שליחת תשובה להשגת ארנונה בפקס

שנית, המשיבים טענו כי בנוסף למסמך שתויק בתיק ועדת הערר, התשובה נשלחה לועדת הערר בעותק נוסף באמצעות פקס או דואר אלקטרוני במועד שבו נשלחה התשובה למבקש, כפי שנוהגת הערייה לעשות במקרים מסוג זה. שלישית, נטען כי אין לקבל את טענת המבקש שלא ידע על החיוב גם משום שדי במשלוח הודעות בדואר ובהטלת עיקולים על חשבונו של החייב כדי ליידע אותו בדבר החיוב בארנונה (בהפניה לסעיף 344 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות)).

באשר לטענה כי התשובה להשגה ניתנה באיחור, המשיבים סומכים ידיהם על קביעותיהם של ועדת הערר ושל בית המשפט המחוזי, ומוסיפים שגם אילו המבקש היה מוכיח את טענתו כי ההשגה התקבלה בערייה במועד הנטען, הרי שלא היה בכך כדי לסייע לו. זאת, כיוון שהשגתו הוגשה בחלוף התקופה הקצובה לכך בדין, ולאחר שהחיובים בגין השנים 2012-2010 הפכו לחלוטים (בהפניה לסעיף 3(א) לחוק הערר, שקובע כי השגה על חיוב בארנונה כללית תוגש תוך 90 יום ממועד קבלתה של הודעת התשלום).

...

בתשובתם מיום 7.4.2014 טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה – הן משום שהמבקש לא הצביע על הצדקה להענקת רשות ערעור והן לגופם של דברים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דינה של הבקשה להידחות.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

בתאריך 6.5.02 השיב היועץ המשפטי של המשיבה, עו"ד דפנה ישראלי, למכתב שהתקבל בפקס' ביום 2.5.01, כי מהמסמכים שהעביר למשיבה עולה שהנכס הוחזר לעותר ביום 10.12.98, ועל כן מיום זה ואילך חויב מרשו בתשלומי ארנונה, ההסכם מיום 10.12.98 לא הועבר למשיבה, וחברת רד סי אינה קיימת בספרי רשם החברות מיום 2.3.97, ולכן לא היתה יכולה להיות המחזיקה ואינה יכולה לשלם ארנונה.

על פי סעיף 7א' לחוק הערר היתה צריכה המשיבה לשלוח לעותר הודעת תשלום על ארנונה עם ציון הזכויות והמועדים להשגה ולערר, ולפי חוק חופש המידע התשנ"ח – 1998, היה זכאי לקבל מידע ביחס לפעולות שנעשו לגביו.

לאחר עיון בכתבי הטענות לרבות כל המסמכים שצורפו אליהם ובסיכומים, נראה לי שמקרה זה דומה בעיקרו למקרה של עתמ 335/02, דרבן השקעות בע"מ נ' מנהלת הארנונה של מועצה מקומית להבים, (צורף כנספח א' לסיכומי המשיבה), בכך שמתעורר ספק ביחס לשאלות אם הוגשה השגה כנדרש כחוק והאם היתה הימנעות ממתן תשובה בהשגה, במועד הקבוע כחוק.

...

בתגובה לעתירה טענה המשיבה: יש לדחות את העתירה לאור העובדה שלא הוגש ערר על מכתב העיריה מיום 6.5.02, השומות הפכו לחלוטות, הסבת החיובים לשם העותר נעשתה כדין, המשיבה נהגה כדין, לעותר הובא מלוא המידע בדבר זכותו להגשת השגה, אין לראות את מכתבו של העותר מיום 30.4.02 כהשגה, לא הוגשה על ידי העותר כל השגה, ולכן לא היה צריך מנהל הארנונה להשיב לכל השגה.

במצב זה נראה לי שאין מקום ניתן לקבוע שהודעת התשלום הפרה לחלוטה או שיש לראות את ההשגה כאילו שנתקבלה על ידי מנהל הארנונה.

