שמאי קבע כי הפגיעה אובדן גמור חוק שמירת הניקיון

התובעת טוענת כי בעת שרכבה הוסע כדין מכיוון מערב למזרח והגיע לצומת מרומזר, הבחין נהג רכב התובעת כי האור ברמזור שבכיוון נסיעתו הנו ירוק ולפיכך, ניכנס לצומת בחסות אור ירוק, אלא שלפתע הגיח רכב הנתבעים מכיוון צפון לדרום, משמאלו של רכב התובעת, לא ציית לאור אדום הדולק ברמזור שבכיוון נסיעתו, ניכנס לצומת לא פנוי ופגע ברכב התובעת.

לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים כבדים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב, אשר קבע כי רכב התובעת איבד מערכו ("אבדן להלכה").

בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים 1 ו-2 משיב כי ניכנס לצומת "ברמזור ירוק נקי" כאשר לא דובר על אור ירוק מהבהב אלא ירוק דולק קבוע במרחק של עשרות מטרים ובעת כניסתו לצומת.

העדה לא ידעה לומר אם ראתה את האופנוע שמר בן שמחון רכב עליו לפני התאונה, או באיזה נתיב נסע רכב התובעת, אלא רק כי הבחינה כי רכב התובעת ניכנס לצומת בחסות אור ירוק ואת הרגשתה לגבי המכות שקבל רכב התובעת (עמ' 17, שורות 32-15 לפרוטוקול), כי רכב התובעת ניכנס בנסיעה רציפה לצומת (עמ' 18, שורה 7 לפרוטוקול).

...

איני מקבלת את הטענה של הנתבעת 1 כי ביצעה את שיעורי הנהיגה בישראל בשביל עצמה, שהרי אם נהגה ברכב הנתבעים במספר הזדמנויות לפני התאונה (עמ' 23, שורות 19-18 לפרוטוקול) אחרת גם אין היגיון בהכנסת שמה של הנתבעת 1 כנהגת נוספת במפרט פוליסת הביטוח, לא ברור מדוע הייתה צריכה לקחת שיעורי נהיגה "רק בשביל עצמה". ברור כי התכלית של אותם שיעורי נהיגה הייתה לגשת למבחן רישוי מעשי ובסופו של יום לקבל רישיון נהיגה ישראלי.

ולסיכום התביעה נדחית כנגד הנתבעת , ללא צו להוצאות.

התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בסעיף 10 לעיל, כנגד הנתבעים 1 ו-3 בלבד.

להלן טבלה המפרטת את המפגעים, כפי שהופיעו בחוות-דעתו של השמאי גילבוע ז"ל: החלקה שטח החלקה בדונם תאור המפגעים/הנזקים סה"כ שיעור הנזק בש"ח המושב השטח המצוי בין חלקה 68 ב' לחלקה 69 ב' 2.5 היצטברות פסולת ביניין ואדי שנוצר עקב נקוז לקוי היצטברות פסולת וקרקע נזז 61,694 המושב חלקה "ציבורי" ב' וחלקה ב' (המצויות בין חלקה 32 לחלקה 70 ב') 3.5 לקיחת קרקע קלה היצטברות פסולת וקרקע נזז היצטברות פסולת ביניין 78,681 המושב איזור האנטנות, גוש 7883, חלקה 8126 70 היצטברות קרקע נזז לקיחת קרקע קלה הריסת מערכת ההשקיה 1,624,198 המושב גוש 7867, חלקה 16 52.6 היצטברות פסולת ביניין ואדמה בורות ותעלות בשטח תעלת נקוז החוצה את השטח 48,125 המושב דרכי כורכר בורות, חריצים והעדר נקוז 214,037 המושב הגבול שבין מושב פורת ליישוב צורן מצפון למושב עקירת עצי אקליפטוס 8,753 התובע 2 משק מס' 20, חלקה 25 10.1 היצטברות פסולת ביניין וערימות אדמה בורות וחריצים בקרקע אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 113,006 התובע 3 משק מס' 22, חלקה 39 7.6 היצטברות קרקע נזז ופסולת ביניין לקיחת קרקע קלה בורות וחריצים בקרקע אובדן שטח כתוצאה מהימצאותן של בריכות נקוז וביוב 90,115 התובע 4 משק מס' 4, חלקות 4 צפון, 11 ו-12 צפון 6.3 חפירת תעלת נקוז מרכזית ויצירת סוללת עפר יצירת דרך באמצע החלקה היצטברות פסולת ביניין פגיעה בשטח על-ידי תעלת נקוז אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 33,883 התובע 5 משק מס' 13, חלקה 13 צפון, חלקות 43 ו-44 12.6 יצירת דרך לאורך החלקה היצטברות אדמת נזז לקיחת קרקע חולית אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 256,814 התובע 6 משק מס' 65, חלקה 31 מערב וחלק מחלקות 1 ו-5 15 יצירת תעלה וסוללות עפר הווצרות בורות וחריצים לקיחת קרקע חולית היצטברות קרקע מסחף איבוד חלק באיזור התעלה אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 242,108 התובע 7 משק מס' 64, חלקה 64 ב' 3.5 היצטברות סחף עקב תקלת נקוז לקיחת קרקע קלה היצטברות פסולת ביניין ואדמה 38,185 התובע 8 משק מס' 31, חלקה 16 13.5 היצטברות ערימות פסולת, פסולת ביניין וקרקע נזז אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 244,116 התובע 9 משק מס' 37, חלקה 37 ב' 4.3 הצנעת פסולת בקרקע לקיחת קרקע אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 106,718 התובע 10 משק מס' 32, חלקה 32 ב' 4.8 סלילת כביש לקיחת קרקע חולית בעיית נקוז היצטברות פסולת ביניין 53,990 התובע 11 משק מס' 35 ו-36 ב' 7 נוצרה תעלה גריעת קרקע קלה השלכת ערימות פסולת נקוז לקוי היצטברות אדמת נזז אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 184,836 התובע 12 משק מס' 107, חלקות 5 ו-6 7.6 קו בטון בעומק מטר לקיחת קרקע ויצירת ואדי שפיכת קרקע נזז ולקיחת קרקע קלה חריצים ובורות בשטח אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 94,528 התובע 13 משק מס' 56, חלקה 56 צפון וחלק מחלקות 10, 13 ו-15 9 לקיחת קרקע חולית יצירת בורות וערימות עפר דרכים, תעלה וביוב בשטח אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 38,525 התובע 14 משק מס' 70, חלקה 70 ב' 3 היצטברות ערימות עפר היצטברות פסולת ביניין לקיחת קרקע קלה 107,110 התובע 15 משק מס' 66, חלקה 66 ב' 2.9 חסימת דרכי גישה סחיפת קרקע נקוז לקוי הווצרות בורות וחריצים 18,282 התובע 16 משק מס' 47, חלקה 47 צפון וחלקה 7 6.1 פלישה לשטח ניזקי שיטפונות נקוז לקוי 34,090 התובע 17 משק מס' 68, חלקה 68 ב' 3.1 איסוף ופינוי פסולת ואדי שנוצר עקב נקוז לקוי לקיחת קרקע קלה היצטברות פסולת וקרקע נזז אובדן הכנסה מגידול פרחי שעווה 88,719 התובע 18 משק מס' 3 6.5 היצטברות פסולת ביניין וערימות אדמה חריצים ובורות 31,391 התובעים 19 ו-20 משק מס' 39 חלקה 46 צפון וחלק מחלקה 9 5.4 לקיחת קרקע קלה הווצרות בורות ותעלות בשטח ערימות פסולת 7,300 יצויין, כי השמאי גילבוע ז"ל נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית.

בפסק הדין בע"א 3604/02 אוקו נ' שמי (פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)), קבע כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, כי: "כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א ‎450/64 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד יט(‎1) 655; ע"א ‎161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(‎2) 228; ע"א ‎37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(‎1) 525). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר היתרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, ‎1995) 774). אולם, אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א ‎37/68 הנ"ל; ע"א ‎9396/00 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(‎3) 537). כמובן, שקיים חשש כי בעל דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה, מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, במיוחד אם מדובר בבקשות חוזרות (ראו, רע"א ‎8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789, 796))". כך גם נאמר ברע"א 1582/12 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (15.3.2012): "...והלכה היא שגם אם נפסק, במסגרת החלטת ביניים, כי תובענה מסויימת לא היתיישנה, אין בית המשפט מנוע לחזור ולהדרש לשאלה האמורה, ואף להגיע למסקנות שונות, אם מתקיימות נסיבות שתצדקנה הערכה מחודשת של העניין (כגון אם במהלך שמיעת הראיות, כאשר מתבררת התובענה לגופה, מתבררות עובדות נוספות שיכולות לשפוך אור על סוגיית ההתיישנות (ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב פ"ד כח(2) 228, 234 (1974); ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)). בעניינינו מסקנת בית המשפט לעניין ההתיישנות התבססה על נימוקים משפטיים ולא ברור אם יכול להווצר מצב שיצדיק בחינה מחודשת של הסוגיה, אך עדיין מדובר בהחלטת ביניים שאינה יוצרת סופיות, וגם מטעם זה אין מקום למתן רשות ערעור" הינה כי כן, ההלכה, לעניין זה, קובעת כי החלטה בבקשה לסילוק על הסף הדוחה את טענת ההתיישנות הנה החלטת ביניים, וניתן לשוב ולהכריע בה, לאחר שמיעת הראיות בתיק, כשמתבררת התובענה לגופה, ומתבררות עובדות נוספות אשר יכולות לשפוך אור על סוגיית ההתיישנות.

לא למותר לציין, כי השלכת פסולת "ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד", בדין הפלילי, מהוה עבירה לפי חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984.

ואולם בכל הנוגע להקף הנזקים ושיעורם, עומדות שתי חוות-הדעת בנגוד גמור, זו לעומת זו, וניכר פער משמעותי ביניהן.

...

בהתחשב בקביעתי, לפיה ערים אינה נושאת באחריות לפסולת הבניין, ובשים לב לעובדה, כי ערים פעלה לסילוק חלק מן הנזקים שגרמה, ואף שילמה פיצוי למספר חקלאים, אני סבור כי יש לייחס לערים אחריות בשיעור של 35% לנזקי התובעים, בעוד שאחריותה של המועצה הינה בשיעור של 65%.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2, בהתאם לחלוקת האחריות ביניהן, לפצות את התובעים 20-1 בסכום כולל של 975,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, כמפורט להלן: התובע 1 – 300,000 ₪ התובע 2 – 50,000 ₪ התובע 3 – 15,000 ₪ התובע 4 – 25,000 ₪ התובע 5 – 100,000 ₪ התובע 6 – 100,000 ₪ התובע 7 – 10,000 ₪ התובע 8 – 50,000 ₪ התובע 9 – 30,000 ₪ התובע 10 – 30,000 ₪ התובע 11 – 70,000 ₪ התובע 12 – 30,000 ₪ התובע 13 – 30,000 ₪ התובע 14 – 50,000 ₪ התובע 15 – 15,000 ₪ התובע 16 – 10,000 ₪ התובע 17 – 50,000 ₪ התובע 18 – תביעתו נדחית.

התובעים 19 ו-20 – 10,000 ₪ כמו כן, אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2, בהתאם לחלוקת האחריות ביניהן, בהוצאות (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 150,000 ₪.

עקרי העובדות התובעת הייתה בעלת רכב מסוג סוזוקי סלריו, שניזוק בתאונה ביום 20.1.2020 ולפי דו"ח השמאי נקבע לו נזק בשיעור הקרוב ל-54% משוויו, הקף המהוה אובדן להלכה.

דיון והכרעה סעיף 1 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") מגדיר, בין היתר, כדלקמן: "גרוטות רכב" – רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו;"

זאת כיוון שלפי גרסת הנתבעת, הקביעה כי רכב הנו בגדר גרוטת רכב, נעשית בהתאם לדו"ח שמאי.

כאן המקום לציין כי הנתבעת הרחיבה את היריעה בתאור הפגיעה שנגרמת לציבור כתוצאה מהעמדת גרוטות רכב בשטחים צבוריים, והצדק עימה.

...

בסעיף 8(ב) לחוק נקבע בזו הלשון: "(ב) לא תשתמש רשות מוסמכת בסמכותה לסלק גרוטת רכב לפי סעיף זה אלא לאחר שדרשה בכתב מבעלה או מהמחזיק בה לפנותה תוך תקופה שקבעה בדרישה והוא לא עשה כן, ולאחר שהודעה בדבר כוונתה לסלק את הגרוטה הודבקה עליה במקום הנראה לעין, 48 שעות לפחות לפני ביצוע הסילוק." בענייננו, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה לא יכולה הייתה לזהות את בעלת הרכב, בהיעדר לוחית זיהוי.

אולם, שעה שרון הכחיש, במהלך הדיון, שידע על פינוי הרכב בזמן אמת, ולא הוכח כי ידע; והיות שעולה מגרסת הנתבעת, כאמור לעיל, שהרכב נגרט ללא המתנה של 3 חודשים, אני סבור כי התנהגות התובעת ובן זוגה לא השפיעה על התרחשות הנזק, ולפיכך אין מקום לייחס לתובעת אשם תורם.

לאור כל האמור אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 12.4.2021 ועד למועד פסק הדין.

כמו כן, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי ומחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 500 ₪.

על מנת שהפגיעה בזכות הקניין תהא מידתית, על הרשות לפעול אך ורק במסגרת הוראות החוק המסמיך ועל פי תנאיו.

