שלילת דמי לידה עקב אי תשלום ביטוח לאומי

סעיף 49 לחוק מסדיר את הזכאות לתשלום דמי לידה למשך תקופה מוגבלת שנקבעה בחוק ובהתקיים שלושה תנאים: לידת ולד חי, הפסקת עבודה כתוצאה מהלידה וצבירת תקופת אכשרה במהלכה היולדת הייתה מועסקת כשכירה או עבודת עצמאית תוך תשלום דמי ביטוח לאומי בהתאם- "49. (א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה (...)

(ה) (1) עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: (א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; (ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;.

כך, פירוט השעות, כפי שמסרה התובעת לנתבע, עולה בקנה אחד עם טענתה כי עבדה מדי ערב כשעתיים 6 ימים בשבוע; פירוט אופי העבודה כפי שנימסר בטופס עולה בקנה אחד עם עדות התובעת בפנינו לפיו הכינה ועיצבה לוחות שנה; התובעת מסרה בכנות במסגרת הטופס כי העבודה בוצעה על ידי שימוש במחשבה האישי וכן מסרה באופן קוהרנטי עם עדותה בפנינו, כי לאחר יציאתה לחופשת לידה לא נזקקה הישיבה לשירותי גרפיקאית ועל כן לא נשכרו שירותיו של עובד אחר תחתיה.

בעיניין זה יפים הדברים של כבוד הנשיא בדימוס סטיב אדלר בפסק דינו בעיניין ע"ע 712/07 מנשרוף שמשון נ' חיים גלנצר (פורסם בנבו, 13.05.2009), שם נקבע כי ישנם מקצועות המאפשרים עבודה מהבית; ובלשון פסק הדין - "ישנם מקצועות שונים בהם העבודה בוצעה מחוץ למשרד ואף בביתו של העובד ואין בעובדה זאת לשלול קיומם של יחסי עובד – מעסיק. דוגמאות לכך הן: עיתונאים, עובדים המבצעים תיקונים של מכשירים שונים, נהגים, עבודות חשמלאות ושרברבות בבית הלקוחות, חלק מעובדי הי-טק ועוד. זאת ועוד, מאפיין חשוב לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעסיק במקרה שחלק מהעבודה נעשתה מחוץ ל"מיפעל", היא העובדה שהפיקוח על העבודה ובמיוחד בשלב האחרון בייצור נותר בידי המעסיק, כך שהעובד אינו עצמאי כלכלית".

...

אין בידינו לקבל טענה זו, ולהלן נימוקינו.

באשר לטענת הנתבע כי היעדר הפיקוח על שעות העבודה של התובעת מהווה אינדיקציה להיעדר יחסי עובד-מעסיק, הרי שאין בידינו לקבל את הטענה כאמור בנסיבות העניין.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

בטרם הוברר נושא הנוגע למידע השגוי שנימסר, החליט הנתבע בתביעת התובעת לדמי לידה, וקבע כי התובעת לא זכאית לדמי לידה מעבודתה כעצמאית כיוון שהיא לא שילמה דמי ביטוח לאומי עבור עבודתה כעצמאית עובר ליציאתה לתקופת הורות ולידה.

לאחר הגשת כתב התביעה החליט הנתבע לחזור בו מהחלטתו הקודמת, והחליט לשלול מהתובעת את זכאותה לדמי לידה לחלוטין וליצור לתובעת חוב בגין דמי הלידה החלקיים ששילם.

לאור תשובת הנתבע, ביום 12.9.18 פתחה התובעת בהליך זה. לאחר שפתחה התובעת בהליך זה, וכשלנגד הנתבע עומד כתב התביעה המפרט, בין היתר, שלתובעת נימסר מידע שגוי ממוקד המוסד, החליט הנתבע ביום 4.11.18 לבטל את זכאותה "לדמי לידה כעצמאית": "הריני להודיעך כי לאחר בחינת תביעתך מחדש, עלינו לדחות את תביעתך לדמי לידה כעצמאית וזאת משום שלא שילמת דמי ביטוח במועד, דהיינו עד ליום הפסקת עבודתך ביום 30.6.17 או לחילופין עד ליום הזכאות הראשון – 8.7.17. לידיעתך". טענות הצדדים כאמור, היום הקובע היה ב-8.7.17 ודמי הביטוח שולמו ביום 2.8.17.

