שלילת הבטחת הכנסה עקב העברת בעלות בנכס

ביום 16.11.2017 שלח הנתבע לתובע הודעה, במסגרתה עידכן כי החל מחודש 12/2016 לא זכאי התובע לגימלת הבטחת הכנסה מחמת שתי סיבות: האחת, משום שהתובע עשה שימוש ברכב אשר בבעלות בנו (מ.ר 9743713), אשר שוויו עולה על הסכום הנקוב בחוק; השניה, כי החל מחודש 1/2017 לא התייצב התובע כנדרש בשירות התעסוקה.

כן הוסיף כי במסמכים שהגיש התובע לא צוינה איבחנה רפואית, ובהיעדרה לא ניתן להעביר את התיק לבדיקת רופא, בעילת זכאות לגימלה לבעל רכב הטוען לצורך רפואי.

דיון והכרעה תכליתו של חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח אמצעי מחיה מינימאליים למי שאין לו הכנסה מתאימה (דב"ע נב/04-111 המוסד לביטוח לאומי נ' אחמד מוחמד אל חג'וג'י, פד"ע כד 507), כאשר הנחת היסוד בחוק הנה, כי הבעלים של נכסים ורכוש אינו זקוק לקיצבה צנועה, כדי לשמור על רמת קיום מינימלית (דב"ע נא/04-28 מזל טוב מטילדה מטלון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 498).

במכתבו מיום 16.11.2017 (נספח א לתצהיר התובע) נימק הנתבע את שלילת הזכאות כך: "...כמו כן, מחודש 1/2017 לא התייצבת כנדרש בשירות התעסוקה, ולכן אין זכאות גימלה בכפוף לסעיף 2(א)(2) לחוק." חוק הבטחת הכנסה מתוה בסעיף 2 את תנאי הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת התובע, יש לקבל את התביעה.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

מעבר לחובות המוצהרים של החייבים, הגישה הנושה בקשה לחייב את החייבים בתשלום היטל השבחה כדי להשלים את העברת זכויותיהם במקרקעין על שמה לאחר שזו טענה כי ניהלה הליכים משפטיים נגד החייב וזכתה בפסק דין המאשר העברת הזכויות בנכס על שמה) ת"א 15311-11-18 מחוזי חיפה- הש' א' קיסרי).

לטענתה המוסד לביטוח לאומי שלל את זכותה לקבלת קיצבת הבטחת הכנסה בשל נימוק לפיו יש לה בעלות בנכס (המקרקעין בעניינינו).

...

בשים לב למכלול, אני קובעת כי הנושה לא הוכיחה שנכרתה עסקה עם החייב, לא הוכיחה כי שולמה תמורה כלשהי למאן דהו ובכל מקרה אין חולק כי אם שולמה, היא לא שולמה לבעלים של המקרקעין ולא שולמה מלוא התמורה (שכן אף לפי עמדתה המשכנתא שהיתה אמורה להיות מסולקת בכספי התמורה על ידה, לא סולקה).

לפיכך אני קובעת כי הנושה לא הוכיחה שקיימת לה זכות בנכס המקרקעין הרשום על שם החייב.

אני קובעת לדיון ליום 7/5/20 שעה 09:15.

משהמסמכים שהוגשו לא סיפקו את דעת המוסד – נשללה זכותו להבטחת הכנסה בשל קיומו של נכס נוסף.

ביום 28.8.13 ניתן פס"ד (להלן גם: פסה"ד הראשון) ע"י מותב זה אשר קבע כי יש לקבל את תביעת התובע באופן חלקי, דהיינו- לגבי הנכס בשכונת הדואר- אין לראות בתובע בעלים של הנכס.

עוד לטענת התובע, מהמועד הרלוואנטי לתביעה, מחודש 7/10 ואילך, הרי שחלפו למעלה מחמש שנים מעת העברת הזכויות במתנה, ולפיכך לא היה מקום לייחס לתובע הכנסה רעיונית מדירת הבן היית'ם. ע"פ הנטען התובע מצידו לא ערער על קביעה עובדתית זו אלא אך על תוצאתה האופרטיבית של דחיית התביעה לגימלת הכנסה נוכח הקביעה כי הדירה הועברה ללא תמורה, ולפיכך ועל פי הדין, ייחוס ההכנסה מהדירה חייב להתאפס בחלוף חמש שנים.

...

בעניין זה לא מצאנו כי יש לשלול את חוות דעתו רק מן הטעם שהוא שמאי מקרקעין ולא הנדסאי בניין.

יט. לאחר שעיינו בחוות הדעת, ושמענו את חקירתו הנגדית, ולמרות טענות ב"כ התובע, לא מצאנו פגם לגופו של עניין בחוות הדעת של השמאי, ועל פניו היא מנומקת וברורה.

