שלילת פיצויי פיטורים על יסוד טענות שהועלו לאחר הפיטורים

מר גולן מצדו, הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו תוך שטען כי פוטר מעבודתו שלא כדין, והגיש כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתר לתשלום זכויות קוגנטיות בגין תקופת עבודתו אצל התובעת 1 ונסיבות סיומה.

השאלה אם היתנהגות מסוימת דייה להצדיק פיטורים בלי פיצויים, היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה, הנתונה להערכתו של בית המשפט (ע"א 641/61 יהודע קלוצמן נ' רחל כהן, פד טז 1016).

בהפעלת הסמכות לשלול פצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת לפי סעיף 17 לחוק פצויי פיטורים (ולפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות), בית הדין שוקל מחד גיסא את חומרת הפרת חובת האמון של העובד כלפי מעסיקו (עע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ. אלכסנדר פסחוביץ' (פורסם בנבו, 17.12.2009), ומאידך גיסא שוקל בית הדין שיקולים לטובת העובד ובכלל זה את תקופת עבודתו ואת הזכויות שצבר במהלכה.

לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לעניין החלטנו כי בנסיבות דנן יש להפחית את פצויי הפיטורים להם זכאי מר גולן בגין תקופת עבודתו בתובעת 1 בכ- 10% מהסכום שהופרש עבורו בגין רכיב הפיצויים, ולקזז סך של 1,000 ₪ מהסכום שישולם למר גולן.

מר גולן טוען כי פוטר על ידי התובעת 1 לאלתר בחודש אוקטובר 17 בלא שקדם לכך הליך שימוע כדין.

...

על רקע האמור, ומשלא הונחה ולו ראשית ראייה לנזק שנגרם לפטוריז בגין התנהלותו של מר גולן ואף לא הוכח היקף הנזק הנטען בכתב התביעה או נזק קרוב לו, מסקנתו היא כי יש לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בגין "איבוד העבודה" ו"הרווח הצפוי".

בע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה נ' יעל חן (פורסם בנבו, 3.11.2008), קבע כב' בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו: "ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש 'לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס 'להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות...". בענייננו, לא מצאנו כי התקיימו התנאים החריגים והקיצוניים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בשל עוגמת נפש ודין טענה זו - להידחות.

סוף דבר מר גולן ישלם לתובעת 1 את הסכומים שלהלן, אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה אם לא ישולמו בתוך 30 יום: סכום של 8,000 ₪ בגין החזר הוצאות דלק.

סכום של 20,000 ₪ בגין הפרת חובת אמון ותום לב. מנגד תשלם התובעת 1 לגולן את הסכומים הבאים, אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה אם לא ישולמו בתוך 30 יום: סכום של 5,000 ₪ בגין פיצוי עבור היעדר שימוע.

נוכח האמור ולאחר שהתקיים לתובעת הליך של שימוע, הוחלט לסיים את העסקתה תוך שלילה חלקית של פצויי הפיטורים.

בעיניין זה יוטעם כי משאין חולק כי התובעת איננה עובדת ערייה, וההסכמים מכוחן יצר מר עוזיאל יש מאין את שכרה הספקולאטיבי של התובעת אינם חלים על יחסי העבודה בין הצדדים[footnoteRef:56], הרי שהנחות היסוד עליהם מבוסס תצהירו של מר עוזיאל אינן יכולות להיות עילה לשלילת פצויי הפיטורים המגיעים לה או לתביעת השבה.

יובהר כי לא יפסקו לתובעת פיצויים על יסוד טענות שלא הועלו מפורשות בכתב התביעה.

כאמור התרשמנו כי הנתבעת סברה, הגם בטעות, על יסוד דו"חות הבקורת, כי עומדת לה טענת קזוז נגד תביעתה של התובעת, ולפיכך לא מצאנו מקום לחייב בפיצויי הלנת פצויי פיטורים או בפיצויי הלנת שכר.

...

סוף דבר האגודה תשלם לתובעת סך של 782,494 ₪, לפי הפירוט שלהלן: יתרת פיצויי פיטורים, בסך 488,264 ₪; פדיון חופשה בסך 64,020 ₪; פדיון ימי מחלה בסך 227,931 ₪; שכר עבודה בסך 2,279 ₪; על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.10.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כאמור התרשמנו כי הנתבעת סברה, הגם בטעות, על יסוד דו"חות הביקורת, כי עומדת לה טענת קיזוז נגד תביעתה של התובעת, ולפיכך לא מצאנו מקום לחייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים או בפיצויי הלנת שכר.

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי הטענות שהועלו כנגד התובעת ולא הוכחו, ובהתחשב בהיקף החומרים הרבים שהיא נאלצה להתמודד עמן כדי לעמוד על זכויותיה, בנוסף לסכומים המפורטים לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 85,000 ₪.

בהתייחס לטענת הנתבעת כי התובע ביקש להתפטר על רקע משבר הקורונה, רצונו לזכות בקיצבה מהמוסד לביטוח לאומי וסרובו לחזור לעבודה לאחר הפיטורים – התובע הכחיש את הדברים וטען כי פוטר עוד בטרם פרץ משבר הקורונה וכי מעולם לא התבקש לחזור לעבודה אחר פיטוריו.

