שלילת כתובה מאישה שהגישה נגד בעלה תלונות שווא במשטרה

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1339711/11 בבית הדין הרבני האיזורי פתח תקווה לפני כבוד הדיינים: הרב יגאל לרר – אב"ד, הרב אריאל ינאי, הרב בן ציון הכהן רבין התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יאיר שיבר ועו"ד דורון שיבר) הנתבעת: פלונית הנידון: חיוב גט על אישה שהגישה תלונות שוא כנגד בעלה פסק דין

מקור הדברים נמצא בהגהות מימוני (פרק כ"ד מהלכות אישות אות ג'), והיא תשובת מהר"ם ב"ר ברוך (דפוס לבוב, תשובה רמ"ה), כתב: "ועוד אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגוזמו אם יעשה לה דבר וגיזם לו להורגו לא גרע ממקללת יולדיו בפניו לאבא שאול... (כתובות ע"ב) והילכתא כוותיה, כל שכן הכא דמגזמת לו להורגו. ועוד דחשיבא כמדברת עם כל אדם כדאמרינן בפרק המדיר (שם) בההיא ערביא דהוה יתבא ושדי פיכלא וטווה ורד כנגד פניה, כיוון דחזיתן, פסיקתיה לפילכה שדיתיה, אמרת לה עולם הב לי פלך - אמר בה מר עוקבא מילא וכו' עד רבנן אמרי מדברת עם כל אדם אמר בה. וכל שכן זאת שבאת עם אותו ריק ודברה עמו כל שכן שבשביל אהבתה גיזם לבעל להורגו. מיהו כיוון שלא התרה בה בעדים אינה יוצאת בלא כתובה". מבואר בתשובת המהר"ם שמדובר שהאשה "הביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגוזמו אם יעשה לה דבר". כלומר, לא מדובר בדברי איום בעלמא של האשה נגד בעלה, אלא בדברי איום שבאו לכלל מעשה ואותו גוי בא ואיים על הבעל, לבקשת האשה.

מן הכלל אל הפרט אל המקרה שלפנינו את המקרה שלפנינו יש לדמות לדבריו של בעל ה'נודע ביהודה' הנ"ל. האשה הגישה את תלונות ואשמות שלה כנגד הבעל בדבר פגיעה מינית בקטינים לכל הרשויות המוסמכות (מישטרה, רווחה) במטרה שהבעל יוכר פאדופיל ותישלל ממנו הזכות לראות את ילדיו.

...

ה'נודע ביהודה' (אבן העזר תניינא תשובה פ"ט) נשאל בעניין "איש אחד שאשתו הוציאה עליו קול שהוא מזנה עם זכרים במשכב זכור, ומחמת זה טוען שהפסידה כתובה". הרב השואל סבר לדמות מקרה זה לדברי הגהת המימוני והרמ"א הנ"ל שהיא נקראת עוברת על דת, אולם ה'נודע ביהודה' דחה בתוקף את דבריו, וזה לשונו: "אין הנידון דומה, כי שם הביאה רוצח לגזם להורגו, וכן הרמ"א כתב שרוצה לשכור כותים להורגו, אבל זו אף אם אמרה על בעלה שעובר עבירה - זו לא אמרה שרצונה להביאו במשפט הערכאות על זה לגרום להורגו. הגע בעצמך, בדיניהם (=חוק המדינה הנוצרי) אם האיש יש לו אישה והוא מזנה עם אחרת אפילו פנויה חייב מיתה, ואם כן אישה שתוך המריבה אמרה לבעלה שהוא רועה זונות נימא שאבדה כתובה? - לא שבקת חיי לנשים! ועוד, אפילו לפי דמיונו - למה לא ראה את סוף דברי הגהות מימוני שם שצריכה התראה תחילה ואם הבעל אומר שהתרה בה והיא מכחשת חייב ליתן כתובה". דברים ברורים ונוקבים כותב כאן ה'נודע ביהודה'.

אלה דבריו: "והשני נראה לי דבמשנה הוזכר סתם המקללת יולדיו בפניו, דמשמע דבכל גוונא מפסדת כתובה, מכל מקום אפשר דאם הוא מכה אותה ומצערה הרבה דאין להפסיד כתובתה בשביל כך, דאין אדם נתפס על צערו, ומשום דמצער לה יצאה ממחיצתה ואין להפסידה. ומוכח כן לכאורה מלשון הרמב"ן שהבאתי שאמר אם מקללתו חינם הדין עמו ... ומשמע דמקללת דיוצאת (=בלא כתובה) הוי מקללת חינם כדפתח ברישא, אבל אם אינו חינם אלא לסיבה אין להפסידה בשביל כך". בעל הכנסת הגדולה בסי' קט"ו (הגה"ט אות י'-י"א), והבאר היטב ס"ק ט"ו הביאו את דבריו להלכה.

כותב ה'נודע ביהודה' שאין כל היגיון אם נאמר שאישה המגדפת את בעלה שהוא רועה זונות שבשל כך יהיה לה דין עוברת על דת – (בגלל שהחוק הנוצרי מחייב על כך גזר דין מוות) - כדין אישה המגזמת על בעלה לרוצחו, כדברי המהר"ם והרמ"א. לא ייתכן שכל קללה והטלת אשמה מסוג זה תחיל על האישה דין עוברת על דת, שאם כן הרי אתה כורת את חייהן כל הנשים! משום כך כתב ה'נודע ביהודה' בפשיטות שרק אם האישה הצהירה שבכוונתה "להביאו במשפט הערכאות" דהיינו להגיש נגדו תלונה (או אם כבר הגישה) - רק אז דינה יהיה כדין עוברת על דת. נמצאנו למדים כי קללות וגידופים והאשמות שווא חמורים ככול שיהיו - גם כשמדובר באישה שנטען כלפיה שהיא הוציאה עליו קול שהוא מזנה עם גברים במשכב זכר – אין לדון אותה כאישה העוברת על דת – הואיל והדבר נעשה מתוך מריבה וסכסוך.

מכל האמור עולה שהאשה היא זאת שגרמה לגירושין במעשיה ובהתנהלותה, מעשים שהמשיכו גם לאחר הפירוד והגירושין, ואם כן האשה הפסידה את כתובתה, וזאת מבלי להכנס לדיון על הפסד כתובה באשה שהגישה תלונות שוא כנגד הבעל.

ועיין בזה בתיק מספר 812600/1 (פסק דין בבית הדין הגדול) פסק דין יסודי באשר לשלילת כתובה לאשה שהלינה תלונת סרק על בעלה במישטרה.

ואין לדמות נידונינו לדין גיזמה על בעלה להורגו (המובא באבן העזר סימן קט"ו בהגהה) שיש צורך התראה, שהמדובר שם בגיזמה ולא עשתה שום מעשה, מה שאין כן בנידונינו שהאשה הגישה בפועל תלונות שוא במישטרה.

...

סוף דבר הבעל בהתנהגותו גרם לגירושי הצדדים והאישה זכאית לכתובתה.

סבורני כי כיום הילדים מקבלים חיזוק מהאם לצורת חשיבה שהיא מוקצנת ומוגזמת ואשר בסופו של דבר היא חד צדדית וחד גונית באופן אשר איננה משקפת את המציאות.

לאור האמור, יש לקבל את הערעור והאישה חייבת להתגרש במועד הקרוב שיקבע בית הדין וכן יש להפסידה כתובה ותוספת כתובה.

החיוב בגירושין והפסד התלונה בשל תלונת האשה נגד בעלה, במישטרה, שהוגדרה 'תלונת שוא' ראשית נתייחס לעילה שעליה התבסס הדיין הרב רפפורט לחייב בגט ובהפסד כתובה משום שהאשה הגישה נגד בעלה תלונה למישטרה, תלונה שלא הוכחה, והסיק: "מכל האמור עולה שאשה המגישה תלונה בגין אלימות ולא הוכח שהבעל הוא הגורם, הפסידה כתובה ומזונות [...]" בנוגע לעילה זו יש שתי הערות: הליך בירורה של טענה זו אין חולק שעילה זו נולדה לאחר סיום הדיונים בתיק.

לגופן של הטענה ושל ההכרעה בעיניינה האכן הייתה תלונת האשה על אלימות הבעל משוללת יסוד ועולה לכדי 'תלונת שוא'? גם לגופו של עניין נראה לכאורה שהמסקנה העובדתית שמדובר ב'תלונת שוא' שגויה: בתסקיר לישכת הרווחה של עריית רמת גן מיום כ"ה באייר תשע"ז (21.5.17) שהוגש לתיק בית הדין האיזורי נכתב כי הילד התלונן בגן על אלימות אביו.

...

פסק הדין מושא הערעור הוגש לפנינו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב שפסק ביום ד' בסיוון תשע"ז (29.5.17) בתביעת הגירושין של הבעל ובתביעת שלום הבית של האישה כדלהלן: ובהתאם לאמור מחליט בית הדין כדלהלן: יש לקבל את תביעת הגירושין של הבעל, והאישה חייבת לקבל גט במועד הראשון שיקבע בית הדין.

לגופן של הטענה ושל ההכרעה בעניינה האכן הייתה תלונת האישה על אלימות הבעל משוללת יסוד ועולה לכדי 'תלונת שווא'? גם לגופו של עניין נראה לכאורה שהמסקנה העובדתית שמדובר ב'תלונת שווא' שגויה: בתסקיר לשכת הרווחה של עיריית רמת גן מיום כ"ה באייר תשע"ז (21.5.17) שהוגש לתיק בית הדין האזורי נכתב כי הילד התלונן בגן על אלימות אביו.

מה שכתב הדיין בתשובתו "במקום שהאישה מאיימת בהגשת תלונה מחמת החיים המשותפים, שאז יש עקירת האישות" – אין אנו מקבלים קביעה זו. מניסיוננו רב השנים, היו בעלים רבים שיצאו מהבית עקב תלונות על אלימות שהוגשו נגדם ולאחר מכן חזרו לשלום בית.

ואף יותר מזה כתבו בפד"ר (יג עמ' 274): כשהבעל גרם – גם אם בסופו של דבר האישה לא תסכים לקבלו ולמעשה שני הצדדים מעוגנים – לא יוכל הבעל לדרוש גט מאשתו מחמת עיגון.

מסקנות ופסק דין לאור האמור כל האמור לעיל מוחלט: בית הדין מקבל את ערעור האישה.

לאחר מכן, לטענת הבעל, הגישה האשה נגדו תלונת שוא במישטרה והוא הורחק מהבית.

כל הטענות הללו משוללת כל יסוד.

הרי שיש לחייב את האשה בקבלת הגט, ולקבוע שאינה זכאית לכתובה ולתוספת כתובה, ובכלל זה – למזונות אשה (בעיניין מזונות אשה הרי שבהתאם לדבריה –שהיא עובדת, אין לחייב את הבעל במזונותיה גם מטעם זה).

...

לא מצאנו אותה או את הרכב.

דוגמאות לכיעור מצאנו בגמרא (יבמות כד, ב) כנ"ל, ובירושלמי (כתובות פרק המדיר) וכפי שהובא לעיל בדברי הרמב"ם. והנה המחבר בשולחן ערוך (אבן העזר סימן יא סעיף א) הביא את דברי הרמב"ם ואת לשונו הנ"ל (הלכות אישות כד, טו) "וכיוצא בדברים אלו", ועל זה הוסיף הרמ"א: "לפי ראות עיני הדיינים." והמבי"ט בתשובה (חלק א סימן רפז), לאחר שהביא את דברי הרמב"ם, כתב וזו לשונו: "ומה שכתב הרמב"ם וכיוצא בדברים אלו היינו דוגמתן ממש, שיהיו הדברים מכוערים כמו אלו, אבל מה שאינו כל כך מכוער אינה מפסדת. וגם אם יש ספק אם הוא דבר מכוער או לא אינה מפסדת, דכתובתה בחזקתה היא." הרי דבעינן שיהיו הדברים מכוערים בדרגה שהוזכרה בגמרא בבלי וירושלמי, אך די בכך – גם אם אינם ממש כאותם דברים.

אנו קובעים מועד לסידור גט ליום 31.10.17 בשעה 10:30 (באולם 209).

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏965591/10 בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד רון וינשטוק וטו"ר מרדכי שיינין) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אהרן לוי) הנידון: שלילת זכאות כתובה לאשה שהגישה כנגד בעלה 15 תלונות לא מוסברות במשטרת ישראל החלטה

הבעל מגיב: מצגת שוא, זה גלוי, אפשר להיתקשר למטפלים מי לא בא לטפול, אמרו שאין עם מי לדבר, היא רצתה לפרק את הבית בשנת 2013 והזמינה מישטרה ובית משפט כל שבוע, והעלילה על הילדים דברים נוראים, ולכן לא בקשתי ממנה ללכת למקוה.

וההלכות ידועות באשר לאי זכאות לכתובה באשה שהלינה במישטרה כנגד בעלה שלא בהוגנות, וכל שכן כשמדובר ב-15 תלונות, שנדיר למצוא מקרה שכזה (וראו האמור בספר אורות המשפט חלק ג מעמוד שס והלאה תחת הכותרת "הפסד כתובה בגין תלונות סרק במישטרה").

...

תביעת הפיצוי הרשומה בסעיף 16 לתביעה (בעבור עיגון האישה למשך 10 שנים), נדחית על הסף, מהעדר בסיס הלכתי לכך.

לאור כל האמור, ומשהתברר כי התובעת היא זו שגרמה לגירושין, הרי שהיא לא זכאית לכתובתה.

והתביעה נדחית באשר לכך, והתיק ייסגר; ולפנים משורת הדין ובנסיבות תיק זה, ללא פסיקת הוצאות.