לפנינו תביעתה של גב' אמזלג יפה (להלן – התובעת) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע), לביטול החלטה השוללת את תושבתה בישראל החל מיום 11.2.04 עד ליום 31.12.09, ולביטול החוב שנוצר עקב החלטה זו.
ואלה העובדות כפי שהן עולות מכתבי הטענות התצהירים והעדויות שהובאו לפנינו:
התובעת ילידת 1955, סובלת מאובססיית ניקיון (OCD).
ביום 26.09.11, הגישה התובעת תביעה בתיק 54662-09-11 (להלן – התביעה הראשונה), לביטול ההחלטה מיום 28.11.10, אשר קבעה כך:
"במענה לפנייתך מיום 25.4.10, 18.8.2010. ובהמשך להודעתנו מיום 11.7.10, בעקבות שלילת תושבותך מיום 11.2.04, נשללה גם זכאותך לקיצבת נכות כללית. עקב הדחיה מ-11.2.04 ועד 12/09 מועד הפסקת התשלום נותר חוב גמלת יתר ע"ס 146847 ₪, עליך להסדיר את החוב..."[footnoteRef:4].
ביום 29.4.21 הודיע הנתבע כי הועדה דנה בעיניינה של התובעת ביום 11.4.21 והחליטה על ביטול 10% מיתרת החוב בזו הלשון:
"הועדה ביטלה בעבר 75% מיתרת החוב לפנים משורת הדין. על אף שדין יתרת החוב לגביה, מוכנה הועדה, באופן חריג לבטל 10% נוספים מיתרת החוב עקב מצבה הרפואי-נפשי והכלכלי הקשה".
תמצית טענות התובעת
התובעת ילידת 1955, סובלת מאובססיית ניקיון (OCD) כ- 45 שנה ומשנת 1995 עד 2010 נקבעה לה נכות קבועה בשיעור 75%.
...
שוכנענו כי הוועדות שקלו את השיקולים הרלוונטיים לקיזוז החוב.
משנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים לביטול החוב ומשנמחק סכום משמעותי מהחוב ולא מצאנו כי נפלו פגמים בהחלטות– החלטות הוועדות התקבלו כדין.
סוף דבר
התביעה נדחית.
