שלילת הכרה באירוע אוטם שריר הלב כתאונת עבודה

התובע הגיש תביעה להכיר בארוע הלבבי שעבר ביום 3.5.2018 - אוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

התשתית המשפטית הלכה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח כי היתרחש "ארוע חריג" היכול למצוא ביטוי ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או בקיומו של "מאמץ מיוחד" סמוך לקרות האוטם.

לעניין המסמך הרפואי מיום 3.5.2018[footnoteRef:34] - במסמך זה נכתב ב"סיכום ביקור" שהתובע ציין שיש לו כאבי ראש ובחילות מהבוקר ושהוא אף ציין "שהלך לישון כרגיל ללא תלונות, ישן על מזגן וקם בבוקר, מאז שפתח את החלון התחיל לסבול מכאבי ראש ובחילות". לא מצאנו כי יש בעובדה שהתובע לא סיפר לרופא על הארוע החריג בעבודה כדי לשלול את גירסתו בנוגע למצבו הרפואי.

...

עם זאת, לטענת הנתבע משהאוטם התרחש רק לאחר שבוע, ביום 3.5.2018, יש לדחות את התביעה.

לטעמנו, מדובר בשאלה רפואית מובהקת ועל המומחה הרפואי להשיב עליה.

מהעדויות והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לאחר האירוע החריג שקע התובע בדיכאון, לא הצליח להירדם בלילות ונטל כדורי שינה ללא צורך במרשם רופא.

סוף דבר הוכח כי אירע לתובע אירוע חריג בעבודה שהחל ביום 25.4.2018 ונמשך עד ליום 26.4.2018.

התובע הגיש תביעה להכיר בארוע הלבבי שעבר ביום 13.7.2016, אוטם שריר הלב, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

התשתית המשפטית הלכה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח כי היתרחש "ארוע חריג" היכול למצוא ביטוי ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או בקיומו של "מאמץ מיוחד" סמוך לקרות האוטם.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש ברישומים הרפואיים במסגרת קשר התובע בין הכאבים בחזה למועד שבו נודע לו לראשונה על סיום עבודתו בבית הספר, קרי - יום 20.6.2016, כדי לשלול את העובדה שגם בתאריך 11.7.2016 היתרחש ארוע חריג נוסף.

...

טענות הצדדים התובע טען שיש לקבל את התביעה.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש ברישומים הרפואיים במסגרת קשר התובע בין הכאבים בחזה למועד שבו נודע לו לראשונה על סיום עבודתו בבית הספר, קרי - יום 20.6.2016, כדי לשלול את העובדה שגם בתאריך 11.7.2016 התרחש אירוע חריג נוסף.

חמישית, אף אם היינו נותנים משקל גדול למסמכים הרפואיים וקובעים שהתובע היה במתח מתמשך מיום 20.6.2016, שבו נודע לו לראשונה על סיום עבודתו, הרי שגם במקרה זה שוכנענו ששיחת הטלפון מיום 11.7.2016 הייתה בגדר "עליית מדרגה" חריגה באותו מתח מתמשך ויש לראותה כאירוע חריג.

סוף דבר הוכח כי אירעו לתובע שני אירועים חריגים בעבודה בתאריכים 20.6.2016 ו-11.7.2016.

דיון והכרעה מסגרת נורמאטיבית – אוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה בהתאם לפסיקה, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של ארוע חריג בעבודת המבוטח, שמצדיק מינויו של מומחה רפואי.

מנגד, אומנם אין הכרח כי אותו ארוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובילבד שמשכו אינו עולה כדי "מתח מתמשך". בעיניין עב"ל (ארצי) 31298-09-10 בר ששת – המוסד לביטוח לאומי, (24.12.12) נקבע כי "בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של ארוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו ארוע מיוחד, תערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי". בעב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי – יהושע תשתש (9.10.12) נקבע לעניין היתרחשות "ארוע חריג" בהקשר של אוטם שריר הלב כי "ארוע חריג יכול להתרחש גם על רקע של מתח מתמשך. למעשה מתח מתמשך אינו שולל את האפשרות כי במהלכו של המתח המתמשך יתרחש ארוע מיוחד, ולעיתים המתח המתמשך אף מוביל בסופו של יום למצב מיוחד המגביר את השפעת הארוע ומעלה אותו כדי ארוע חריג". גרסת התובע אשר לארוע החריג בעבודתו מיום 12.8.18 כאמור התובע טען כי אירע לו ארוע חריג בעבודה ביום 12.8.18 בגינו סבל מארוע לבבי.

...

מקובלת עלינו הטענה כי מצבו הכלכלי של התובע היה הבסיס לכך שהוא הגיב בקיצוניות להפחתה בתלוש השכר.

מכל האמור לעיל, אנו קובעים כי הוכח קיומו של אירוע חריג ביום 12.8.18, ויש למנות מומחה לצורך קביעת קשר סיבתי.

לסיכום נוכח אמור לעיל, ימונה מומחה מטעם בית הדין לעניין הקשר הסיבתי בין הופעת אוטם שריר הלב אצל התובע ובין האירוע החריג מיום 12.8.18.

הועדה ציינה בנושא הלבבי כך: " מבחינה קרדיאלית עבר אוטם שריר הלב עקב מחלת העורק הקורונרי הימני בשנת 2007 ונכות זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כקשורה לתאונה. במהלך האוטם עבר PCI לעורק הקורונרי הימני. במהלך השנים קיים תעוד למיחושי חזה ללא עדות למחלה כלילית. ביום 21.10.2020 עבר אוטם לטראלי של שריר הלב עקב חסימה של עורק הקדמי השמאלי היורד בשיעור 70% - 90%. בצינתור זה הודגמה היצרות של פחות מ – 70% של עורק הקורונרי הימני בו עבר אוטם בשנת 2007. מכאן עולה כי אין קשר בין הארוע משנת 2007 והאוטם בעקבותיו ובין האוטם בשנת 2020 שארע בעורק כלילי אחר.

משכך, לא נפל פגם בהחלטת הועדה לפיה אין לקשור בין החמרת המצב הנפשי לבין ארוע לבבי משנת 2007 שהוכר כתאונת עבודה.

אוסיף, כי בנגוד לטענת המערער, הועדה אינה נידרשת להצביע על המקור לאוטם הנוסף, ודי בכך שהיא שוללת את הקשר הסיבתי בינו לבין הנכות המוכרת כתאונת העבודה על יסוד המסמכים הרפואיים (השווה: ברע (ארצי) 13676-06-18‏ ‏ מינו ברדה נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.18)).

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות מהנימוקים הבאים: המערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטה אלא חולק על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

משעה שנקבע, כי האירוע השני אינו קשור לתאונת העבודה המוכרת, ממילא ברורה המסקנה שלא להכיר גם בטענות לגבי החמרת מצב נפשי כקשורות לתאונת העבודה.

לסיכום, לא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית בקביעה לפיה ההחמרה הנטענת במצב הלבבי והנפשי אינה קשורה לתאונת העבודה.

סוף דבר הערעור נדחה.

התובע הגיש תביעה להכיר בארוע הלבבי שעבר ביום 11.3.2020, אוטם שריר הלב, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

התשתית המשפטית הלכה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח כי היתרחש "ארוע חריג" היכול למצוא ביטוי ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או בקיומו של "מאמץ מיוחד" סמוך לקרות האוטם.

] עוד נציין כי קיימת איבחנה בפסיקה בין אנמנזה שאיננה מתארת ארוע תאונתי כלל (אנמנזה שותקת)[footnoteRef:47], אשר אינה שוללת באופן ישיר את תביעתו של מבוטח לבין אנמנזה השוללת באופן פעיל את קרות הארוע התאונתי או את התרחשותו במקום העבודה (אנמנזה שוללת).

...

בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה ולמנות מומחה רפואי.

סוף דבר התביעה נדחית.

משהוכח שהתובע לא שוחח עם מר גנטוס ביום 11.3.2020 עקב יציאתו לקבל טיפול רפואי ומששוכנענו שהתיעוד ביומן האירועים אינו אותנטי, אנו סבורים שיש לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע.

אי לכך, ישלם התובע לנתבע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות בסכום של 3,500 ₪, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.