לא נזקפו לחובתו הרשעות קודמות, אך כפי שתואר לעיל, לאחרונה הוא הורשע בעבירת אלימות נוספת (שבוצעה בעת מעצרו הנוכחי) ונדון בגינה לעונש מאסר אותו הוא מרצה כעת.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעררים ובנספחיהם הרבים, שמעתי את טענות הצדדים באריכות ועיינתי בחומר שהוגש לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין העררים להידחות, וכי לעת הזו יש להותיר את העוררים במעצר מאחורי סורג ובריח.
איני מקבלת את טענת באת-כוחו של בן שמחון לפיה יש להסיק מתסקירי שירות המבחן כי מסוכנותו "בינונית" בלבד, באופן שתומך בשחרורו לחלופה.
סוף דבר: העררים נדחים.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 30.8.2011 גזר בית המשפט המחוזי על המערער מאסר עולם לריצוי החל מיום מעצרו בגין העבירות מושא האישום הראשון ושמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין העבירות מושא האישום השני.
עוד סיפר המערער כי נותר לשמור מחוץ לדירה בעת שחבריו עלו אליה, והצטרף אליהם רק רבע שעה לאחר מכן, כאשר נתבקש לסייע בחיפוש אחר דברי ערך.
עוד מוסיפה המשיבה כי המערער אינו חולק על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו וכי אין מחלוקת שהמערער הישתתף בניסיון השוד, היינו "עבירה אחרת". לשיטת המשיבה, צירוף אלו להסכמת המערער כי יש להרשיעו בהריגה, שמשמעותה כי המערער גרם למות המנוח וכי היתקיימה בו מודעות ליסוד העובדתי של גרימת מוות ויסוד נפשי של פזיזות להתממשות תוצאת מעשיו, מראה כי היתקיימו בו היסודות הנדרשים לצורך הרשעתו בעבירה של רצח אגב ביצוע עבירה אחרת.
...
ערעורם נדחה על ידי בית משפט זה (הנשיאה - כתוארה אז - ד' ביניש והשופטים ס' ג'ובראן ו-ע' פוגלמן), עוד בטרם הוגש כתב האישום כנגד המערער [ע"פ 11426/03 חואמדה נ' מדינת ישראל (31.12.2008) (להלן: עניין חואמדה)].
משכך, מקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי כי המערער גילה בהתנהגותו, לכל הפחות, קלות דעת כלפי אפשרות התממשות הסיכון הטמון במעשי החבורה, אם לא אדישות לקרות תוצאתם המסתברת – מות המנוח [השוו: ע"פ 5686/07 בסטיקאר נ' מדינת ישראל (17.2.2011), פסקה 17 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל)].
כאן המקום לציין כי בית המשפט המחוזי, גם אם במותב שונה, ואף בית משפט זה הגיעו למסקנה דומה גם בעניינם של יתר חברי החבורה אשר לקחו חלק בתקיפת המנוח – עבד, אחמד ואוסמה – וקבע כי מעשיהם מעידים כאלף עדים כי היו מודעים לסכנה לחיי המנוח הטמונה במעשיהם וגילו שוויון נפש ואדישות לאפשרות כי תתממש (ראו: עניין חואמדה, פסקאות 44-43 לפסק הדין).
מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המסקנה הסבירה ביותר נוכח חומר הראיות שהובא לפניו היא כי המערער אינו חף מפשע, ואינני רואה לנכון להתערב בקביעתו רק מפני שלא ניתן לשלול תרחיש רחוק ויוצא דופן שהוצע על ידי המערער [השוו: ע"פ 3124/96 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 406, 414 (1993); ראו גם: ע"פ 112/69 חליחל נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(1) 733, 744 (1969)].
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בגין אירועים אלו, הואשם המשיב ברצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין; חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות של סעיף 382(ב)(1) לחוק זה; שתי עבירות הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין; שתי עבירות החזקה, נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(א)(ב) לחוק העונשין.
החשש מפני מסוכנות המשיב מיתעצם גם נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות של הסתרת חטוף; קשירת קשר לפשע; חטיפה ממשמורת של קטין מתחת לגיל 16; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות והדחה למניעת עדות במשפט.
בנסיבות אלה, ביקש המשיב להורות על שיחררו בתנאים, כך שיתאפשר לו לעבוד על כתיבת סיכומיו בתנאים הולמים מחוץ לבית המעצר.
כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין שמירה על בטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי לבין זכותו של הנאשם לחירות.
