שלילת כיסוי ביטוחי בגין אי התקנת אמצעי מיגון

עוד טוענים הנתבעים שהתובעת היא שנהגה ברשלנות שכן היא לא התקינה ברכב אמצעי מיגון בסיסיים דוגמאת קודן.

בנוסף, הוסיפה התובעת במכתב זה כדלקמן: "לרכב שבנידון קיים אך ורך פוליסת ביטוח חובה. האם ישנה חובה בדין ו/או בחוק לבטח את הרכב שבנידון בפוליסת ביטוח מקיף? באם התשובה לכך חיובית אנא הפנה הח"מ לסעיף בחוק". כלומר, אף שבמכתב הראשון ציינה התובעת את "פוליסת הביטוח התקנית" וטענה לשלילת הכסוי הבטוחי בשל היתנהלות הנתבע 2, סמוך לאחר מכן שינתה התובעת את עמדתה ועמדה בתוקף ובמפורש על כך שאין לרכב כסוי בטוחי למקרה של גניבה.

גם בשל כך לא הייתי מוצא לנכון בנסיבותיו של מקרה זה להסיר את הכסוי הבטוחי בשל אותו דיווח שנתן הנתבע 2 לתובעת.

...

מן הטעמים האמורים, דין טענות התובעת לביסוס אחריות הנתבעים כלפיה על עילת המרמה להידחות.

סוף דבר התובעת לא טענה בתביעתה שלחלופין יש לחייב את הנתבעים בהשתתפות העצמית, ולא נשמעו בעניין זה טענות.

על כן לא מצאתי מקום לפסוק את סכום זה. אשר על כן, התביעה נדחית.

ביטול הכסוי הבטוחי מפני גניבה (ביטול חלקי של חוזה הביטוח) בית המשפט קמא קבע כי גם אם היתקיימה היתקשרות חוזית-ביטוחית מחייבת, הרי שכאשר המשיבה פנתה למערער, יותר מפעם אחת, ובתכיפות מידית לשיחת המכירה, וגם לאחר מכן, בכדי להסדיר את אמצעי המיגון, והודיעה למערער כי אי התקנת המיגון הנידרש יוביל לשלילת הכסוי הבטוחי מפני גניבה, הרי שפעלה בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק, והדבר מהוה הודעה מפורשת על ביטול רכיב הכסוי הבטוחי מפני גניבה.

לפיכך, ביטול הכסוי הבטוחי מפני גניבה כלל לא ניכנס לתוקף: "מוצהר ומוסכם בזה כי ביטול הביטוח עקב אי תשלום פרמיה או חלק הימנה או בדבר זכות ביטול הפוליסה על ידי המבטח תהיה בתוקף רק ביום ובשעה שתמסר בכתב למשעבד לפחות 45 יום לפני אותו מועד" (נוסח רשימת הפוליסה הרלבנטית למועד הארוע- מוצג מע/9) (ההדגשה הוספה- ש.ד.).

...

סיכום לאור כל האמור, הרי שנכרת חוזה ביטוח מחייב לכיסוי ביטוחי מפני גניבה; המשיבה לא ביטלה את הכיסוי הביטוחי מפני גניבה.

הערעור מתקבל איפוא, ובתוך כך מבוטל חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪.

בנוסף, תשלם המשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למערער בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

קיצורו של דבר: את החידוש הטמון בגישת סלוצקי (בהשוואה לגישה המסורתית) ניתן להציג בשתי דרכים חלופיות, שהן בגדר שני צדיו של אותו מטבע: כגישה המגבילה את הסנקציה בגין אי עמידת המבוטח בהגבלה, ומעמידה אותה על שלילה חלקית של הכסוי הבטוחי (ולא על שלילתו באופן מלא).

ההצדקות לגישת הכסוי החלקי עיון בפסק הדין שניתן בעיניין סלוצקי מלמד על שתי הצדקות מרכזיות שניתנו להלכה המאמצת את גישת הכסוי החלקי: ההצדקה הראשונה, הדוקטרינרית, הוא הוראת סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, המורה כדלהלן: "הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים המחוייבים". בית המשפט סבר כי הוראה זו יש לפרש בהרחבה, ככוללת לא רק תנאים שניתן לבדוק את מועד התגבשותם (כדוגמת התקנת אמצעי מיגון), אלא גם תנאים שקיומם משתנה חדשות לבקרים (כגון הפעלת אמצעי מיגון).

...

סיכומו של דבר, ההערכה כי החלת גישת סלוצקי על ביטוחים מקיפים לרכב צפויה להביא לייקור דמי הביטוח למבוטחים בעלי תוחלת נזק נמוכה היא השערה, הנשענת על הנחה סמויה כי כיום נהנים נהגים אלו מהנחה בשל ההלכה המסורתית.

