שלילת פיצויי פיטורים במלואם

משלא היתקיים הליך לבחינת פיטוריו של הנתבע תוך שלילת פצויי פיטורים, ולא התבררה השאלה האם יש הצדקה לשלול ממנו פצויי פיטורים, באופן מלא או חלקי, הרי שאין בידינו לקבוע, במסגרת הליך זה, האם העבירות בהן הורשע הנתבע, מצדיקות שלילת פצויי פיטורים ובאיזה הקף.

...

ממסמכים אלה עולה כי במסגרת הסדר טיעון עם הנתבע, הוגש נגדו כתב אישום מתוקן וניתנה הכרעת דין כדלקמן: "בהתאם להודעת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותו בעבירה הבאה: עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 424 (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ... – 4 עבירות". טענות התע"א רק לאחר הכרעת הדין בהליך הפלילי עניינו של הנתבע ובהתאם להכרעה, יכולה התע"א להחליט אם לשחרר לזכותו את יתרת פיצויי הפיטורים או לשלול אותם ולמשוך אותם חזרה.

האמור מתיישב עם הדין החל וכן עם אמות מידה של סבירות ותום לב. סיכומו של דבר בנסיבות המקרה שבפנינו, ולאור כל המפורט לעיל אנו קובעים כי לא עלה בידי התע"א להצביע על מקור זכאותה להשבת כספי ה – 2.33% אשר נצברו לזכות הנתבע, בנתבעת 2.

סוף דבר התביעה נדחית.

בשים לב למהות ההליך ולכך שהנתבע הורשע בעבירות הקשורות לעבודתו בתע"א, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

על כן, מקום בו אי עריכת השימוע הובילה לדחיית טענת הנתבעת בדבר שלילת פ"פ והודעה מוקדמת ומאחר והבאנו בחשבון את אי עריכת השימוע כאחד השיקולים המרכזיים לקביעתנו שעל הנתבעת להשלים לתובע את מלוא פצויי פיטוריו וזאת חרף המעשה החמור שהוא ביצע, הרי שלו היינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כלשהוא בגין אי עריכת שימוע כדין הרי שהיה זה בבחינת כפל פיצוי, שאינו נכון או מוצדק במקרה זה. בנוסף, לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי בפועל ניתנה לתובע זכות טיעון מספקת בטרם הוא פוטר.

...

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל ומשדחינו חלק ניכר מרכיבי התביעה הרינו קובעים כך: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל: א.1 סכום של 159 ₪ בגין הפקדות בחסר לקרן הפנסיה.

ב. התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, מקום בו התביעה נגד הנתבעת נדחתה בחלקה הארי אולם התקבלו טענות מהותיות בדבר פיצול שכר היסוד ושלילת פיצויי פיטורים החלטנו ולא בלי התלבטות שהנתבעת לא תשלם לתובע הוצאות משפט ובמקביל הוא לא ישלם לה הוצאות משפט.

לפי הוראות חוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים), שלילת פצויי פיטורים, במלואם או בחלקם, יכולה להתבצע רק לפי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק.

...

מכאן נעבור לשאלה אם בנסיבות העניין, נוכח הטענות כנגד העובדת והעובדות שהוכחו בהליך זה, יש להיעתר לבקשת החברה ולשלול מהעובדת את מלוא פיצויי הפיטורים.

בשקלול כל האמור לעיל, בשים לב לכך שתשלום פיצויי הפיטורים הוא גם חלק מהחיסכון הפנסיוני של העובד, אך גם בהתחשב בחומרת המעשים (ברף העליון של עבירות המשמעת) וכי עבדה שבע שנים, אך הממצאים בעניינה נמצאו משנת 2012 (לאחר שהבדיקה הראשונית היתה משנת 2015), אנו סבורים כי יש לשלול מהעובדת את הזכאות להודעה מוקדמת וכן 50% מהסכומים שהחברה הפקידה בקופת הגמל.

סוף דבר – תביעת החברה (סע"ש 11238-11-17) מתקבלת בעיקרה ועל העובדת לשלם לחברה סך 222,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כך שעל מעסיק הטוען לשלילת פצויי פיטורים מהעובד, הנטל להוכיח מחד את אותם מעשים או מחדלים המיוחסים לעובד ואשר בעטיים לטענתו הוא פוטר, ומאידך שומה עליו להראות כי אותם מעשים או מחדלים מצדיקים שלילת פצויי פיטורים, במלואם או בחלקם.

...

" ומן הכלל אל הפרט; אין חולק כי לא הוצגה לפנינו הודעה לעובד או הסכם עבודה, כאשר לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת לפיה היא החתימה את התובעת על הסכם עבודה אלא שהקלסר בו תויק נעלם מהסטודיו - מדובר לטעמנו בטענה שנטענה בעלמא ולא נתמכה ולו בבדל ראיה ולא לא מצאנו לנכון לקבלה.

דיון והכרעה סעיף 26א(ב)(1-2) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר) מאפשר לבית הדין לחייב מעסיק שלא מסר לעובד תלוש שכר במועד בפיצוי סטטוטורי עבור כל תלוש וכדלקמן - "(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור". עוד קובע החוק להגנת השכר חזקה בדבר הידיעה שיש לייחס למעסיק בכדי לחייבו בפיצוי וכדלקמן: "(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת". לבסוף, קובע ס"ק (3) פיצוי שלא יעלה על 5,000 ₪ בגין כל הפרה של החוק, אלא אם ייקבע סכום אחר מטעמים מיוחדים שירשמו.

דיון והכרעה בשים לב לקביעתנו לעיל, בדבר אי הוכחת טענות הנתבעת בדבר שלילת זכאות התובעת לפיצוי פיטורים, וכן קביעתנו לפיה לא הוכח כי התובעת פגעה בעסק של הנתבעת, הרי שדין טענת הקיזוז להידחות מאותם הטעמים.

סוף דבר משקיבלנו את התביעה ברובה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו" (עניין אלוניאל בעמוד 8; ראו גם עניין טוליפ; ע"ע (ארצי) 73201-06-20 ולדימיר בובילב - סטרטסיס בע"מ (01.06.2022) (להלן – עניין בובילב))"

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את גרסת התובע, אשר נתמכת במסמך מחברת כלל מיום 24.09.19, בו מודיעה חברת כלל לתובע, כי הסכום החסר בחשבון הפנסיה שלו עומד על סך 31,831 ₪.

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לו את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – 100,000 ₪; (2) פיצויי פיטורים – 224,094 ₪; (3) דמי הודעה מוקדמת – 8,482 ₪; (4) דמי הבראה – 1,263 ₪; (5) הפרשות לפנסיה – 31,831 ₪; (6) שכר עבודה – 2,925 ₪; כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת תביעת התובע ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת הנתבעת בתיק פ"ה 73663-05-19 נדחית.