כתב התביעה נימסר לטענת התובעת ביום 1.9.2016 לאישתו של הנתבע באמצעות שליח, והיא סרבה לחתום על אישור המסירה.
...
"
ביה"ד הארצי לעבודה ציין בבר"ע 27507-08-10 המתכת מ. פלזשטין בע"מ – סיגנביץ' מיכאל, (ניתן ביום 27.12.10) בין היתר, כי:
"...מדיניותם של בתי הדין לעבודה, כפי שנקבעה זה מכבר בפסיקתו של בית דין זה, היא לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם. אכן, התנהלותה של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם הנדרש מבעל דין להבטחת קיומו של הליך סדיר ותקין ... סבורים אנו, כי ביטול פסק הדין תוך השתת הוצאות על הנתבעת, מהווה בנסיבות העניין איזון ראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים מזה ומזה. כך שמחד, יינתן לנתבעת יומה לפני בית הדין שבפניו תביא את ראיותיה, ומאידך, העוול שנגרם לתובע בשל התנהלותה של הנתבעת, יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות".
לאורם של הדברים שהובאו לעיל, נבחן את המקרה שלפנינו.
האם בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה?
לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, מצאתי כי אשתו של התובע אכן קיבלה את כתב התביעה וסרבה לחתום על אישור המסירה ביום 1.9.2016.
סבורני שאכן יש הגיון בהנחיות הממונה על שוק ההון שמטרתם לשמור על כספי החיסכון של המבוטחים, אולם בנסיבות המקרה דנן, נראה כי חובת הקטנת הנזק גוברת, אולם כאמור הדבר יוכרע בהתאם לשיקול דעתו של המותב היושב בתיק.
