שלילת הגנה ארגונית בהליכי פיטורים

לעניין טענת התובעת להיעדר הגנה ארגונית ובטחון תעסוקתי- הנתבע טוען כי לא הוכח שהתובעת לא זכתה להגנה ארגונית מטעם ועד העובדים שבחברת "שילוב" שם היה הסכם קבוצי שנחתם על ידי האירגון היציג שהעניק לתובעת הגנה קיבוצית ועל כן לא ניתן לומר כי נשללה ממנה הזכות להגנה ארגונית.

באשר לטענת התובעת, לפיה הופעלו עליה לחצים פסולים לאחר סיום ההליך המשפטי, והוצב בפניה אולטימאטום: חתימה על טפסי הקליטה או פיטורים- הנתבע טוען כי שלוש העובדים סירבו להיקלט בנתבעת בתנאים שנקבעו, והציבו דרישות אשר חורגות מפסק דינו של בית הדין הארצי ביחס לדירוגם המקצועי.

כמו כן טוען כי התובעת לא הוכיחה כי לא זכתה להגנה ארגונית במסגרת עבודה בחברת כוח האדם "שילוב". בנוסף טוען הנתבע כי בפועל, במהלך תקופת ההשוואה לא הייתה התובעת ואף אחד מעובדי ההפעלה במינהל תמ"מ מועמד לפיטורים ולכן כלל לא נפגע הבטחון התעסוקתי שלה.

...

בית הדין הארצי דחה את הבקשה וקבע כדלקמן: "ההליך הנוכחי אינו ההליך המתאים לאכיפת הפסק, מה גם שלכאורה מה שעותרת המבקשת לאכוף אינו נמצא בפסק הדין אותו היא מבקשת לאכוף. בפסק דינו של בית דין זה אין מה להבהיר, הוא ברור, וגם לא נפלה בו כל טעות סופר. ככל שנהפוך בטיעוני המבקשת, לא נמצא בהם בסיס משפטי לסעדים המבוקשים בבית דין זה. מאחר והמסקנה שההליך שנקטה בו המבקשת אינו ההליך הנכון –נדחית הבקשה" יצוין כי לאחר פסק הדין, בחודש 11/2012, הושגו הסכמות ראויות בין המוסד לבין שני התובעים האחרים בנוגע לאופן קליטתם, ואילו אופן קליטתה של התובעת נותר במחלוקת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובעת תשלום עבור הפרשי השכר (שנגזרים מהכוננות כאמור) בסך 72,788 ₪ שישולמו לה תוך 45 יום מיום שיומצא לנתבע פסק הדין.

בסופו של דבר נדחו מרבית טענותיה ונפסק לה סכום כאמור.

לאחר דיון בבקשה לצוו מניעה זמני, במהלכו נחקרו המבקש בבקשה - המשיב בבקשת רשות העירעור שבפני - וראש המינהל, פסק בית הדין האיזורי כי "דין הבקשה להיתקבל. החלטת הפיטורים בטלה". בית הדין קיבל את טענת המבקש לפיה העסקתו בחוזה אישי "אינה שוללת ממנו באופן אוטומאטי את הזכות לחסות תחת ההגנה הארגונית" וכי נידרשת הסכמה מפורשת של הצדדים בחוקת העבודה לשלילת ההגנה הארגונית.

אכן, טענות הערייה באשר לסוגית חלות ההגנה הארגונית על מי שחותם על הסכם בכירים, בנסיבות עובדתיות של אישור תנאי השכר בהסכם על ידי נציג העובדים, ראויות לליבון מעמיק, אך הליך ערעורי על החלטה בסעד זמני, אינו ההליך המתאים, במקרה הרגיל, לבירורן של סוגיות מעין אלה בכלל ובנסיבות בהן קיימות קביעות עובדתיות לכאוריות בלבד, אשר מבקש ביטול ההחלטה של הערכאה הדיונית חולק עליהן, בפרט.

...