לאור זאת, נראה לי שיש להשיב את המצב לשלב שקדם לשלב ההשגה, כאשר העותר יוכל להגיש תוך 90 יום מיום מתן פסק הדין השגה שתופנה למנהל הארנונה, ולא לשום גורם אחר בעיריה, אליה יצרף את ראיותיו וטענותיו בהשגה, מנהל הארנונה ישיב בעצמו להשגה (ולא באמצעות היועץ המשפטי או כל גורם אחר בעיריה), תוך המועד הקבוע בחוק, היינו תוך 60 יום מיום קבלת ההשגה, ושני הצדדים יוכלו לערור על החלטת ועדת הערר תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה לבית משפט זה, לאחר הערר יוכל כל אחד מהצדדים לפנות לבית משפט זה כפי שנקבע בחוק, וכך אני מורה.

באשר לטענות העותר שלאור סעיף 325 לפקודת העיריות לא ניתן היה לחייבו בגלל ההודעה שנמסרה על ידי רד סי, עוד בשנת 1995, נראה לי שאין לקבל את הטענה.

בנסיבות הענין נראה לי שאין מקום לחיוב שום צד בהוצאות, ולאור זאת ישא כל צד בהוצאותיו.

" טוענים איפוא העותרים, כי מאחר שהשגתם התקבלה ביום 17.3.11, ואילו התשובה נשלחה ביום 19.5.11, הרי שחלפו למעלה משישים יום מיום קבלת ההשגה (היינו, 63 יום), ועל כן במצוות החוק יש לראות את מנהל הארנונה כאילו החליט לקבל את ההשגה.

מה שקובע לטעמי הוא, שניתן אישור לקבלת ההשגה במשרדי המשיבים ביום 17.3.11, ועל כן יש למנות את מניין שישים הימים ממועד זה. בכך יש גם תשובה לטענה נוספת שנטענה בהקשר זה, בהקש מתקנה 497(א)(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיה יש לראות את ההשגה ככתב בית דין "הראשון בתיק", שאין להמציאו בפקסימיליה אלא לשלוח אותו בדואר (ובמקרה כזה, מאחר שהעותרים שלחו את ההשגה גם בדואר, וההשגה התקבלה ביום 24.3.11 – הרי שאין איחור כלל במתן התשובה).

...

בעניין זה הייתה מחלוקת, ואולם מוסכם על הצדדים כי שאלה זו אינה נדרשת כלל להכרעה במקרה זה. לאחר עיון בחומר שלפניי, שמיעת טענות הצדדים, ועיון בפסיקה שהגישו, סבור אני כי יש מקום לקבל את העתירה.

ברם, נראה לי שאין להקיש מאותו פסק דין לענייננו, וזאת משני טעמים: לפי תצהירה של גב' חבצלת סרור, היא מכהנת אמנם בתפקיד מנהלת הגבייה במועצה המקומית, ואולם היא גם מזכירה של מנהל הארנונה.

ואכן בעת"מ (ת"א) 2445-09 מרכז נופש ספורטן פתח תקווה נ' עיריית פתח תקווה (פסק דין מיום 25.4.10) בחן בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת מ.רובינשטיין) את משמעותו של סעיף 4(ב) לחוק כדי להגיע למסקנה האם קביעת המועד לתשובה להשגה היא בעלת "אופי מחייב" או בעלת "אופי מדריך". זאת, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון שבו נערכה הבחנה לגבי קביעת מועד שבחוק לעשיית פעולה מינהלית, בין קביעה "בעלת אופי מדריך בלבד, במובן זה שסטייה ממנה אינה פוגעת, בהכרח, בתוקף הפעולה", לבין קביעה "בעלת אופי מחייב במובן זה שסטייה ממנה עלולה לגרום תוצאה משפטית שהוגדרה בחוק או הנובעת מעקרונות כלליים של המשפט הציבורי" (עע"מ 1386/04 המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח' נ' עמותת נאות ראש העין, פסק דין מיום 20.5.08).

