שלילת סמכות ייחודית של בית הדין לעבודה

המשיבה שוללת את סמכותו של בית הדין לעבודה.

לאור האמור, מוצאת אני כי תביעתה זו של המשיבה שיסודה בחוק איסור לשון הרע הנ"ל, נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ומסקנה זו מתיישבת לטעמי עם המגמה לרכז בתחומו סכסוכים הנוגעים ליחסי עבודה בהנתן התמחותו בכך.

...

לאור האמור, מוצאת אני כי תביעתה זו של המשיבה שיסודה בחוק איסור לשון הרע הנ"ל, נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ומסקנה זו מתיישבת לטעמי עם המגמה לרכז בתחומו סכסוכים הנוגעים ליחסי עבודה בהינתן התמחותו בכך.

המשיבה שירבבה אמנם לתביעתה חיקוקים נוספים, אולם וכפי שציין בית המשפט בדיון, בסופו של דבר עילת התביעה והמסד לה הוא עוולה לפי חוק ייחודי לנסיבות, הוא חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (וראה דברי בא כוחה בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון בשורות 22-23 בענין זה).

משעה שכך, מורה אני על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לשם ברורה מתוקף חוק ייחודי זה. ככל שהמשיבה סבורה, חרף הצהרת בא כוחה בדיון וחרף הערות בית המשפט, כי יש מקום לתביעה נפרדת ומקבילה הנתונה לסמכות בית המשפט האזרחי (שאינה חופפת לעילה שהועברה), תתכבד להגישה בנפרד ולנסחה כסמכותו.

עוד טענה התובעת כי דין הבקשה להדחות אף לגופה לפי שאין יסוד בטענה כאילו החלטת בית הדין הארצי שוללת קיומו של ההליך בבית משפט זה וממילא דוקטרינת הליך תלוי ועומד תומכת דוקא בהמשך בירור ההליך בבית משפט זה (ר' בהרחבה סעיפים 25–32).

כידוע, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך, לא יידונו בו אלא עניינים אלה; כאשר התכלית שבבסיס הענקת סמכות ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה היא רכוז כל עינייני העבודה בטריבונל הבקיא והמצוי בתחום זה (וראו למשל: רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ [פורסם בנבו] (14.10.2015).

...

אכן, כאשר ענייננו בסוגיה של "הליך תלוי ועומד" וכיבוד הדדי בין ערכאות הכללים אינם יכולים להיות מנוסחים במתכונת של "כלל ולא יעבור". אולם במקרה הרגיל, אנו סבורים כאמור שראוי שההליך בבית הדין לעבודה יזכה לבכורה (שם פסקה 69).

כך גם קובעת תקנה 1, בין היתר, כי מטרות תקנות סדר הדין "הן לקבוע סדרי דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך". סבורני כי אף לאורן של התקנות הנ"ל יש מקום וקיימת הצדקה להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה, עד ההכרעה בבית הדין האזורי לעבודה בשאלת קיומם (או אי־קיומם) של יחסי עובד–מעסיק בין התובעת (בנפיט או מנהלה) לבין הנתבעת (איילה תומר), הכרעה אשר נוגעת לשאלת עצם קיומה של סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתובענה.

אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה דנן עד הכרעה (חלוטה) בשאלת קיומם של יחסי עובד–מעסיק בין הנתבעת (כאן) לבין התובעת (כאן) ומנהלה, בבית הדין לעבודה.

בכל הקשור לסמכות עניינית, מצאתי כי טענות התובעת באשר לתשלומי שכר ביתר נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

חרף החלטה מפורשת מיום 15.9.17 בעיניין דא (והחלטה נוספת מיום 13.5.18) - נוסח כתב התביעה המתוקן שהוגש כולל סעיפים שלא הותר תקונם; התובעת הותירה שלל עילות אשר הסמכות הייחודית לידון בהם נתונה לבית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 (לעיל ולהלן: "חוק ביה"ד לעבודה"), ולא כל המחדלים שצוינו בהחלטה תוקנו על ידה.

...

משכך, ובשים לב גם לשיקולי פיזור הנזק ומדיניות ראויה - דין הטענה להידחות (וראו גם: ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349 (2004); עניין זנוה).

