שליחתו של דואר אלקטרוני בעבודה המכיל הטענות לביצוע עבירה פלילית

אין כל ראיה או אינדיקאציה לכך שהנאשם היה בקשר עם גורם כלשהוא, ואין מיילים או טלפון עם אותו גורם בחו"ל. העובדה שהנאשם מסר את פרטיו המלאים למשלוח החבילה מראה עד כמה אינו בקיא בעולם הזה.

בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, נתתי דעתי לטיעוני ב"כ הנאשם לפיהם קיימת הבחנה בין יבוא סם לישראל על-ידי בלדר אשר טס לחו"ל וחוזר עם מזודה ובה מוטמנים הסמים לישראל, לעומת יבוא באמצעות הדואר, שבו לא היה מגע של הנאשם עם הסמים, ללא תיחכום.

הנאשם אזרח תאילנד שעבד בישראל, קשר עם אחר לייבא סם מסוג מתאמפטמין לישראל, מסר לאחר את פרטי תא הדואר שלו ובהמשך לכך נשלחה לישראל חבילה ובה 1,084 כדורי סם מסוג מתאמפטמין.

שירות המבחן התרשם שהנאשם עדין מגלה דפוס קורבני ולאורך השנים מתקשה לשתף את סביבתו בקשייו והעריך שהנאשם זקוק לקשר מכיל ומסייע במטרה לשפר את יכולת התמודדותו במצבי לחץ ולפתח את יכולותיו להסתגלות תקינה, ובכך יהיה בטווח הארוך להפחית את הסיכון להישנות ביצוע עבירות.

כמו כן נתתי דעתי לתקופה המעצר בת החודשיים שבה שהה הנאשם ולתקופה בת 10 חודשים נוספים בפקוח אלקטרוני.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה ולסוגיית השקום, נתתי דעתי לכך ששני הנאשמים נעדרי עבר פלילי, הודו ונטלו אחריות לבצוע העבירה ושיתפו פעולה עם שירות המבחן אשר המליץ בעיניינם על הטלת צו מבחן למשך שנה לצד עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

...

בנסיבות אלה, כאשר שהנאשם הביע מוטיבציה להשתלב בקבוצה טיפולית בשירות המבחן, ושירות המבחן אף בא בהמלצה טיפולית בעניינו, לרבות לענישה בדרך של עבודות שירות וצו מבחן, ולאור העובדה שהנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו, כבר בחקירתו במשטרה, ולאחר מכן בבית-המשפט, סבורני כי יש לקבוע שקיים סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם, כנדרש בסעיף 40 ד(א) בחוק, ולאפשר חריגה מינורית בלבד מהמתחם.

עם זאת, מכיוון שהנאשם, כאמור לעיל, הודה כבר בחקירת המשטרה, ואף הפליל את עמרם, סבורני כי בסופו של דבר, ראוי שעונשו של הנאשם ועונשו של עמרם – יהיו זהים.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש החורג במידת מה ממתחם העונש ההולם, כפי שנגזר על עמרם, לצד עונש מאסר על תנאי.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו 13.1.19 עד ליום 6.3.19.

המערער הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, לפיהן, במסגרת עבודתו הוא היה בעל גישה למאגר שהכיל מספרי כרטיסי אשראי של תושבים זרים, והוא השתמש במספריהם של 6 כרטיסי חיוב שונים מתוך המאגר וביצע באמצעותם 9 הזמנות מספקים שונים באנטרנט, בשווי כולל של 36,352 ₪, תוך שימוש במספרי תעודות זהות של תושבי מדינת ישראל בהתאם להודאתו, כאמור, הוא הורשע בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 ו- היתחזות לאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא בחוק העונשין התשל"ז-1977.

בבואו לקבוע את העונש הראוי למערער, הוא לקח בחשבון את הודאת המערער והחרטה שהביע, העידר העבר הפלילי, ההישתתפות בקבוצה טיפולית ייעודית לעבירות מירמה, והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, וקבע שעונש המאסר יעמוד ברף הנמוך של המיתחם.

חלק ניכר מהפעולות בכרטיסים מתבצע מרחוק, דהיינו שלא במעמד בעל הכרטיס, באמצעות מסירת הפרטים באנטרנט, בדואר אלקטרוני או בטלפון.