בכתב ההגנה הנתבעת העלתה טענות עובדתיות סותרות כשציינה (סע' 11) כי "התובע התפטר מעבודתו ו/או גרם להפסקת עבודתו לפי בקשתו ו/או ביקש כי עבודתו תופסק." הנתבעת מאשרת שזימנה את התובע לשימוע לפני פיטורים וסברה שהוא אינו מתפקד היטב בעבודתו ומכאן שרצתה בהפסקת עבודתו, והטענה אינה מתיישבת עם הטענה שהתובע פוטר כביכול לבקשתו.

על יסוד האמור, אנו קובעים שהתובע פוטר מעבודתו והוא זכאי לכן לתשלום פצויי פיטורים.

טענת הנתבעת בסיכומים מטעמה לפיהם ש להורות על שלילת פצויי הפיטורים בשל הפרת חובות אמון ובצוע עבודה בצורה לקויה היא בגדר הרחבת חזית ואין לידון בה. מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה שהתקיימו הנסיבות החריגות שיצדיקו שלילה מלאה או חלקית של פצויי פיטורים לפי סע' 17 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפקדות בחסר לקופת ביטוח בסך 3,617 ₪.

בהיעדר דו"חות נוכחות שניתן להשוותם לתלושי השכר – יש לקבוע שהנתבעת לא עמדה בנטל זה, ומכאן שדין התביעה להתקבל על יסוד האומדנה של התובע ובסך 4,000 ₪.

בסיכומים מטעמו (סע' 8) ויתר התובע על רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום מתן פסק-הדין, את הסכומים הבאים: א. בגין פיצויי פיטורים סך 40,599 ₪; ב. בגין הודעה מוקדמת סך 6,512 ₪; ג. בגין דמי חגים סך 17,268 ₪; ד. בגין הפקדות פנסיוניות סך 3,617 ₪; ה. בגין דמי הבראה סך 378 ₪; ו. כגמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועי סך 4,000 ₪.

לאחר סרובו של התובע לתנאים החדשים שהוצעו, הוא הוזמן לישיבת שימוע, הישתתף בה והגיב לטענות שהועלו[footnoteRef:21], וההחלטה על פיטוריו נתקבלה בחלוף מספר ימים[footnoteRef:22].

עוגמת נפש  נוסף על תביעתו לפיטורים שלא כדין התובע עתר לפצוי בגין עגמת נפש על יסוד טענה לפיה נסיבות פיטוריו והתנהלות הנתבעת בחוסר תום לב, פגע בשמו הטוב וגרמה לו לעוגמת נפש.

] בהתאם לפסיקה, תשלום חלף הודעה מוקדמת אינו כולל הוצאות ותנאים נלווים[footnoteRef:79], לפיכך, יש לדחות את טענות התובע הנוגעות לתקופת חלף ההודעה המוקדמת בהקשר של תקופת עבודה המזכה ברכיב פצויי הפיטורים וכן טענותיו לגבי הפרישי הפרשות מעסיק לתגמולים וקרן הישתלמות בגין תקופת ההודעה מוקדמת שנשללה ממנו[footnoteRef:80].

...

] נוכח האמור, לא מצאתי עילה לפיצוי הנתבעת בגין ניצול ימי חופשה ביתר, ותביעתה בעניין זה נדחית אפוא.

נוכח האמור התביעה שכנגד נדחית על רכיביה כאמור לעיל.

סוף דבר   אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 699,882 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן:   הפרש פיצויי פיטורים בסך 402,739 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש חלף הודעה מוקדמת בסך 62,602 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש פדיון חופשה בסך 234,541 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עמדת התובע התובע טען כי הנתבעת פיטרה אותו שלא כדין ובחוסר תום לב, מבלי שקיימה לו הליך הוגן, מבלי שהוכיחה את אשמתו, ובכך פגעה בזכויותיו היסודיות, לרבות בכבודו, ומכאן קמה זכותו לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 24,950 ₪, "שווה ערך לארבע משכורות". בכתב התביעה בחר התובע להעלות טענות משפטיות רבות, מבלי שהסביר מדוע המצב המשפטי לו הוא טוען חל בעיניינו.

התובע גם טען שפיטוריו היו בשל היתנגדותו לעבור בדיקת פוליגראף; שלא יעלה על הדעת שמעסיק יפטר עובד על יסוד "טענות לכאוריות", ורק לאחר מכן יפנה למישטרה, תוך שהדגיש את החלטת המישטרה שלא להעמידו לדין; ושהנתבעת היתעלמה מהוראות סעיפים 7.3.3 ו-7.3.1 להסכם הקבוצי בענף הרשתות, בעיניין פיטורי עובד קבוע.

בעיניין קליניק שיווק, שכזכור עסק בניסיון גניבה חד-פעמי של טובין שערכם נמוך יחסית, נקבע כך: "לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבה עובד ממעבידו. יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כימעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהוים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פצויי פיטורים." (עניין קליניק שיווק, בסעיף 10 לפסק הדין).

...

לסיכום, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, ועל התובע לשלם לנתבעת פיצוי בעד 45 משטחים שמכר ללא רשות הנתבעת, בסך של 225 ₪ (45 משטחים * 5 ₪).

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות ברובן, כמפורט לעיל.

בהינתן כי התביעה העיקרית נדחתה ברובה, ובשים לב להכבדה היתרה שיצרה והפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪, והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.