שלום ילד במסגרת החינוכית קשור לשלומו ורווחתו מחוצה לה

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 23947-04-16 פרקליטות מחוז מרכז - פלילי נ' נוקשרי בפני כבוד השופטת רבקה גלט בעיניין: פרקליטות מחוז מרכז - פלילי המאשימה אבי יניב נוקשרי ע"י ב"כ עו"ד מסטרמן הנאשם גזר דין

התסקירים בתסקיר מיום 29.10.17 נכתב כי הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאים 8-15 שנים, עובד בניקיון ואחזקה, ובמקביל נמצא בתהליך של ייעוץ תעסוקתי, כשהוא מיתלבט בין תחום החינוך לתחום הנדל"ן. נכתב כי הנאשם למד במסגרות ישיבה חרדיות, ואת קשריו המשפחתיים בילדותו אפיינו דפוסי תיקשורת אלימים כדרך חינוך.

בעקבות סיוע הרווחה שולבו שניים מבין הילדים במסגרות חוץ ביתיות, ואחד מהם מטופל תרופתית בשל קשיים ריגשיים משמעותיים עד כדי התפרצויות אלימות.

הנאשם מתמיד בקשר עם הפנימייה וההתרשמות היא כי השתפרה יכולת ההתמודדות שלו ושל בת זוגו.

ברע"פ 182/13‏‏ משה נ' מדינת ישראל (21.1.13) אמר בית המשפט העליון: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג;

בהחלטה שניתנה לאחרונה בע"פ 6833/16 מדינת ישראל נ' פלונית (28.06.17), חזר בית המשפט העליון והבהיר: "המסר העונשי, בגין ביצוע עבירות אלימות קשות על ידי הורה, אב או אם, כלפי ילדו, חייב להיות חד ונוקב. על מסר זה לבטא את סלידתה של החברה ממעשים כגון אלה, הנעשים על ידי מי שאמור לדאוג לשלומו, לרווחתו ולשלמות גופו של הילד". ביטוי למדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות אלימות חמורה שבוצעו כלפי קטינים (תוך שימוש באכזריות, או גרימת חבלה ממשית), ניתן למצוא בפסקי דין רבים בהם הוטלו מאסרים בפועל, אף כשדובר בנאשמים ללא עבר פלילי (ת"פ (מחוזי י-ם) 31030-08-16 מד"י נ' פלונית (21.12.17); ת"פ (מרכז) 19737-12-16 מד"י נ' פלוני (17.11.17); ע"פ 6833/16 מד"י נ' פלונית (28.6.17).

...

עם זאת, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, אני סבורה כי הסדר הטיעון סביר, בשים לב לשיקולי שיקומו של הנאשם, ועל מנת לחזקו במאמציו הנכבדים לטובת עצמו ובני משפחתו.

אשר על כן, אני גוזרת את העונשים הבאים: הנאשם יעמוד בצו מבחן לשנה.

אני מורה לשרות המבחן להכין תכנית לביצוע של"צ בהיקף של 250 שעות.

כמה שנאמר בעיניין מרצלי [פסקה 14]: "מרכיב החופש, בצד היותו ערך לעצמו, כולל הוא בחובו גם אלמנט של חינוך: מוטב לחנך ילדים בדרך חופשית ככל הניתן, מבלי להטיל עליהם הגבלות בלתי ראויות". בעיניין ארגמן [פסקה 5] נאמרו דברים דומים: "חינוך התלמידים לעצמאות מחייב איפוק מצד המורה המשגיח בכל הנוגע להתערבות במה שמתרחש בין הילדים. מטרת ההשגחה היא לשמור על שלום הילדים. המורה בודאי יתערב לנוכח תקרית המעוררת חשש לסכנה. אך בכל המקרים האחרים, מורה סביר – כמוהו כהורה סביר – ייטה להניח לילדים להיתמודד זה עם זה בכוחות עצמם". האיזון בין החובה להגן על תלמידים מפני פגיעה, לבין החובה לחנך תלמידים שפגעו בחבריהם באופן שישיא את פוטנציאל שיקומם, מעצב את הסיכון שחברה ומוסד חינוכי אמורים לקבל כ'סיכון קביל' ("סיכון שהוקטן עד לרמה שהוגדרה כקבילה בידי המחזיק במקום העבודה, בהיתחשב בחובותיו לפי דין ובמדיניות הבטיחות של מקום העבודה"), כאמור בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013 (להלן: "תקנות ניהול בטיחות"), תקנה 1, בשינויים המחויבים לגבי מוסד חינוכי.

