שלילת החמרה במצב המערער לאחר תאונה

המצב החמיר לאחר התאונה הנוכחית ועלה מדרגה נוספת.

הועדה מתייחסת למימצאי האיבחון ומציינת אותם, ועל בסיסם קובעת כי המערער חזר אמנם לעבודה לאחר התאונה, אך חלה החמרה בתסמיניו, לכן היא קובעת למערער נכות זמנית.

הטענות לעניין השתק פלוגתא ביחס לנושא הטינטון ולעניין טעות בקביעת הועדה שהמערער לא ספג חבלה פיזית בתאונה ולכן יש לשלול את הטינטון – נדחות.

...

אשר לטענות המערער להתעלמות הוועדה מטענתו לעלייה במשקל, הטענה נדחית.

הטענות לעניין השתק פלוגתא ביחס לנושא הטנטון ולעניין טעות בקביעת הוועדה שהמערער לא ספג חבלה פיזית בתאונה ולכן יש לשלול את הטנטון – נדחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, כפי המפורט לעיל.

בהתייחס למסמכים הרפואיים של ד"ר אלדדא וד"ר אלקרינאוי, טען המשיב, כי המדובר במסמכים רפואיים סטנדרטיים מקופת חולים, אשר על פי הפסיקה אין כל חובה כי הועדה תתייחס לכל מיסמך מתוך שלל המסמכים אשר צורפו על ידי המערער.

ברם, מעיון במסמכי העירעור עולה כי קיימים מסמכים רפואיים נוספים המצביעים על החמרה במצבה הנפשי של המערערת לאחר התאונה (מיסמך מחלקה פסיכיאטרית מיום 3.6.19, אישור רפואי מביה"ח סורוקה מיום 21.7.19 ומיום 19.12.19).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים מאת ד"ר אלדדא וד"ר אלקרינאווי, הגעתי למסקנה כי מעבר למכתבו של פרופ' עטר, על הוועדה להתייחס גם למסמכים הרפואיים של ד"ר אלדדא מיום 10.11.19 וד"ר אלקרינאווי מיום 10.9.19, ואפרט.

על כן, הוועדה תבחן את נכותה הנפשית של המערערת תוך התייחסות למסמכים הרפואיים הנ"ל. על כן, הערעור מתקבל כמפורט בסעיפים 7 ו-8 לעיל.

משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערערת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

הועדה שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "לעניין הצואר: יש הגבלות בהטיית ובכיפוף הצואר לכל הכיוונים במיוחד לימין, יש הקרנה של הכאב מהמרפק ועד לכף היד, יש נימול במיוחד בשתי האצבעות הראשונות בכל יד. מרגיש נימול וכאב בשכמות במיוחד בימין. מתקשה במשרד מבחינה תפקודית לשבת שעות מול המחשב ולהסתכל במחשב, לפעמים מתקשה להסתכל במראות בזמן נהיגה. עברתי ת.ד נוספת ב-07/2019 ולאחריה הופיעו תלונות על כאבים והגבלות בע"ש מתני ועד לאחרונה קבלתי רק הפנייה ל-CT." עוד הקשיבה הועדה לדברי ב"כ המערער, שנרשמו מפיה בזו הלשון: "יש חוו"ד ד"ר ליאור מרום, מדגישה שהוועדה קמא התייחסה לדיסקופתיה כבלטי דיסק ולא כבקעי דיסק לוחצים. לא התייחסו לנימול והקרנה לידיים ולאצבעות מפנה לנימוקי הערר. אין עבר בגין הצואר עד התאונה." הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בזו הלשון: "במועד התאונה 11.11.2018 התלונן על כאבי צואר עם נימול ביד ימין. בבדיקתו נשללו הפרעות עצביות ובצילומי רנטגן נשללו סימני נזק טראומתי. בדיקת CT צואר 06.05.2019: יישור לורדזה צוארית עם בקעים בגובה C5-6 C4-5 ובלטים ב-C3-4 ו-C6-7. קיימת הצרות של הנקב בגובה C4-5.

ככל שהועדה תסבור שארעה החמרה במצבו של המערער בתקופה שלאחר התאונה, וכי נכותו במועד בדיקתו על ידה נגרמה לא רק בשל תאונת העבודה אלא גם בשל גורמים מאוחרים יותר שאינם קשורים לתאונה - תוכל לייחס אחוז מסוים משעור הנכות לפגיעה המקורית ואת חלקו האחר להחמרה שאינה נובעת מהפגיעה המקורית אלא מגורמים שאינם קשורים בעבודה (והתרחשו לאחר תאונת העבודה), אך זאת באופן מנומק ובהתבסס על נתונים מוכחים.