על כן, ולאחר שבחנתי את מלוא הנסיבות והשיקולים הנדרשים, לרבות כמפורט לעיל, וההמחאות שנותרו – מצאתי להעמיד את האשם התרם ביחסים בין הוועדה ובין הבנק, בשיעור של 30%.

לעניין זה קולעים, בשינויים המחייבים, דברי כב' השופט ד. מינץ בעניין חברת יהלומי: "התמונה המצטיירת מן הערעורים דנא מטרידה עד מאד... המדינה ישנה על זכויותיה ולא ביצעה מעקב, כנדרש, אחר הכספים המגיעים לה. אזכיר ואדגיש, הכספים אותם העניקה המדינה כספי הציבור הם והחובות שנוצרו כלפי הציבור הם. המעקב אחר חובות אלו וגבייתם על ידי המדינה, גם במסגרת התקשרויותיה במשפט הפרטי, מהווים אינטרס של הציבור כולו והרשות המנהלית אינה אלא שליח ציבור לעניין זה. בענייננו, המדינה לא מילאה נאמנה תפקיד זה במהלך השנים. יש לקוות כי הגורמים הרלוונטיים ייתנו דעתם לכך". סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 (איתסאר בדארנה) לשלם לתובעת סכום של 76,970 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק בסכום כולל של 18,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 5815-05-20 19 מאי 2022 לפני: כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד מר אייל רחלי נציג ציבור (מעסיקים) התובעת והנתבעת שכנגד אביבית משרקי ע"י ב"כ: עו"ד צורי חסון הנתבעים והתובעים שכנגד 1. מנחם פרנקל 2. ניצנים בטבע בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד יונתן לוי בירותי פסק דין

השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו".

] במערכת של יחסי עבודה קיימים ערכים נוספים שיש לקחתם בחשבון בעת יישומו של החוק, נוכח מאפייניהם הייחודיים של יחסי העבודה, בגינם אף הוקנתה הסמכות הייחודית לבית-הדין לעבודה.

...

אין מקור חוקי המאפשר שלילת כספי התגמולים לפנסיה ותביעתה של הנתבעת בעניין זה אפוא נדחית.

נוכח האמור, גם התביעה שכנגד נדחית למעט לעניין שלילת פיצויי הפיטורים כפי שנקבע לעיל.

] בשים לב לתוצאה שהגענו אליה, ולסכום הזניח שנפסק לתובעת, מצאנו לפסוק לזכות הנתבעים הוצאות בגובה הסכום שנפסק לתובעת ולמעשה לקבוע כי לא נותרה חבות כלשהי למי מהצדדים כלפי משנהו.

כתב הגנה לתביעה המתוקנת הוגש ביום 6.11.22 וכלל מספר טענות מקדמיות ובכללן טענה לעניין העידר סמכות לבית משפט השלום להדרש לתביעה לנוכח סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לידון בה. הנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף והסתפקה בהעלאת הטענה בכתב ההגנה אך מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת כי על בית המשפט לעורר את שאלה הסמכות העניינית מיוזמתו.

לטענת התובע, הפסיקה אינה קוהרנטית והתפתחו שתי גישות ביישומה של ההלכה כאשר עמדת הנתבעת לפיה היא נאחזת אך ורק בעובדה כי מדובר בפוליסת מנהלים, אין בה די כדי לשלול את סמכותו של בית משפט השלום מלדון במחלוקת שבפניו.

...

כתב הגנה לתביעה המתוקנת הוגש ביום 6.11.22 וכלל מספר טענות מקדמיות ובכללן טענה לעניין העדר סמכות לבית משפט השלום להידרש לתביעה לנוכח סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בה. הנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף והסתפקה בהעלאת הטענה בכתב ההגנה אך מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת כי על בית המשפט לעורר את שאלה הסמכות העניינית מיוזמתו.

כל האמור לעיל, לצורך קביעת סמכותו של בית הדין לעבודה, כפוף לדרישה מהותית אחת: כי התביעה תוגש כנגד "קופת גמל" כהגדרתה בחוק הגנת השכר.

מסקנה – סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הסמכות העניינית הייחודית להידרש לטענות הצדדים נתונה לבית הדין לעבודה.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.