חוזר מנכ"ל מיום 1.6.99 בעיניין "אורחות חיים במוסדות החינוך, אלימות", שהיה בתוקף בתקופה הנדונה, קובע בסעיף 3.1 כי – "על צוות בית הספר להכיר את צורכי תלמידיו ולהיות קשוב להם. תפקידו של איש הצוות החינוכי לדאוג לשלומם ולרווחתם של התלמידים וצוות בית הספר ולפעול למניעת כל פגיעה בהם". בהקשר של שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה רגילה, כפי שהיה בעניינינו [כלהלן בפיסקה ‎131] נאמר בחוזר מנכ"ל מיום 1.11.07 בעיניין "אוכלוסיות מיוחדות, חינוך מיוחד" [סעיף 1.1] כי וועדת שילוב תיקבע את הצורך בתמיכה מתאימה – "הכול על-פי תכנית חינוכית יחידנית שתוגדר לכל תלמיד ואשר מטרתה לאפשר לו להמשיך ללמוד במסגרת החינוך הרגיל ולהשתלב בו". בחוזר מנכ"ל מיום 1.12.00 בעיניין "אורחות חיים במוסדות החינוך, אלימות, יצירת אקלים בטוח וצמצום האלימות במוסדות החינוך", המבוסס על המלצות "וועדת וילנאי", שהיה בתוקף בתקופה הנדונה, נקבע, בין השאר, כלהלן: "בית הספר חייב להבטיח את שלומם ואת בטחונם של הבאים בין כתליו, ובכך לספק את זכותם של כל ילד וכל ילדה ושל כל מבוגר לשמירה על גופם, על בריאותם הנפשית ועל רכושם... אם בית-הספר משדר השלמה עם אלימות או עם עבריינות אחרת או סלחנות כלפיה, לא יופנמו אצל התלמידים הערכים של שמרת החוק ושלילת האלימות" [מבוא].

בפרק "זהוי סימני אזהרה להתנהגויות המנבאות ארועי אלימות" [פרק 2.2] נקבע כי – "במוסד החינוכי נמצאים גם תלמידים בסיכון... והמועדים להיות קורבנות לבריונות, בתוך המוסד ומחוצה לו. הגננות והמורים הם אלה שנפגשים ביום-יום עם התלמידים ומכירים את דפוסי היתנהגותם. בהכוונה נכונה הם יכולים לזהות שינויים בדפוסי ההיתנהגות של הילדים וסימני מצוקה, והם יכולים להיוועץ ביועץ או בפסיכולוג של בית הספר ולהפנות ילדים לגורמים טפוליים מתאימים". אעיר כי מאלפת וחשובה גם קביעתו של חוזר המנכ"ל מיום 1.12.00 הנזכר בדבר "הקשר בין חינוך לשויון הזדמנויות לבנות ולבנים ובין מניעת אלימות" [סעיף 1.4(ט)]: "רובם המכריע של מעשי האלימות, הן בבית והן מחוצה לו, מבוצעים בידי גברים... 95% מהעבריינים הצעירים שחויבו בדין (גילאי 12-19) הם בנים. מחקרים מעידים שהאלימות אצל בנים מתגברת לא רק כאמצעי לפיתרון בעיות אלא כדרך לגיטימית לביטוי מצוקה רגשית". כלומר, עוד לפני שהכוחניות מתפרצת כאלימות – היא מוטמעת אצל בנים כ"חלק מרכזי בגיבוש הזהות הגברית" [שם].

...

לאור המקובץ אני מעריך את הפיצוי המתאים בגין הנזק הלא-ממוני בסך 500,000 ₪.

התוצאה היא כי הפיצוי המתאים בגין נזקם של התובעים עקב האירועים הנדונים (בלא להתחשב באמור לעיל בפסקה ‎178) עולה לסך 1,248,000 ₪.

התוצאה היא שהחבות בין הנתבעות תחולק כך שהמדינה תישא ב-70% מנטל הפיצוי, והרשת תישא ב-30% הנותרים.

בסמוך להרחבה, ניתן במהלך פגרת הקיץ ע"י שופט תורן צו מניעה האוסר על האם להעתיק את מקום מגורי הקטין מחוץ ל--- ולשנות את המסגרת החינוכית, לאחר שהאב עידכן כי האם הודיעה לו כי עוברת להתגורר ב--- (באותה עת האב התגורר בקבוץ --- והאם ב---).