...

בטרם אחתום אוסיף, כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המערער, כי יהא זה בית הדין שיקבע בעצמו שמלוא הנכות משויכת לתאונת העבודה מיום 11.11.18.

לפיכך מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתשלים מלאכתה ותבהיר קביעתה כמפורט לעיל.

סוף דבר אשר על כן – הערעור מתקבל.

טענות הצדדים בתמצית לטענת המערער, הועדה הלכה למעשה לא התייחסה לטענותיו בערר, ובכלל זאת לא התייחסה לטענה כי התאונה האיצה שינויים נווניים; ולא התייחסה לקביעת ועדת מס הכנסה, כי יש להעניק נכות נוירולוגית עקב פגיעה שורשית; הועדה הפניתה לרישומים לגבי כאבי גב קודם לתאונה, אך כאבים אינם מקנים נכות; הועדה לא קבעה מה הנכות הכוללת ומהי הנכות שיש להפחית בהתאם למצב המערער אילו נבדק קודם לתאונה; הועדה ממילא אינה רשאית לנכות מצב קודם שכן קיימת החלטה חלוטה בה לא נוכה מצב קודם; לא סביר שלאחר תקופה קצרה שחלפה בין ועדה קודמת שלא נכתה מצב קודם לבין הועדה הנוכחית תיגרם החמרת מצב שקשורה לשינויים נווניים.

בעוד שהועדה במס הכנסה מצאה שמדובר בהפרעת תחושה שעשויה ללמד על פגיעה שורשית, הועדה בעניינינו מצאה שהתלונות בבדיקת תחושה אינן בפזור שורשי, ומכאן שללה הכרה בפגיעה שורשית.

...

נוכח כל האמור טען המערער כי יש לקבל את הערעור ואף להורות על החלפת הרכב לאור הפגמים בהחלטה המלמדים על היות הוועדה נעולה.

עם זאת, נדחית טענת המערער שהיה על הוועדה לדון בשאלה האם התאונה האיצה שינויים ניווניים, שכן נימוק זה לא נטען בפרוטוקול הוועדה והמערער לא הציג ערר בכתב המציין נימוק זה; שלישית, אשר לטענה, כי הוועדה לא ערכה חשבון עובר ושב, דינה להידחות, הואיל ואין מדובר בחשבון עובר ושב, אלא ייחוס חלקי של החמרת הנכות לתאונה בהתאם להחלטת הדרג הראשון.

הוועדה לא ערכה תחשיב מסודר בטבלה הייעודית וגם בכך נפלה טעות בהחלטה; רביעית בכל הנוגע לקביעת הוועדה שלא קיימת נכות נוירולוגית, דין הערעור להידחות.

לסיכום הערעור מתקבל בחלקו.

כך נימקה הועדה את החלטתה (פרוטוקול הועדה צורף לכתב התשובה): "הועדה מקבלת את העירעור מבחינה נוירולוגית. על פי הבדיקה הקלינית עקב הרושם של חולשה קלה בספק של דורסיפלקסיה ו/או פלנטר פלקסיה והכאבים נכותה 10% לפי סעיף 32 3 א. לאחר עיון בתיקה הרפואי הוועדה קובעת שאין לנכות מצב קודם.

הועדה ערכה למערערת בדיקה נוירולוגית ואורתופדית ופרטה את ממצאיה בפרוטוקול; עוד הבהירה הועדה, כי בנגוד לאמור בפסק הדין המחזיר, הועדה לא נכתה מהנכות הכוללת בגין מצב קודם, אלא שללה קיומה של החמרה כלשהיא במצב המערערת (אורתופדית או נוירולוגית) הקשורה סיבתית בארוע התאונתי הנידון בציינה, כי מדובר במצב תחלואתי -מחלה ניוונית- אשר החלה קודם לתאונה הנדונה וככזו קיימת נטייה להחמיר עם הזמן, בפרט בעת קיומו של גורם סיכון, ללא כל קשר לארוע תאונתי.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בפסק הדין המחזיר ובכלל החומר המונח לפני וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.

" סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה.