שלילת פיצויי פיטורים בגין עבודה בעסק פרטי

עוד עולה כי באום פנה ל YES01 באופן פרטי, בתקופה שבה עבד ברובוגרופ, זאת ללא שיידע את מעסיקתו על כך. טענות לשימוש בקשרים של רובוגרופ, לקידום עסקים פרטיים רובוגרופ טוענת כי באום השתמש בידע ובמידע וכן בקשרים שיצר בתקופת עבודתו אצלה, כדי לקדם עסקים פרטיים שלו, המתחרים ברובוגרופ.

בפסק דין ע"ע (עבודה ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב (נבו 31.05.2007) בית הדין הארצי עמד על השיקולים שיש להביא בחשבון בעת החלטה בסעד של שלילת פצויי פיטורים: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו". על פי ההלכה שנפסקה בעיניין ע"ע (עבודה ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני (נבו 22.10.2002) שלילת פצויי פיטורים תיעשה במשורה ובמקרים הקיצוניים ביותר.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים כי קמה לרובוגרופ ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות שעניינה "הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע" ראו לעניין זה דברים שכתבה כב' השופטת איצקוביץ בעניין סע"ש (אזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע"מ (נבו 15.10.2017), הרלבנטיים ונכונים גם לענייננו.

סוף דבר תביעת רובוגרופ מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.

הוצאות משפט בשים לב לתוצאות פסק הדין ולהתנהלותו של באום במסגרת העבודה, כפי שפורט לעיל, ובשים לב לתוצאות ההליך, אנו קובעים כי באום ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ג, בהעדר הצדדים.

לטענת התובע מדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתו ולכן התפטרותו מזכה אותו בתשלום פצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו.

] בסופו של יום הנתבעת בחרה שלא לבקש את תיקון כתב ההגנה, ובתצהיר של מר יעקב הורן, אחד מבעלי החברה, נטען כך: "בתחילת חודש 4/2019, התובע הודיע לי כי אינו מוכן לבצע כל הסעה בין סידור הבוקר לסידור הצהריים, ובקש לא לתת לו כל עבודה באמצע, וכשביקשנו ממנו לבצע הסעה בין הקוים הוא סרב".[footnoteRef:2] מר הורן נישאל בחקירה הנגדית האם הוא עומד על הגרסה שנמסרה בכתב ההגנה, השיב בשלילה וכאשר נישאל מהי הגרסה הנכונה, השיב: "הוא עבד בתקופה הזו, עשה קוי בוקר, עשה קוי צוהריים, ואם היינו צריכים אותו באמצע היום אז הוא היה מבצע הסעות ואם לא אז הוא לא היה מבצע הסעות, אז היה הולך הביתה, הייתה לו חנות, הוא ניהל את החנות שלו".[footnoteRef:3] גרסה זו כאמור לא הופיעה בכתב ההגנה וגם לא בתצהירו של מר הורן, ועלה ממנה כי התובע פנה לעיסוקיו הפרטיים בחנות רק כאשר לא היו הסעות.

גם בהמשך ציין מר הורן, כי אינו יודע מדוע התובע ביקש להתפטר אך לדעתו הדבר נבע מהעסק הפרטי: "הוא פתח עסק, רצה לראות איך העסק שלו עובד, וכשהוא ראה שהעסק עובד והכול בסדר אז כפי הנראה רצה להתפטר. לאט לאט במדורג".[footnoteRef:4] מדבריו למדנו כי לטענת מר הורן, התובע בהדרגה הפחית את שעות העבודה כדי להשקיע יותר בחנות הבגדים, אך גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בתצהיר כי באופן פיתאומי התובע הודיע בחודש 4/2019 כי הוא מצמצם את שעות עבודתו.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 101,827 ₪ הפרשי שכר 5,280 ₪ הפרשי שכר שעתי 2,934 ₪ שעות נוספות 59,198 ₪ פנסיה 4,115 ₪ פדיון חופשה 7,843 ₪ הבראה 2,498 ₪ חגים 512 ₪ קרן השתלמות 3,161 ₪ הודעה על תנאי עבודה 2,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2019 ועד למועד התשלום בפועל, למעט הרכיבים הבאים: לרכיב שעות נוספות אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 2/2016 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.9.14; לרכיב פנסיה אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, מיום 1.5.16; ולרכיב קרן השתלמות אשר מתייחס לתקופה שבין 7/2018 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.1.19.

נוכח מהות המחלוקות העקרוניות בתיק, לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצויי הלנה.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי ביחס למרבית המחלוקות העקרוניות, טענותיו של התובע התקבלו, אך מנגד שקלנו גם את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לעיל, ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מדברי התובעת בשימוע עולה כי לא הכחישה את העובדה שיעבדה בעיסקה הפרטי בזמן המחלה, אלא טענה שיעבדה גם עבור הנתבעת בזמן המחלה – "אני עבדתי גם עבור החברה בימים האלה" (בעמוד 1 לפרוטוקול השימוע), "אבל עבדתי גם עבור החברה", "אני עבדתי גם עבור RCI" (בעמוד 2 לפרוטוקול השימוע).