...

אשר למענק מטעמי צדק הנתבע דחה את הבקשה מהטעם שלא נמצאה עילה בדין להיעתר לה. לאור תשובת הנתבע פתחה התובעת בהליך דנן.

לאור האמור לעיל, בקשתך לתשלום דמי לידה כעצמאית בחודש 4/17 נדחית.

כיוון שבדמי לידה עסקינן, קובע סעיף 12 לתקנות שהתובעת זכאית למענק "כשיעור דמי הלידה שהיו משתלמים למבקשת ההענקה אילו היתה זכאית לדמי לידה". סוף דבר התביעה מתקבלת.

אין חולק כי במכתב הדחיה הראשון בו נימסר לתובע כי תביעתו נדחתה בהסתמך על סעיף 195(3) לחוק, ומאחר ואין 90 ימים רצופים בהם הכנסתו מהעבודה היתה נמוכה מ-45%, אין הפניה לזכותו של התובע לערעור על ההחלטה לבית הדין, אלא הפניה בטעות לזכות התובע לערור לוועדה רפואית.

(ראה הצהרת הנתבע בפ' הדיון מיום 27.9.17): "לגבי חודשים 1/15 עד 3/15, ככל שיקבע ביה"ד, כי תביעת התובע מ-2014 לא היתיישנה, אזי התובע עומד בתנאי הסף של ס' 195 באשר לשנת 2015, אולם הנתבע עומד על טענת היתיישנות". באשר ליתר התקופה שנשללה בשנת 2015, ולאור קביעתנו כי קיימת זכאות לחודשים ינואר עד מרץ 2015 נוצר לתובע רצף של 90 יום זכאות כנדרש, ולכן, עילת הדחיה היחידה שנותרה לבחון, היא האם כדין פרס הנתבע את דמי ההבראה ששולמו לתובע בחודשים יוני ויולי 2016.

לגבי החובה לבחון אם התשלום הנוסף מהותית ולא טכנית, ראה עב"ל 543/09 פלונית – המוסד לביטוח לאומי, 4.5.11: "חישוב דמי הלידה אמור לפיכך להתבצע על סמך אופיים של התשלומים מבחינה מהותית - וללא קשר לשם שניתן להם, לדרך הטכנית בה הנם משולמים (אחת לחודש, אחת לרבעון או בכל תדירות אחרת), או לדרך ההתייחסות אליהם בהסכם העבודה (לרבות הקביעה במקרה זה, שלא נשמטה מעינינו, כי המענק הרבעוני לא יילקח בחשבון לצורך חישוב פצויי הפיטורים). דרך הבדיקה המהותית נכונה בעת בחינת אופיו של רכיב שכר במסגרת מערכת היחסים שבין עובד למעסיקו, ומכוח קל וחומר – גם בעת בחינתו לצורך חישוב זכאות לגימלה מהמוסד." כידוע, יישום הכללים באופן נוקשה וללא שיקול דעת, כפי שעשה הנתבע בעניינינו, סותר את מטרת המחוקק כפי שהובעה בדברי ההסבר לתיקון לחוק לרון נכתב בחלק הכללי כך: "פרק ט' בחוק הביטוח הלאומי ... קובע כללים ותנאים לזכאות לגימלאות לפי הפרק האמור, ובהן קצבת נכות, למי שמוגדר כ"נכה" לפי סעיף 195 לחוק.

...

לטענת הנתבע, דין תביעת התובע ביחס למכתב הדחיה הראשון להידחות מחמת התיישנות; שתי התביעות נדחו כדין בהתאם להוראות סעיף 195(3) לחוק, העוסק בצמצום בהכנסות.

לטעמנו היה על הנתבע לבחון מהותית את התשלום ולפרוס אותו כנהוג אצל מעסיקו של התובע.

אנו סבורים כי שיקול הדעת הנתון לנתבע בחוק ובתקנות מאפשר ייחוס דמי ההבראה ששולמו באופן חד פעמי לאור החג בשני תשלומים בלבד, כתשלום נוסף שיש לחלקו לשלושה תשלומים, ובהתאם לכך לבחון הכנסתו של התובע.

אשר על כן אנו קובעים, כי משנדחתה טענת ההתיישנות, על הנתבע לשלם לתובע קצבת נכות כללית לתקופה הרלוונטית, תוך ייחוס דמי ההבראה לשלושה חודשים כאמור.

אינך זכאית לדמי הלידה, מאחר ולא צברת תקופת תשלום דמי ביטוח לאומי מספקת, לפני יום הפסקת עבודתך כנדרש בסניף 50 לחוק.

כך, גם ביחס לתביעה לתשלום דמי לידה בגין הלידה השנייה, התובעת טענה כי תשלומי הביטוח בוצעו בעד תקופת האכשרה ועל כן ההחלטה של הנתבע לשלול את זכאותה לתשלום דמי לידה אינה מעוגנת בדין.

...

האמור מחזק את המסקנה כי התובעת לא הוכיחה שהתביעה הראשונה הוגשה על ידה ביום 9.1.2019, הן לאור היעדר אסמכתאות מתאימות והן לאור המפורט לעיל.

על יסוד כלל האמור לעיל, תביעת התובעת לתשלום דמי לידה עבור שתי הלידות - נדחית.

אולם, משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – מצאנו שלא לחייבה בהוצאות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 61723-03-22 13 אוגוסט 2023 לפני: כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד נציגת ציבור מעסיקים גב' שלומית לוי התובעת חן ג'יין זוהר ע"י ב"כ: עו"ד פנינו שלו הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי פסק דין

התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה לטענתה עקב הוצאתה לחל"ת בתקופת מגיפת הקורונה החל מיום 15.3.2020 ועד ליום 31.5.21; ותביעה לדמי לידה בעקבות לידת בנה בתאריך 23.8.21.

ביום 19.12.21 הודיע הנתבע כי לאחר בדיקה התברר כי החל מ-3/19 התובעת איננה עונה על הגדרת "עובד" (שכיר) שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי הואיל והעבודה בוצעה כעובד עצמאי ולא כעובד שכיר, והתשלומים ששולמו לה נדרשו חזרה ונוצר לתובעת חוב.

טענת הנתבע עקב אי צבירה של תקופת אכשרה ובהיעדר יום עובד, לא עבדה בתקופת שלפני היום הקובע ועבדה בחופשת הלידה.

לטענת הנתבע, תביעתה של התובעת לדמי אבטלה אושרה ללא בדיקה נוכח גל התביעות שהוגש עקב מגיפת הקורונה, ועם בדיקת התביעה בדיעבד הסתבר כי התובעת לא הייתה עובדת ולפיכך נשללה זכאותה לדמי אבטלה ותביעתה לדמי לידה לא אושרה.

...

לטענת התובעת למרות יחסי המשפחה בינה לבין מעסיקיה, היא הייתה עובדת שכירה לכל דבר ועניין ולכן יש לקבל את תביעתה.

לא מצאנו כי יש בהעלאת השכר, משום העלאה פיקטיבית לצורך הגדלת דמי הלידה.

הרמיזה בסיכומי הנתבע כי לא הייתה הצדקה להגדלת שכרה של התובעת דווקא בחופשת הלידה נדחית על ידינו במיוחד בשים לב לאופי עבודתה של התובעת המבוצע על מחשב מכל מקום בארץ ובעולם, ולא הצריך מאמץ פיזי כלשהו.

אשר על כן שוכנענו כי התקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.