סוף דבר: לאחר שעיינו בחוות דעת השמאי ולאחר ששמענו את חקירתו הנגדית ועיינו בתמונות שהוגשו – אנו סבורים כי יש לקבל את חוות דעת השמאי במלואה, ומשמעות הדבר כי הנתבע הרים את הנטל כי ניתן לבצע שינוי בנקל לדירה של היית'ם (בלבד), באופן שזו תופרד מדירת התובע, וכי יש לייחס לתובע הכנסה רעיונית מדירה זו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בתאריך 02/11/92 העביר מחמוד עיסא סלאח נופל, חמיה של התובעת, לאישתו לחלוטין "ביתי בן שתי קומות, קומת קרקע בקומה עליונה בבית סחור. הרשיתי לה לשלוט בבית הזה כשליטת בעלים ברכושו ללא כל היתנגדות או עוררין ואני מוכן להעביר את הבית על שמה בכל משרד או מחלקה הנוגעים בדבר". המוסד לא חלק על כך שהנכס היה של חמיה של התובעת שנפטר לפני 2008, שהוא הועבר לחמותה שנפטרה ב-2008 ושאין צו ירושה לחמותה.

אין לקבל טענה זו, שכן בנוסף ובמצטבר לכל האמור לעיל, בהעדר הערכת שמאי נותרות תהיות באשר להתקיימות סעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה, וסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה בדבר סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, שכן על פי המסמכים מ-89' ומ-92', לדברי התובעת מדובר בנכס תפוס ולא בנכס פנוי, משכך הכנסתו כדירת חדר פחותה עוד הרבה.

לפיכך גם לו הייתה הדירה בבית סחור של התובעת, מה שאין כן, לא ניתן היה לזקוף לה כל הכנסה מנכס על פי הפסיקה, גם מטעם זה ובמצטבר לא היה מקום לשלול את גמלתה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לפיכך במצטבר גם מטעם זה התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם שכר טרחת ב"כ התובעת בסך 4,500 ₪ תוך 30 יום.

בשנת 2018 הגיש התובע "תביעה לגימלת הבטחת הכנסה", במסגרתה ציין כי הוא מתגורר בדירה בבעלותו וכן השיב בשלילה הן לשאלה האם בבעלותו נכסים כולל דירת מגורים, הן לשאלה האם הנכסים בבעלותו מושכרים או משמשים אדם אחר, והן לשאלה האם בנכס שלו ניבנו דירות נוספות המשמשות בן מישפחה או אדם אחר (נ/3; ע' 5 ש' 34) (להלן- טופס 2018).

עם זאת, "משלא הוכח כי בוצעה פעולת העברה של זכויות הבניה הקשורות לכל הדירות האלה, בין בדרך הצגת ייפוי כוח בלתי חוזר ובין דרך הצגת אסמכתא מספרי מסוי מקרקעין, ובין בדרך אחרת, יש לראות את המשיב כבעלים של זכויות הבניה. בהיותו בעלים, רשאי המוסד לביטוח לאומי לזקוף לו הכנסה בגין שווי זכויות הבניה" (עב"ל (ארצי) 17435-10-11 המוסד לביטוח לאומי- עטא נאסר (מיום 19.8.2014).

...

התובע טען בהמשך כי "הבית בנוי מ-96. אני גרתי בבית ב-2000 בקומת קרקע. היה שלד למעלה. הילדים גמרו את הבית והתחתנו. אני מקבל הבטחת הכנסה מ-98. ב-2021 היו 3 קומות. זה מזמן 3 קומות משנת 2000" (ע' 3 ש' 2-4).

שביעית, לא מצאנו לתת משקל לראיות שצורפו לסיכומי התובע.

לגבי החשבוניות שצורפו- מדובר במוצרי חשמל בלבד אשר אינם בהכרח רלוונטיים למגוריו של עבד בדירה מעל התובע; בהתייחס לאישור לימודי בתו לשנים 2016-2017 (סע' 21 לסיכומי התובע) – הדבר אינו מחייב כי עבד התגורר בשנים אלה מעל דירת התובע דווקא; ואשר לקרמיקה - כיצד זה עבד רכש מוצרי חשמל בשנת 2012 לדירה (מכונת כביסה ושואב אבק) עת לדידו רק בשנת 2014 רכש קרמיקה לבניית ביתו? כאשר בהסכם המתנה הדירה הושלמה בשנת 2008? נוכח כללם של דברים, לא מצאנו בסיס לטענת התובע כי הוא זכאי לכך שלא תזקף לו הכנסה רעיונית בגין הדירה שמעליו- דירה בה מתגורר כיום בנו עבד.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.