משהגעתי לכלל מסקנה, מהנימוקים שיפורטו להלן, כי אין מקום לקבלת בקשת רשות הערעור, חרף הטענות הראויות לליבון שהועלו בה, אסתפק בהנמקה תמציתית של ההחלטה, על מנת שלא לפגוע בלוח הזמנים המואץ שנקבע.

לאחר דיון בבקשה לצו מניעה זמני, במהלכו נחקרו המבקש בבקשה - המשיב בבקשת רשות הערעור שבפני - וראש המינהל, פסק בית הדין האזורי כי "דין הבקשה להתקבל. החלטת הפיטורים בטלה". בית הדין קיבל את טענת המבקש לפיה העסקתו בחוזה אישי "אינה שוללת ממנו באופן אוטומטי את הזכות לחסות תחת ההגנה הארגונית" וכי נדרשת הסכמה מפורשת של הצדדים בחוקת העבודה לשלילת ההגנה הארגונית.

היום, אגב כתיבת החלטתי בבקשת רשות הערעור, הוגשה בקשת המשיב לאפשר לו להגיב לבקשות הצירוף בתוך 7 ימים.

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי ומכלול החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת עמדת המשיב.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, מבלי לקבוע ממצא כלשהו לגוף טענות העירייה, ועמה נמחקות הבקשות השונות שהוגשו על ידי הצדדים.

כך גם קבעתי בפרשת הלמן, כי ככלל, עצם העובדה כי עובד מקבל תנאי שכר מיטיבים, אינה שוללת ממנו באופן אוטומאטי את הזכות לחסות תחת ההגנה הארגונית בהליכי הפיטורים (ראו פרשת הלמן וההפניות שם, בעמ' 12-13; ראו גם עע (ארצי) 662/08 עמוס רובין - אפקון ייצור והתקנות דרום בע"מ, 26.1.2010; ע"ע (ארצי) 1431/01 מדינת ישראל, הממונה על השכר - שלמה כפרי, 5.6.2002; עע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה - תמי עדרבי, 25.11.2007).

...

לטעמנו, עמדה זו עולה אף מפרשת עיריית באר שבע (ערעור על פסק הדין בס"ק 25840-02-14), שם נקבע: "רשות מקומית איננה רשאית להתקשר בחוזה אישי עם עובד ללא קבלת אישור המשיבה [ארגון העובדים - י.א.ש.] להתקשרות שכזו. בהתאם רשות מקומית המבקשת להתקשר בחוזה אישי חייבת לידע את המשיבה על כוונתה זו ולקבל את הסכמתה בהליך עליו הסכימו הצדדים ברמה המקומית - כל רשות מקומית ונציגות העובדים המייצגת את עובדיה. החלטת המשיבה אם לאשר העסקתו של עובד בדרך זו אם לאו חייבת להיות עניינית ומידתית והיא נתונה לביקורת" (עס"ק 31963-06-14 עיריית באר-שבע - הסתדרות העובדים הכללית, פס' 30, 1.9.2015).

עוד נשאל מר רוטנברג: "ש. אני אומר לך שלא הייתה שום הסכמה מפורשת וכתובה של הסתדרות או של ועד העובדים [...]". והשיב: "ת. לא ראיתי דבר כזה כתוב. אני יוצא מתוך נקודת הנחה שכל התהליך עובר דרך סבב חתימות הפורמלי". לאור כל האמור, משלא ניתנה הסכמתו המפורשת של ארגון העובדים, ומכל מקום לא הובאה עמדת ההסתדרות במסגרת הבקשה לסעד זמני (ואף לא נטען כי במסגרת הליכי הפיטורים סירב ארגון העובדים להשתתף בהליכי השימוע), לא הייתה רשאית המשיבה להחריג את המבקש ממסגרת היחסים הקיבוציים כפי שעשתה בסעיף 5 לחוזה העבודה של המבקש ולהימנע משיתופו של ארגון העובדים בהליכי הפיטורים כנדרש על פי חוקת העבודה במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים כפי שהוסדרו בין ארגון העובדים לבין המשיבה.

סוף דבר לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.