לאור כל זאת מקבל אני את העתירה וקובע כי יש לראות את ההשגה שהגישו העותרים למנהל הארנונה לגבי שנת הכספים 2011 כהשגה שהתקבלה, ובהתאם להוציא להם חיובי ארנונה לגבי שנה זו. המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בתאריך 14.5.15, שלח העותר מכתב נוסף למשיבה בפקס (נספחים ט' ו-י' לעתירה).

לעותר, באמצעות בא כוחו עו"ד אחמד טאהא, נשלחה תשובה מטעם המשיבה הנושאת תאריך 1.12.15, ובה צוין כי לעותר חוב ארנונה לשנת 2003 וכי המדובר בחוב סופי וחלוט, מאחר והעותר לא הגיש השגה כפי שהיה עליו להגיש, ככל שהיו לו טענות בעיניין החוב (עיין נספח 7 לתשובת המשיבה).

...

לטענת העותר, גם אם הגיש את עתירתו בשיהוי, הרי כאשר בוחנים את שלושת מרכיבי השיהוי: השיהוי הסובייקטיבי; השיהוי האובייקטיבי והפגיעה בשלטון החוק, יש להגיע למסקנה כי אין מקום לדחות עתירתו בגין שיהוי.

לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות בגין שיהוי בהגשתה וכאמור בעניין יורשי המנוח יוסף סויסה ז"ל שהוזכר לעיל.

בתשובה מיום 28.5.08 (נספח א' לסיכומי המערערת בעירעור) דחה המשיב את השגת המערערת מיום 9.4.08 בדבר היותו של הנכס בלתי-ראוי לשימוש, ונימק את הדחייה "בשל מימצאי הבקורת בנכס מיום 30.04.08... וזאת היות ועבודות השיפוצים בנכס עדיין לא התחילו. כאשר עבודות השפוץ יתחילו בפועל, ובמידה ותועבר אלינו הבקשה במועד, בתצהיר עו"ד, בקשתכם תיבחן בשנית, עד אז כאמור בקשתכם נדחית". יוער כי חתימת המנכ"ל על התצהיר הכלול בטופס 17.1.08 אושרה על ידי עורך דין ביום 20.1.08, וביום 9.4.08 – הוא היום בו נקב המשיב בתשובתו הנזכרת מיום 28.5.08 – שלח המנכ"ל לעירייה תיזכורת בדבר הצורך בטיפול ב"הודעתנו לעירייה ואישור הפקס מ-21.1.08" (מוצג ב' לתיק מוצגי המערערת). מכאן, שתשובת המשיב מיום 28.5.08 התייחסה לטופס 17.1.08 ולמכתב של מנכ"ל המערערת מיום 17.1.08 שצורף לטופס, כאמור לעיל. אכן, ב"כ המערערת אישרה עובדה זו במהלך הדיון בעירעור (עמ' 2 שו' 25-24 לפרוטוקול מיום 3.1.16).

במהלך תקופה ממושכת זו, המערערת גם לא הגישה ערר על החלטת המשיב מיום 28.5.08 שדחתה את בקשתה לפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, וכן נימנעה מלערור על תשובות נוספות שקבלה מהעירייה במהלך אותן שנים, כמתואר על ידה בהשגת 2011 ובערר 2011, בהם טענה כי למרות שחזרה ופנתה אל הערייה בדרישה לביטול חיובי הארנונה, המשיכה לקבל מהעירייה דרישות תשלום (סעיפים 18-15 להשגת 2011; סעיפים 28-25 לערר 2011).

...

מכל האמור עולה כי יש לדחות את הערעור באשר לשנים 2010-2008 בשל האיחור בהגשת השגת 2011 וערר 2011 לגבי שנים אלו.

לאור כל האמור, לא קיימת עילה להתערב בתוצאת ההחלטה של ועדת הערר בנוגע לשנים 2010-2008.

סוף דבר: הערעור מתקבל לגבי חיובי הארנונה שהושתו על המערערת בשנים 2012-2011, ונדחה לגבי החיובים המתייחסים לשנים 2010-2008.