לאחר שהאם יצרה נתק ממושך בין האב לקטין, הביע בית המשפט בהחלטה מיום 29.3.18 דאגה לשלומו של הקטין והבהיר כי בגין כל הפרה של זמני השהות יוטל על האם ביום 10.5.18 לאחר שמיעת הצדדים וקבלת תסקיר חמור, נוכח ההסלמה בקונפליקט וההשלכות על הקטין, הבהיר בית המשפט כי הוא מתרשם שאין יסוד לטענות האם על תיפקוד הורי לקוי של האב ומסוכנות, כאשר כל הדיווחים מלמדים על אב ראוי, מסור, אוהב, מודע לקשיים של הקטין המשקיע מאמצים לסייע לו להתקדם, בצד דיווחים על אם מסורה, מטפחת ומרעיפת חום ואהבה ואולם חסרת מודעות לקשייו של הקטין ומתקשה קבלת אבחנות מקצועיות.

הוועדה העלתה דאגה רבה למצבו הרגשי של הקטין ולהתפתחותו, והמליצה על שלובו המידי במסגרת חינוכית, כמו גם התחלת טפול פסיכולוגי ביחידה לשלום הילד בלווי הדרכה הורית, טפול פרטני לכל אחד מההורים וחידוש הקשר במרכז הקשר ללא פקוח.

הוועדה המליצה כי ככל והמלצותיה לא יתקיימו בתוך חודשיים, תועבר המשמורת לאב, נוכח חוסר מענה מותאם לצרכיו הייחודיים ורווחתו הנפשית של הקטין.

...

נוכח הערת האפוטרופא לדין בדבר הגבלת משך הטיפול ביחידה לשלום הילד, ובשים לב לתהליך המשמעותי שעברה המשפחה ביחידה ולקשר הטוב והאמון של הקטין בגורמים הטיפוליים, אני מורה על המשך הטיפול ביחידה לרבות שעות הדרכה לשני ההורים.

אני מורה כי הקטין יהיה במעקב רפואי התפתחותי במרפאת קופת חולים באזור מגורי האב על מנת לדייק את הכלים שניתן לספק לו לאור צרכיו הייחודיים, כמו גם לבחון האם יש מקום להפנותו למעקב פסיכיאטרי, נוכח הממצאים המדאיגים אודות בוחן המציאות שלו, מידת החרדה שלו וסוגיית תחום התקשורת הבין אישית העו"ס לסדרי דין תגיש עד ליום 31.5.2020 תכנית מפורטת לעניין המפגשים של האם והקטין במרכז קשר ותתאים את התסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט ביום 21.5.20 לעניין חלוקת זמני השהות החל מחודש יוני 2020 ואילך, והבאת הקטין לטיפולים בשלום הילד, בשים לב לשינוי במשמורת.

המזכירות תמציא החלטתי לכל הצדדים ולרווחה בדחיפות.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"פ 30729-11-11 מדינת ישראל נ' מקייטן 18 יוני 2013 בפני כב' השופטת נאוה בכור בעיניין: מדינת ישראל המאשימה הראל מקייטן הנאשם נוכחים: ב"כ המאשימה מתמחה גב' דוניה נעאמנה הנאשם וב"כ עו"ד אבידן גזר דין

להערכת השרות, במסגרת טפול ארוך טווח, יפחת הסיכון להישנות פגיעה חוזרת בקטין הנפגע ואף בילדיו הביולוגיים, כמו כן ייתכן ובאמצעות הטיפול שיעבור יוכל הנאשם לשקם את הקשר עם ילדיו שלו ועם בנותיו מנישואיו הראשוניים, שבעיתוי זה הנו מרוחק.

תקיפת קטין קצרה היריעה מלהרחיב אודות חומרתן של עבירות אלימות כלפי קטינים, קל וחומר במסגרת התא המשפחתי ע"י מי שאמור להיות אחראי לשלומם ורווחתם.