התוצאה האופרטיבית של הערעור לאור כל האמור לעיל, מקובלת עלי עמדת חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, כי יש מקום להחזיר את התיק לערכאה הדיונית (בית משפט השלום) על מנת שתכריע האם המערער נמנע מלמסור הודעה על החמרת הסיכון ב"כוונת מרמה", דהיינו, מתוך מטרה למנוע מחברת הביטוח מידע, אשר יש בו כדי להשליך על חבותה.

במצב דברים זה, סבורני כי אין מנוס מלהחזיר את התיק לערכאה הדיונית על מנת שתקבע ממצא בעניין זה. דברי סיום אחד החידושים המרכזיים שהכניס המחוקק בחוק חוזה הביטוח היה אימוץ של גישת הכיסוי החלקי בהוראות סעיפים 7(ג) ו- 18(ג) לחוק חוזה הביטוח.

לחילופין בלבד, גם אם ייקבע שהעסקה בין הצדדים בוטלה ב- 6.10.23, אין בכך כדי לשלול אוטומאטית את זכותה של התובעת לתגמולי ביטוח, אלא אם כן מוכיחה מנורה שהייתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש, כשהדבר תלוי בשאלה אם הסיכון הוחמר בעת העברת הבעלות, דבר שמנורה לא עשתה.

אין לקבל את טענת מנורה, שאין כסוי בטוחי מאחר שבמשאית לא הותקנו אמצעי המיגון המתחייבים לפי הפוליסה.

...

אינני מקבלת את טענותיו של כפיר, שאף שעסק בעסקאות מימון רכב, עיסוקו בסחר רכב היה מינורי, ללא ביטוח סחר כללי וללא ביטוח למקרי גניבת רכבים (עמ' 59 שו' 7 לפרו' מ- 5.1.23).

לפיכך, טענות התובעת כלפי מנורה נדחות.

סוף דבר תוצאת האמור היא שהתביעה נגד שתי הנתבעות נדחית.

התובעת טוענת מצדה כי עמדה בדרישות המיגון הקבועות בפוליסה וככל שאלה לא היתקיימו במלואן הרי שבהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ולפסיקה (רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי (15.9.2013), להלן: "עניין סלוצקי") קיומם של אמצעי מיגון אינו תנאי מתלה אלא אמצעי להקלת סיכון, ולפיכך אין מקום לשלילת הכסוי הבטוחי אלא לכל היותר לתשלום חלק יחסי מתגמולי הביטוח.

" כאמור לעיל בפוליסת הביטוח נקבע כי – "אי קיום האמצעים שפורטו, לרבות אי הפעלתם, במועד קרות מקרה הביטוח, עלול לגרום להפחתה משמעותית או שלילה מלאה של תגמולי הביטוח...", ובדומה נאמר גם במכתב ההתנאה כי – "כסוי בטוחי יינתן רק לאחר השלמת דרישות לבצוע שיפור אמצעי המיגון והבטיחות...". עם זאת, כפי שקובעת הפסיקה, תוצאות אי קיום דרישה כאמור אינן נגזרות מדיני החוזים הכלליים בלבד ובעניין סלוצקי נקבע, כי לכאורה על פי דיני החוזים חייבים הצדדים לחוזה – הן המבטח והן המבוטח – לקיים את תנאי הפוליסה, ומשכך, אם נקבע בפוליסה כי המבוטח צריך להתקין אמצעי מיגון הרי תנאי זה מחייבו, אולם התשובה לשאלה מה הן תוצאות אי קיום דרישה זו ביחסי מבוטח-מבטחת נגזרת בעיקר מפרשנותו של חוק חוזה ביטוח ומתכליותיו הייחודיות.

...

בענייננו הגישה הנתבעת במסגרת ראיותיה (נספח א') את תצהירה של החתמת – הגב' גלית נבון, בו הצהירה החתמת כך – "מניסיוני כך נוהגות כל חברות הביטוח. בהעדר מיגונים לעסק מסוג זה, לא ניתן כיסוי ביטוחי לנזקי אש, אצל הנתבעת ואצל כל חברות הביטוח". סבורני כי אין די בתצהיר הנ"ל על מנת להוות הוכחה לכך שמבטח סביר לא היה מתקשר בפוליסה בהעדר אמצעי המיגון הנדרשים, אף בדמי ביטוח גבוהים יותר.

התובעת חדלה בהקטנת הנזק מחדלים המהווים הפרה של התנאים שהנתבעת טרחה לקבוע במפורש בפוליסה ואשר הדעת נותנת כי יכולים היו להקטין את הנזק במידה ניכרת לו בוצעו כדבעי – ובהקשר זה אינני מקבל את טענתה כי כיבוי האש על ידי עובדיה עולה כדי הקטנת נזק באותה מידה, שכן יש להניח כי מערכת כיבוי במנדף היתה מזהה את השריפה ומכבה אותה מהר יותר מעובדים שאינם מצויים בתוכו ושהיה עליהם ללכת לחפש מטף.

סוף דבר המורם מכלל האמור הוא שאני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 51,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 27.6.22.