בתוך כך, יש להביא בחשבון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; החשש לשיבוש הליכי המשפט והמלטות הנאשם מפני אימת הדין; וכן, משך שהותו של הנאשם במעצר וקצב היתקדמות ההליך (ראו, למשל: בש"פ 2273/19 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 8 (3.4.2019); בש"פ 7265/19 מדינת ישראל נ' ג'בארין, פסקה 8 (14.11.2019); בש"פ 2721/20 מדינת ישראל נ' צ'חברידזה, פסקה 7 (6.5.2020)).
...
יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוליך למסקנה, כאמור, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מעצרו של המשיב.
לאור כל האמור, ובשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובפרט מסוכנותו הגבוהה של המשיב, כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה לא ניתן לקבוע כי נקודת האיזון הוסטה לכיוון חירותו של המשיב.
בשולי הדברים, אעיר כי מובן מאליו שעל שב"ס לאפשר למשיב להכין כראוי את כתב סיכומיו, ומכל מקום, פתוחה בפניו הדרך, ככל שהדבר לא יסתייע, לפנות לערכאה המבררת בעניין זה. סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 3.5.2021, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 55639-05-17 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2001 בעליון נפסק כדקלמן:

המציאות מלמדת, כי במקרים רבים נוטה חשוד לפתוח את סגור לבו בפני מי שעצור עמו, ולהמנע מכך בחקירה בפני איש מרות, ואם בדרך זו ניתן לתרום לחשיפתן של עבירות והעמדתם של עבריינים לדין, כי אז אין מנוס מלעשות שימוש גם באמצעי חקירה זה. המציאות מלמדת עוד, שסוכנים בדרך כלל אינם אנשי חוק, ולעתים קרובות ההפך הוא הנכון, ומדובר בעבריינים המבקשים לקנות את חירותם או לזכות בפטור מהעמדה לדין, כגמול על פעולתם להשגתן של ראיות מפלילות כנגד אחרים.
מי שמבקש ל"היתרברב" בפני אחר על מנת לקנות לו מעמד איתן בעיניו ובעיניהם של עצורים אחרים, חייב לשמור על עירניות צלילות הדעת, על מנת ש"התרברבותו" תישמע הגיונית, וזו משימה קשה למי שנימצא תחת השפעתו של סם. ואם ישאל השואל מדוע בסופו של דבר פתח המערער את סגור לבו בפני המדובב דוקא, התשובה הטובה ביותר לכך היא, ככל הנראה, שזהו הטבע האנושי הגורם לאנשים במצבי מצוקה, לתור אחר אוזן קשבת.
ב) בעת השוד עצמו, נותר טובול לשמור מחוץ לחנות, על מנת שמלאכתו של שותפו לא תופרע, בעוד שהמערער ניכנס לחנות וגנב משם את התכשיטים, תוך שהוא מפליא את מכותיו במנוח.
אכן, היה יותר מאשר טעם לפגם בהחלטתו של גובה האמרה ת107/, לשוב ולהזהיר את טובול כמי שעדיין חשוד במעורבות בשוד וברצח של המנוח, אף שמשפטו של טובול הסתיים יומיים קודם, ובמהלכו הודיעה המשיבה כי היא מסתלקת מעבירת הרצח שיוחסה לו, עקב חסר מסוים בראיות שבידיה.
...
עם זאת, מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי, כי הדרך בה נהג החוקר, אין בה כדי לאיין את משקלה של ההודעה, אלא רק למזער אותו.
מכאן גם המסקנה כי עדות זו מחזקת את החשד שדבק במערער כמבצען של העבירות שיוחסו לו, ונותנת משנה תוקף להודאתו של המערער בשיחותיו עם המדובב.
לנוכח כל האמור אני סבור כי יש לדחות את הערעור על ההרשעה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1997 בעליון נפסק כדקלמן:

לפי כתב האישום קשר העורר קשר עם אבי דיין, בגידרו החליטו השניים לשדוד חנות תכשיטים ברח' ביאליק ברמת-גן שהיתה בבעלותו של יצחק יונס ז"ל. דיין ניכנס לחנות ואילו העורר שמר מחוץ לחנות, כדי לאפשר לדיין לבצע את השוד.
בית-המשפט המחוזי מצא כי הראיות הנ"ל מוכיחות לכאורה את עבירות השוד והרצח שיוחסו לעורר, וכי חומרתה של עבירת הרצח מלמדת כי העורר מסוכן, וכי לא ניתן להסיר את החשש שיפגע בביטחון הציבור על ידי חלופת מעצר.
...
עם זאת, הגעתי לכלל דעה כי אין להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, שכן האישום בעבירה של השוד לבדו מקים עילת מעצר.
אשר-על-כן אני דוחה את הערר.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו