שלילת תגמולים ממשרד הביטחון עקב סירוב להגיע לועדה רפואית

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי למערער אין מוטיבציה להשתקם, בעוד שבמסגרת הטיפול בשירות המבחן, עשה המערער מאמץ להמנע משימוש בסם למשך למעלה מחצי שנה, אך חזר לסבול מסיוטים קשים, קשיי שינה ואכילה והגיע להיתמוטטות מלאה ללא יכולת תיפקוד כלל.

בדיון ביום 5/7/20 הוצג מכתב מאת עו"ד יואב אלמגור, המטפל בעיניינו של המערער בתביעתו לנכות, ממנו עולה כי קצין התגמולים במשרד הבטחון מסר הודעתו ביום 16/6/20 כי המערער יוזמן לוועדה רפואית אשר תיקבע את נכותו הרפואית בגין "התפתחות ההפרעה הבתר חבלתית מהארוע מ-9/97 שאירעה בהיותו בחופשה", כלומר קיימת למעשה הכרה בפגיעה הפוסט טראומתית בשל ארוע הפיגוע.

הוצע לו לשלב תרפיה וטפול תרופתי אך המערער סרב והחל לעשות שימוש בסמים מסוג מריחואנה.

המערער שלל בפני שירות המבחן נזקקות טיפולית מכל סוג שהוצע לו, גילה קושי רב בהמנעות משימוש בסמים ושיתף פעולה באופן חלקי בלבד עם שירות המבחן.

...

המאשימה ביקשה ללכת לקראת המערער אך המערער לא שיתף בסופו של דבר פעולה עם שירות המבחן, ולמרות זאת עמדת המאשימה הייתה מקלה והסכימה לעבודות שירות, להן המערער לא נמצא מתאים.

כפועל יוצא, ביקש העותר לקבל הנחה בסכום החוב, זאת עקב העובדה שהוכר כנכה צה"ל. במשך מספר שנים לא הגיעו הצדדים להסכמה בנידון: הערייה טוענת כי העותר אינו זכאי לקבלת הנחה בארנונה בגין הנכס, עקב אי עמידה בתנאים הבסיסיים שנקבעו בחוק לזכאות להנחה בארנונה עקב נכות.

לטענתה, לצורך קבלת פטור חלקי לנכה צה"ל מתשלום ארנונה, נידרש אישור ממשרד הבטחון על זכאות לתגמולים או מענק לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט-1959, וללא אישור זה, המהוה תנאי חיוני לרבלת ההנחה, הנידרש במצטבר לתנאי הנוגע להפסדים בשנת המס, אין זכאות כלל ועיקר להנחה הנדרשת.

לטענת הערייה, לאור העובדה שהעותר לא הציג מסמכים אלה, ובידי הערייה אף קיים מיסמך רישמי ששולל את זכאותו בתקופה הרלוואנטית, מתייתרת העתירה ויש לדחותה.

דיון והכרעה שהוי בטרם אדון בטענת השהוי לגופה, יודגש כי לו היה העותר מדגיש את העתירה בשלב מוקדם יותר, ובסמוך להבנתו כי עליו לשלם חוב ארנונה הגבוה, ונוכח סרוב הערייה להעניק לו את ההנחה הנדרשת, יתכן כי הדברים היו מוארים באור שונה.

כך נקבע לעניין זה בעע"מ 6823/10 ‏ ‏מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, פורסם בנבו, 2011, פס' 25 לפסק דינו של כב' השופט עוזי פוגלמן): "הרשות המינהלית נהנית בפעולתה מחזקת תקינות, ועל המבקש לסתור אותה – מוטל להביא ראיות שיעוררו ספק מהותי בתקינות פעולתה, ויעבירו את הנטל אל הרשות להראות כי לא נפל פגם במעשיה. לצורך כך, אין די בטענה סתמית המייחסת לרשות כוונות שלא הוכחו, ויש לבסס את הטענה על  תשתית ראייתית הולמת". יתר על כן, באחד המסמכים שהציג העותר עצמו (נספח ד' לעתירה), בעיניין הועדה הרפואית האחרונה שהכירה בנכותו בשיעור של כ-20%, נכתב במפורש כי הועדה לא הכירה בדרגת נכותו באופן רטרואקטיבי, אלא כתוב במפורש כי תוקף אחוזי הנכות הוא מתאריך 01.12.2011 לצמיתות.

...

עוד מדגישה העירייה כי עד כה טרם נעתר העותר לשלם את החלק היחסי של החוב, שאף לשיטתו של העותר אינו שנוי במחלוקת (קרי – שליש מן החוב, סכום שעליו לשלם בין כה וכה, אף לו הייתה העתירה מתקבלת).

אדגיש כי לאור המחלוקת שהייתה בין הצדדים, איני מייחסת לעותר חוסר תום לב. סוף דבר חרף הנסיבות הקשות של העותר שנפצע בעת שירותו הצבאי, העותר לא הציג כל עילה להתערב בהחלטת העירייה, שפעלה על פי לשון החוק.

לפיכך, דין העתירה להידחות.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום) עמ"ח 39183-10-15 איסור פירסום תיק חצוני: בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק – יו"ר הועדה מר דוד לוקוב – חבר הועדה דר' אלכס קורת – חבר הועדה מערערים 1.קזס אוסנת 2. קזס ויטלי ע"י ב"כ עוה"ד יואב אלמגור ואח' משיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד נפתלי קפשוק פסק דין

במהלך ריצוי עונש המאסר המנוח נבדק על ידי בתאריך 17.7.2006 על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה (דר' יבגני שינקרנקו) אשר התרשם מכך שהמנוח סבל מסימני דכאון, ולכן המליץ על הורדת הפרופיל הרפואי של המנוח לפרופיל 24 זמני לאחר שציין במסקנות המלצתו לוע"ר כדלקמן : "... למרות ששונה שיבוץ לקל"ב ושונה פרופיל ל 64, לא הצליח להישתלב וערק שוב. לאחר הגעתו לכלא פנה בבקשה לסיוע של קב"ן...

לטענת המערערים, אין לקבל את טענתו של המומחה מטעם המשיב ולפיה לא ניתן היה לטפל במנוח בשל סרובו לקבל טפול נפשי פסיכיאטרי אלא רק טפול פסיכולוגי, אינה סבירה, ובפרט משהמומחה מטעם המשיב אינו נוקב בסוג הדכאון שממנו סבל המנוח.

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הנה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טפול נפשי בתחילת השרות, ולכן, בשל אופיו הסוצאלי של חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השרות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הבטחון במהלך השרות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הנה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך היתנהלותו של המנוח.

למרות שעל פניו מדובר בבעיות לא חריגות שאינן מצביעות על ליקוי נפשי, הרי שמעדותו של פרופ' קוטלר עולה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמנוח סבל מבעיות נפשיות טרם גיוסו לצה"ל אשר לא אובחנו עד למועד הגיוס (ראה : עדות פרופ' קוטלר בעמוד 13 שורה 18 – עמוד 14 שורה 12 לפרוטוקול), ולכן טוב הייתה עושה הועדה הרפואית אשר התאימה את הפרופיל הרפואי הראשוני של המנוח בהתאם לתקנות שירות בטחון, תשכ"ז – 1967 אם הייתה מפנה את המנוח לבדיקת מומחה בתחום בריאות הנפש, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת מידת התאמתו לשירות צבאי קרבי וקיומם של ליקויים נפשיים אפשריים.

...

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הינה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טיפול נפשי בתחילת השירות, ולכן, בשל אופיו הסוציאלי של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טיפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השירות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הביטחון במהלך השירות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הינה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך התנהלותו של המנוח.

אנו סבורים כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה אשר נקבעה במסגרת הוראת סעיף 2(ב) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שלפיו במקרים של מחלה, חבלה, או החמרת מחלה קצין התגמולים נדרש לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות, ולשכנע באמצעות הצגת ראיות כי בתנאי השירות לא היה גורם בעל פוטנציאל לגרום לחבלה או למחלה שהביאו למוות או שהגורם למוות הינו אירוע חיצוני לשירות (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 30049-01-18 מוחמד ודחיה גדיר נ' קצין התגמולים מיום 25.3.2018).

בענייננו קצין התגמולים לא הוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם לפרוץ המחלה ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, ולכן מתקיימת בענייננו החזקה כי מחלתו של המנוח נגרמה עקב השירות, אותה מחלה אשר בסופו של דבר הובילה למותו.

סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 6.9.2015 על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערים על פי חוק.

בעקבות התאונה החל התובע לקבל גמלאות ממשרד הבטחון והצדדים אינם חולקים על כך שאין הוא זכאי לקבל בד בבד את אותן גמלאות וכן פיצוי מכוח תביעה זו. ממילא לאחר שיקבע גובה ניזקו, בגדר תביעה זו, יהא על התובע לבחור האם מבקש הוא להשיב את התגמולים שקבל עד כה ממשרד הבטחון ולקבל במקומם את הפצוי שיקבע בתביעה דנן, או שהוא מבכר להמשיך ולקבל את אותם תגמולים, ולא לקבל את הפצוי שיקבע להלן.

קביעות במשרד הבטחון אינן מהוות בתיק זה קביעות על פי דין, וזאת לנוכח העובדה שבקשה שהגישה הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של משרד הבטחון - התקבלה בהחלטתי מיום 12.7.18.

עם זאת הוא הוסיף וקבע כי "במצבו של התובע קיים אי כושר עבודה מלא בשל מצבו הרפואי". למומחה נשלחו מטעם התובע שאלות הבהרה; במסגרת התשובות הבהיר המומחה, בין השאר, כי התובע לא זקוק לטפול במסגרת אישפוז פסיכיאטרי ובמידת הצורך הוא יכול להעזר באישפוז יום לתקופה קצרה, אך בעבר התובע סירב לטפול ממין זה. בנוגע ליכולת התובע לנהל את ענייניו הכספיים האישיים, לתפקד בביתו ולדאוג לבריאותו, שלל המומחה טענה לחוסר תיפקוד מוחלט.

בסמוך למועד ההוכחות הגישה הנתבעת תצהירי חוקרים נוספים; הוגש תצהירו של החוקר גיא סיטון אשר ביום 30.3.21 הגיע לבית התובע וראה בחור בלבוש חרדי יוצא מהבית וניגש לרכב מסוג קאיה ספורטז'.

...

הוצאות רפואיות עבר ועתיד - איני מקבלת כאמור את טענת התובע כי הוא זכאי להמשיך ולעשות שימוש בקנאביס עד תום תוחלת חייו וזאת על בסיס הוצאה של 1,400 ₪ לחודש (באשר לעתיד).

לנוכח גובה הסכומים המתקבלים במסלול משרד הביטחון - הרי שזו במהותה נדחית.

לפיכך מהפן המהותי התביעה נדחית.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בתל אביב - יפו ועדות העירעור מכוח חוק ע"נ 15389-03-22 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: 99999 וועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט-1959 כבוד השופט שי מזרחי, עוה"ד צפורת בלאושטיין וד"ר מרדכי משיח מערער: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד אלמגור משיב: קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד דרורי החלטה

המשיב מסרב לעדכן את נכותו של המערער בהתאם להחלטת ועדת הערעורים בע"נ 4398-06-18 אשר קבעה כי "אותו חלק במכתבו של המשיב מיום 25.4.18 המתייחס לגב התחתון ולצוואר מבוטל". לפני הפחתת הנכות (אשר בוטלה) היתה הנכות של המערער בשיעור 21% ולאחר ההפחתה 19%.

ברע"א 7678/98 קת"ג נגד דוקטורי (20.6.2005) נקבעו הראצייונאליים הבאים: "דרגת הנכות לעולם אינה נתון קבוע ומגובש, אלא גורם הנתון לשינויים מעת לעת, על פי נסיבות משתנות) סעיפים 37 ו-35ג לחוק הנכים.) באופן זה, מצד אחד, המדינה אחראית להעניק תגמולים למי שניפגע בשירות ההגנה על ביטחונה. מצד שני, החוק מקפיד על כך כי כספי ציבור לא יוצאו לשווא, ולעולם ישתלמו רק בגין פגיעה ממשית, תוך עדכון התגמול המגיע על פי רמת הפגימה של הנכה, ולאור מצבו המשתנה מעת לעת". "דרגת הנכות הנקבעת לנכה לעולם אינה גורם קבוע, אלא יסוד הכפוף לשינויים ולהתאמות מעת לעת וכך הוא גם התגמול הנגזר ממנה. התאמות אלה תתכננה בין בשל שינויים במצב בריאותו של הנכה ובין בשל שינוי בסווג הנורמאטיבי של דרגת נכותו." "על פי תקנה 12 לתקנות הנכים, דרגת הנכות עשויה להיקבע הן לתקופה מוגבלת והן לצמיתות. מלשון סעיף 10(א) עולה בבירור כי דרגת נכותו של נכה אינה גורם קבוע אלא גורם העשוי להשתנות מעת לעת, ומכאן לשון הסעיף כי הוועדה תיקבע "מזמן לזמן" את דרגת נכותו של נכה.

בהצעת החוק 472 מיום 5.6.1961 לקראת הוספת סעיף 35ג נכתב כך: "סעיף 35ג של החוק העקרי כמוצע...מאפשר לקבוע את גמר הנכות אם הדבר מוצדק עקב ממצאים רפואיים. עם גמר הנכות יחדל הנכה מלהינות ממעמדו כנכה, עם כל הכרוך בכך. מובן כי החלטה זו של קצין תגמולים יהא ערעור לוועדת הערעורים, ואם התעוררה שאלה משפטית-ערעור בנוסף לבית המשפט העליון". מכאן ומקריאת הסעיף עולה כי הוא מכוון אך ורק לנכה שנכותו הכוללת הגיעה לקיצה "משום שנתרפא ריפוי מוחלט מהחבלה או מהמחלה ששמשה עילה לנכות או משום שהחמרת המחלה ששמשה עילה לנכות עברה לבלי שוב" ולא לנכה שרק חלק מנכותו הסתיימה או לנכה ששונו אחוזי נכותו (ולו באופן שאינו מעבירו את הסף הראוי לקבלת תגמול), כך שהראשון חדל "מלהינות ממעמדו כנכה". בע"נ 93/05 פלוני נגד קצין תגמולים נקבע "הוראת סעיף 35ג. לחוק הנה אחת ממין ההוראות החורגות מן הכלל בדבר סופיות הדיון בתביעה להכרת זכות על פי החוק (ראה גם הוראת סעיף 35(א) לחוק לענין 'ראיה חדשה') בהעניקה למשיב את הסמכות  'להחליט על גמר נכות' –'סבור קצין תגמולים שנכותו של נכה הגיעה לקיצה, משום שנתרפא ריפוי מוחלט מהחבלה או מהמחלה ששמשה עילה לנכות או משום שהחמרת המחלה ששמשה עילה לנכות עברה לבלי שוב, רשאי הוא להחליט על גמר הנכות ולהודיע על כך לנכה'(ההדגשה שלי - ש.י.) החלטה בדבר 'גמר נכות' מקפלת בחובה, לדידנו, את הקביעה בדבר קיומה של 'נכות מזכה' בעבר, קרי; נכות הקשורה בקשר סיבתי לשירות הצבאי, שהרי אך בסיטואציה מעין זו קם הצורך במנגנון המאפשר למשיב לשלול את ההכרה נוכח שינוי שחל במצבו הרפואי של 'הנכה', מה גם שהמחוקק מצא לנקוט במונח 'נכה' המוגדר בחוק כמי ש'לקה בנכות' כתוצאה של 'מחלה' או 'החמרת מחלה' או 'חבלה', 'שארעה בתקופת שרותו עקב שרותו', דהיינו; מי שתביעתו להכרת זכות על פי החוק הוכרה (ראה סעיף 1 לחוק). "  הדברים יפים גם לעניין מי שנחבל בעת חופשה.

...

לא למותר לציין כי בתחילת דבריו אמר ב"כ המערער כי הוא מבקש "לטעון בפני הוועדה להעלאת האחוזים שנקבעו בגין סחרחורות ולטעון שאינם 5% אלא 10% לפחות..." ובסוף דבריו "בנוסף חוזרים על הטענות והתלונות שהושמעו בפני הוועדה המחוזית" (מיום 23.9.2014, הערת הוועדה).

] ביום 11.7.2017 התכנסה ועדה רפואית עליונה וקבעה כי דין ערעורו של המערער להידחות וכי לענייננו נכותו של המערער בגין גב תחתון בשיעור 1% ועמ"ש צווארי בשיעור 1% הינה עד 15.9.2011.

אין אנו מקבלים את הסבריו בתצהירו, עם כל הכבוד.