על יסוד זה, התובעת טענה שההחלטה לפטר אותה תוך שלילת פצויי הפיטורים התקבלה מבלי שהיו בידי הנתבעת ראיות על הקף עבודתה בעסק שלה בימי המחלה ונסיבות אלה אינן מצדיקות את שלילת פצויי הפיטורים.

השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה – עוצמת הפגיעה בצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו.

...

לא מצאנו כי בהליך פיטוריה של התובעת נפלו פגמים המצדיקים פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 95,309 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2017 ועד התשלום בפועל.

מדרג העונשים בגין עבירות המשמעת בסעיפים הנ"ל, נע בין הפסקת עבודה זמנית או ממושכת ללא תשלום דרך פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פצויי פיטורים ועד לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פצויי פיטורים בעניינינו, מדובר בעובד אשר דיווח על שעות עבודה בגינן קיבל שכר עבודה, בזמן שלא עבד בשעות הללו.

לכן, על פי גירסתו של העובד הנתבע, הוא וגם עובדים אחרים בחברה נהגו כמוהו, לאחר שסיימו את התקנות המצברים, חזרו לסביבת בית מגוריהם, עשו הפסקה לעיתים של שעות בודדות, בהן עסקו בעניינים פרטיים ולקראת השעה 18:30 נהג העובד לחזור עם רכב העבודה לחצרי התובעת כדי להחזיר את הרכב בו נהג, להחתים כרטיס נוכחות ולאחר מכן עלה על ההסעה של השעה 18:30 .

...

אנו קובעים, כי התובעת/נתבעת שכנגד, הייתה רשאית לנכות משכר העבודה של העובד הנתבע/תובע שכנגד, סך של 12,239 ₪ - שיעור השכר שהגיע לו לחודשים אלה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי במועד ובעקבות סיום העסקה של העובד הנתבע, היה העובד זכאי לקבל ממעסיקתו: א. פדיון חופשה בסך 1293 ₪ ב. דמי הבראה בסך, 926 ₪ ג. שכר עבודה לחודשים 12/18 ו-1/19 בסך של 12,239 ₪ ד. פיצויי פיטורים מופחתים סך של 11,173 ₪ .

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי על התובעת/נתבעת שכנגד, לשלם לנתבע/תובע שכנגד סך של 7,919 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בנוסף, על התובעת/נתבעת שכנגד לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עיון בהסכם הקבוצי בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה עבודות ציבוריות ושיפוצים משנת 2010 וצו ההרחבה שהוצא לו מעלה כי מעסיק מוגדר בהם כך: "כל מעביד בתחומי הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בסעיפים 45 ו-46 לספר הסווג האחיד לשנת 1993, אשר פירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה על כל סעיפי המשנה שלהם" ואילו ההגדרה בהסכם הקבוצי בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים לשנת 2015 ובצו ההרחבה שהוצא לו מעלה כי הגדרת מעסיק היא: "כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 41-43, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסווג האחיד לשנת 2011, אשר פירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה." עיון בתביעת התובע, תצהירו ו/או סיכומיו מעלה כי אין בהם כל היתייחסות ספציפית לתחולת צו ההרחבה מעבר למפורט כי הנתבעת הנה חברה העוסקת בתחום הבניה והתשתיות, ומעבר לאמור בסעיף 2 לכתב התביעה בו נכתב: "הנתבעת 1, הנה חברה המיתמחה בבניה של פיתרונות ההצללה בין השאר עבור גופים צבוריים ופרטיים". למעלה מהדרוש נציין כי סוגיית החלת צו הרחבה בענף הבניה על עסק שעסק בפתרונות הצללה בא לפתחו של בית הדין הארצי בע"ע 28475-03-20 אמיר סלמאן - אקובג בע"מ (7.12.20) (להלן: עניין אקובג), שם עלתה השאלה האם פיתרונות הצללה שספקה המעסיקה מהוים פרגולה, שכן על פי הסווג האחיד, התקנת פרגולות באה בגדר עבודת בנייה מיוחדת שהן חלק מעבודת בנייה.

היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". לפיכך, ככל שהעובד מתפטר עקב אי כיבוד זכויותיו, וניתנה התראה למעביד (או חל החריג למתן התראה למעביד) העובד יהיה זכאי לפצויי פיטורים על פי סעיף 11 (א) לחוק פצויי פיטורים".

חרף האמור הנתבעת בחרה להשיב את התובע לעבודתו ומשכך בזמן אמת לא סברה כי יש בתוצאות הפוליגרף כדי לפטר את התובע תוך שלילת פצויי פיטורים, כעולה מעדות הנתבע 2: "כמה זמן לאחר מכן פיטרת את התובע? ת. לא פיטרתי. ש. כמה זמן מבדיקת הפוליגרף עד שהתובע לא עובד? ת. הוא המשיך לעבוד כי חסתי עליו. הבנאדם לקח מאתנו עובדים והלך לריפוד בסככות ראשון עם הציוד שלנו." (ר' 109 לעדות הנתבע).

...

סוף דבר התביעה לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי כלכלה, קרן השתלמות, הפרשי שכר, פיצוי בגין העדר תלושים, החזר הלוואה והרמת מסך - נדחית.

התביעה שכנגד נדחית למעט רכיב קיזוז ההודעה המוקדמת בסך 4,000 ₪.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.