בע"פ 4596/98 פלונית נגד מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145 קבע בימ"ש העליון באופן תקדימי כי יש לדחות את הטענה לפיה נתונה להורה הרשות לעשות שימוש באלימות ובענישה גופנית כלפי ילדיו כאמצעי חינוכי, וכך נקבע- "ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית חינוכית שאבד עליה הכלח. הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק איגרוף שבו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו. הילד תלוי בהורהו, זקוק לאהבתו, להגנתו ולמגעו הרך. הפעלת ענישה לכאב ולהשפלה אינה תורמת לאישיותו של הילד ולחינוכו, אלא פוגעת בזכויותיו כאדם. היא פוגעת בגופו, בריגשותיו, בכבודו ובהתפתחותו התקינה. היא מרחיקה אותנו משאיפתנו לחברה נקיה מאלימות. אשר על כן, נדע כי שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך, הנו אסור בחברתנו כיום". בעבירות מסוג זה, עולים ערכים מוגנים שעניינם הגנה על שלמות התא המשפחתי, ושמירה על שלומו, גופו וכבודו של הקטין, כמו גם ערכים רחבים יותר כגון הצורך שבהגנתה של החברה על החלש בה וחסר הישע- באשר הוא.

בחינת נסיבות ביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 40 ט לחוק, מעלה כי בנסיבות אלה אחז הנאשם בידיו בחוזקה במעילו של הקטין, גרר אותו לכיוון דלת הכניסה לבית, תוך שראשו של הקטין נחבט בקיר ובמשקוף הדלת, ולאחר מכן דחפו אל מחוץ לבית.

...

לסיכום, המליץ השירות לשקול את העדפת הפן השיקומי בעניינו של הנאשם נוכח התחלת שיתוף הפעולה שלו עם השירות, היותו המפרנס היחיד, קשייו הרגשיים, ודפוסי התנהגותו האימפולסיביים.

אכן, שיקוליו של השופט צריכים לעסוק גם בהיבטים כלליים של הענישה (מניעה, תגמול, הרתעה ועוד), אך בסופו של דבר הענישה היא אינדיבידואלית, ועל כן מצווה השופט להתאים את הענישה לנסיבותיו של הנאשם הניצב בפניו, ולתת את דעתו גם לשיקולים נוספים כמו שיקומו של העבריין".

לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה בן 8 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, ובלבד שלא יעבור על העבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות.

בנוסף הישתתף הנאשם בקבוצה של מערך החינוך ומנהל קשר עיקבי עם עו"ס ללא דיווחים חריגים.

נטען כי תופעת השמוש בנשק חם במסגרת סכסוכים רווחת מאוד במיוחד במיגזר הבדואי, וסכנותיה לשלום הציבור מחייבת הטלת ענישה מחמירה שיהיה בה כדי להרתיע את הציבור מפני ביצוע עבירות מסוג זה. ב"כ המאשימה סקרה עובדות כתב האישום ועמדה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מעבירות הנשק בהן הורשע הנאשם, ובכלל זה: שמירה על ערך חיי אדם ושלמות גופו ונפשו, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, ושמירה על הסדר הצבורי ואורח חיים תקין ובטוח.

בע"פ 4595/13 עלי זובידאת נ' מדינת ישראל (6.7.2014) – הקל בית המשפט העליון בעונשם של נאשמים אשר הורשעו על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירת נשיאה והובלת נשק, ירי באיזור מגורים, איומים, וקשירת קשר לפשע.

לא ניתן להפריז במילים בדבר פוטנציאל הסכנה שבהובלת ונשיאת נשק טעון ברחובותיו של ישוב מגורים, בסמוך לבתי מגורים, תוך שהנאשם אדיש לשלומם של עוברי אורח תמימים ולרכושו של האחר.

חומרה נוספת נתתי לעובדה כי הנאשם ביצע את הירי בשעה 17:00 לערך, שעה בה משחקים בשגרה ילדים מחוץ לביתם, וכאשר גב' ביאן צעדה ברחוב לעבר ביתה.

...

בע"פ 2602/23 מג'די אבו ואדי נ' מדינת ישראל (7.11.2023) – נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות נשק (החזקת נשק), וירי מנשק חם. על רקע סכסוך בין משפחת הנאשם למשפחת המתלוננים, הוצב מחסום אבנים וצמיגים על שביל עפר שחסם מעבר של כלי רכב של משפחת המתלוננים לשטח הסמוך למגורי משפחתו של הנאשם.

לאחר שעיינתי בגזר הדין שניתן בתפ"ע 32210-12-21, מצאתי שלא לקבל את עמדת ההגנה, שכן בענייננו הנאשם הורשע בעבירות שונות מהעבירות בהן הורשעו שני בני המשפחה היריבה.

מכל המקובץ לעיל, ובאיזון השיקולים השונים, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.