סעיף 8 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), שכותרתו: "סמכות סילוק גרוטות רכב", קובע כדלקמן: "(א) רשות מקומית או מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן – רשות מוסמכת), רשאית לסלק גרוטות רכב שהושלכו ברשות הרבים או ברשות היחיד, למעט גרוטאות המצויות בחצריו של מי שמחזיק בהן כדין, או מנהל בהן כדין עסק בגרוטות רכב.

סעיף 1 לחוק מגדיר גרוטות רכב כ"רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו".

מכל המקובץ עולה, כי אין לראות ברכב התובע כ"גרוטת רכב", ומשלא נהגה הרשות על פי הקבוע בסעיפים 8א – 8ג, 8ב לחוק, הנני קובעת כי הרשות חרגה מסמכותה ואי-לכך עליה לפצות את התובע בגין נזקיו.

התובע הגיש חוו"ד שמאי – מר ערן בייסקי – אשר העריך את הנזק שנגרם לרכבו של התובע בסך של 8,585 ₪ (כולל מע"מ), כאשר הערכתו מבוססת על שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק.

...

משמודה התובע כי הרכב היה ללא מבחן רישוי ומשלא הוכיח מה היה מצבו המכני של הרכב טרם הגרירה, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת גובה ניזקו.

סוף דבר 11.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין גרירת רכבו והשמדת רכבו שלא כדין, סך של 5,000 ₪ כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד התשלום המלא בפועל.

אילמלא התקלה במסירת המידע הנכון, שנפלה אצל עריית תל אביב-יפו, אזי בהיעדר מעש של הבעלים, הערייה הייתה רשאית למכור את הרכב ולהפחית מהתמורה שתושב לבעלים את הוצאותיה (סעיף 8א(ג) לחוק שמירת הניקיון) וכן את הקנסות הפתוחים.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה את עלויותיה בגין העברת בעלות, הוצאות חקירה, שכ"ט השמאי, שווי הרכב לפי חוות דעת השמאי פחות ערך הגרוטאה שכן מצב הרכב לפי חוות דעת השמאי היה "אבדן מוחלט" וכן את הסכום ששולם לעירייה בסך של 2,180 ₪ (סעיף 10 לכתב התביעה).

בהיעדר תשתית ראייתית נוגדת, או ראיות שהרכב נפגע בידי התובעת, ובהיעדר הודעת צד שלישי נגד הערייה וראיות כי הרכב נפגע במיגרש הערייה, ובשים לב לכך שגם מדובר ברכב ישן וגם רכב שמחודש מאי ועד גרירתו בנובמבר עמד ללא תנועה, אני מקבלת את חוות דעת שמאי התובעת כי מערך הרכב, על פי המחירון, יש להפחית את התיקונים ואת עלותם בסך של: 6,916.25 ₪.

לכן אילו רועי היה יודע שהרכב נגרר והיה בוחר לא לשחרר את הרכב, הצפי היה שהסכום שהיה מתקבל עבור הרכב היה מחיר מחירון פחות תיקונים: 12,358 ₪ (הערכת התובעת של "אבדן גמור") פחות תיקונים: 6,916.25 ₪ = 5,441.75 ₪.

מאחר ומצאתי כי התקלה בהחלטה לשלם למבוטח הייתה של המבטחת, אני קובעת כי הנתבע צריך להחזיר לתובעת את ההפרש בין הסכום שהיה צריך להשתלם לו, למה שקבל בפועל, כי הסכום שקבל נבע מטעות של התובעת ועלה על ניזקו בפועל.

...

בהעדר תשתית ראייתית נוגדת, או ראיות שהרכב נפגע בידי התובעת, ובהעדר הודעת צד שלישי נגד העירייה וראיות כי הרכב נפגע במגרש העירייה, ובשים לב לכך שגם מדובר ברכב ישן וגם רכב שמחודש מאי ועד גרירתו בנובמבר עמד ללא תנועה, אני מקבלת את חוות דעת שמאי התובעת כי מערך הרכב, על פי המחירון, יש להפחית את התיקונים ואת עלותם בסך של: 6,916.25 ₪.

מאחר ומצאתי כי התקלה בהחלטה לשלם למבוטח הייתה של המבטחת, אני קובעת כי הנתבע צריך להחזיר לתובעת את ההפרש בין הסכום שהיה צריך להשתלם לו, למה שקיבל בפועל, כי הסכום שקיבל נבע מטעות של התובעת ועלה על נזקו בפועל.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך של 9,134.25 ₪ (12,396 – 3,261.75), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.10.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.