ניצול זכות הגישה אל מאגרי מידע המכילים פרטי כרטיסי חיוב לבצוע מעשי מירמה וגניבה, מערער את אמון הציבור באמצעי התשלום ובספקי השרות, גורם נזקים לחברות האשראי ועוגמת נפש ללקוחות, ובסופו של דבר פוגע בכלי כלכלי מרכזי וגורם נזק לציבור.

ואכן, בית המשפט קמא היתחשב בכל אלה לקביעת עונשו של המערער בתחתית מיתחם הענישה ממש, הגם שבנסיבות דומות נאשמים נשלחו למאסר של ממש לתקופות משמעותיות – כפי שניתן לראות בפסיקה שהוצגה בגזר דינו של בית המשפט קמא.

...

ובסופו של דבר הטיל על המערער 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 5 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מעבירה.

ניצול זכות הגישה אל מאגרי מידע המכילים פרטי כרטיסי חיוב לביצוע מעשי מרמה וגניבה, מערער את אמון הציבור באמצעי התשלום ובספקי השירות, גורם נזקים לחברות האשראי ועוגמת נפש ללקוחות, ובסופו של דבר פוגע בכלי כלכלי מרכזי וגורם נזק לציבור.

הערעור נדחה.

ביום 16.6.16 עידכן הנאשם את היימפלד בדבר שינוי בתוכנית ושלח אליו כרטיס טיסה עדכני בדואר אלקטרוני מגרמניה לישראל דרך איסטנבול.

היימפלד נחת ביום 17.6.16 בנתב"ג כשהוא נושא את מזוודת הסמים, נתבקש על ידי אנשי המכס לשים את כבודתו בשיקוף, עשה כן ועידכן את הנאשם בהודעת טקסט "עלו עלי". במהלך התקופה האמורה, סמוך לפני הטיסה של היימפלד, התגבש חשד בלבו של הנאשם שמא המזוודה האמורה מכילה סמים אך הוא נימנע מלבררו ובמעשיו, ייבא הנאשם עבור אחר סם מסוכן לישראל על דרך עצימת עיניים.

לגבי נסיבות הקשורות לבצוע העברה ומיקומו של הנאשם בתוך המיתחם, הנאשם הודה, אומנם בסיום הליך ההוכחות, אין לו עבר פלילי וזה ניזקף לזכותו.

מאז ועד היום הוא נתון בקשיים לא פשוטים, תכניות לנישואין שלא יצאו לפועל, עבודה מסודרת קשה למצוא, והכל בגין עבירה שהנסיבות שלה הן הקלות ביותר שאפשר לעלות על הדעת, לטעמו של הסניגור.

דיון והכרעה: הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשם, הם ההגנה על שלום הציבור מפני הפגיעה הקשה של הסמים המסוכנים, פגיעה בגוף ובנפש, פגיעה שיש לה השלכות קשות אף מפני הנזקים הנלווים לשימוש בסמים המסוכנים המופצים לציבור כעבירות רכוש המתבצעות על ידי המשתמשים בסמים כדי לממנם.

...

לאחר שסקרתי את הפסיקה, סבורני כי מתחם הענישה ההולם נע במקרה זה ובנסיבותיו בין 24 ל – 42 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

לאור האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם – מיום 22.6.2016 ועד ליום 6.10.2016.

אולם, התובע נתן לכך מענה עינייני וסביר בחקירתו, ואנו מאמצים את תשובתו: "ש. לאחר שנפגשת עם הנתבע ב- 24.10 לטענתך, והודעת לו על החלטתך לסיים את העבודה אצלו, למה לא מסרת לו את המכתב שלך באותו מעמד? ת. ראיתי לנכון שתהיה לי אסמכתא לשלוח לו במייל ובדואר רשום. ויש לי אישור שזה היתקבל. ש. אתה יושב משרד ליד הנתבע. אתם עובדים ביחד. אתה מכין מכתב במשרד ושולח בדואר רשום לנתבע? ת. גם זו דרך אפשרית וגם זו." בכתב ההגנה הנתבע אף טען, ש".

] טענה זו מעלית קושי ניכר, מפאת העובדה שהנתבע ייחס למעשה עבירה פלילית לתובע, שדורשת מטבע הדברים נטל הוכחה מוגבר[footnoteRef:38].

[39: ראו סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: "מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מיסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון 'המצאה', בין שהוא נוקט לשון 'נתינה' או לשון אחרת, רואים את ההמצאה – אם אין הוראה אחרת משתמעת – כמבוצעת – (1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה; (2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח הפוכו של דבר".] בהמשך המכתב אף צוין כך: "העתק חתימתה, כפי שמצויה במערכות המידע של חברת דואר ישראל", ובצרוף חתימה סרוקה.

ודוק – גם אם לא היה בידינו לקבוע מסקנה כלשהיא ביחס לקבלת דואר הרשום, הרי שעדיין מקובלת עלינו גירסתו העובדתית של התובע, לגבי מתן התראה לנתבע, בעל-פה. זאת ועוד, גם אם לא היה בידינו לקבוע מסקנה כלשהיא ביחס לקבלת דואר הרשום, הרי שעדיין ישנה התראה נוספת שניתנה על ידי התובע לנתבע, ואשר נשלחה בדוא"ל. בהקשר זה, גם ביחס לדואר האלקטרוני מיום 29.10.2018, אכן הוכח לפנינו כי הוא היתקבל אצל הנתבע.

בחישוב סכום ההוצאות לקחנו בחשבון את השיקולים הבאים: ראשית, קבלת התביעה העיקרית במלואה מבחינת טענותיה; שנית, דחיית התביעה שכנגד במלואה; שלישית, צירוף ראיות לתצהירי הנתבע שהוצאו שלא כדין ממחשבו של התובע; רביעית, האשמת התובע לשוא בהוצאת מכתב מהדואר של משרד הנתבע (קרי, האשמה בעלת גוון פלילי, שלא הוכחה כלל).

...

נסכם איפוא ונציין, כי דין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה (לעניין העילות) וברובה המוחלט, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן: השלמת פיצויי פיטורים בסך של 127,314 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי הלנה בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; הפרשות על חשבון תגמולים בסך של 12,359 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.6.2015 ועד למועד התשלום בפועל; פדיון דמי חופשה בסך של 16,142 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

אשר לתביעה שכנגד, הרי שזו נדחית על כל חלקיה וביחס לכל טענותיה.

נקבע לא אחת כי "מושכלות ראשונים הם כי דרך כלל, בית משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ירשיעו בדין. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישת ומציאות זו עומדת ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני." (ע"פ 2669/00 פלוני נ' מדינת ישראל (17.8.2000)).

כמו כן יש להביא בחשבון כי הישתלטות עוינת כפי שביצע הנאשם, על חשבון דואר אלקטרוני או על חשבון ברשת חברתית, מגלמת פגיעה קשה באדם שחשבונו נפרץ.

חשבון דואר אלקטרוני עשוי להכיל פרטים ותכנים רבים וסודיים, אשר עיון בהם ואיבוד השליטה עליהם עלול לגרום נזק משמעותי.

הנאשם חדר למחשבה של המתלוננת והעתיק קבצים המתעדים אותה במצבים אינטימיים; ת"פ 55352-12-12 מדינת ישראל נ' אסתר אלמקיים (3.6.2016), בו נידון עניינה של נאשמת שהורשעה בעבירות חדירה למחשב כדי לעבור עבירה ופגיעה בפרטיות, בכך שפרצה לתיבת הדואר האלקטרוני של המתלוננת, שינתה את הססמא ופרסמה את שיחותיה האישיות והאינטימיות בעמוד הפייסבוק של המתלוננת.

הצדדים עתרו במשותף לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וענישה נלווית, ונקבע כי "אילו הנסיבות הסובבות את הסדר הטיעון לא היו כוללות את נושא הכשל הראייתי שצויין, והנאשם היה מורשע בעבירות נושא הסדר הטיעון, שקולי ההרתעה האישית ושיקול הרתעת ציבור פוטנציאלי של עבריינים נוספים, היו מצדיקים את שליחתו של הנאשם לתקופת מאסר ממשית לריצוי בבית האסורים". לאור כל זאת, דעתי היא כי מיתחם הענישה ההולם עבירה זו בנסיבותיה, נע בין מאסר מותנה ועד עונש מאסר בפועל שניתן לשאת בעבודות שירות.

...

סבור אני שמדובר בהערכה מחמירה של העונש הראוי מטעם שירות המבחן, באופן שאינו מצביע על המלצה שלילית אלא על החמרה מעבר לנדרש.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע.

אני מחייב את הנאשם לבצע 120 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שיגיש שירות המבחן בתוך 30 יום.