של"צ בעבירות החזקת סכין ואיומים

הנאשם, עומרי מיזל יליד 1998, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון במסגרתו הגבילה עצמה התביעה לענישה ראויה של 10 חודשי מאסר בפועל, בעבירות של החזקת סכין, איומים ופציעה כשהעבריין מזוין.

מיתחם העונש ההולם בעבירה של הפרת הוראה חוקית, מושא תיק הצירוף, רחב יחסית ונע בין התחייבות, דרך של"צ ועד מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות.

...

לאחר שעיינתי בתסקיר נחה דעתי כי גילו, וכן מצבו האישי המורכב, השפיעו על האופן בו פעל במסגרת האירוע.

בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, לרבות הסיבות שגרמו לנאשם לבצע את העבירה, לרמת הענישה הנוהגת המוכרת לבית המשפט (יצוין כי גזרי הדין שהגיש ב"כ הנאשם לא עסקו במקרים דומים לענייננו, ואילו גזרי הדין שהגישה המאשימה עסקו במקרים חמורים פי כמה) ולטיב הפגיעה במתלונן, באתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 8 ל-16 חודשי מאסר בפועל, כעונש עיקרי.

אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים: · מאסר בפועל בן 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 8.10.2017 ועד ליום 11.10.2017.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין וצרף תיק נוסף, ת"פ 39309-08-14 של בית משפט השלום באילת, שעניינו עבירות החזקת סכין ואיומים.

לאור אלה, המלצת שירות המבחן היא להימנע מהרשעת הנאשם ולהשית עליו 300 שעות של"צ. דיון והכרעה מרבית השיקולים בתיק פועלים לזכותו של הנאשם: הנאשם הודה בעבירות, קיבל עליהם אחריות (גם אם אחריותו למעשים מושא ת"פ 39309-08-14 מסויגת) ולקח חלק פעיל בהליך הטיפולי.

...

ר' למשל האמור בע"פ 242/07, אובלימוב נ' מדינת ישראל, שם נפסק: "ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.

ר' גם דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 5953-03-09, אבו לשין נ' מדינת ישראל לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא.

למרבה המזל, המתלונן לא נפגע בסופו של דבר, אך לא קשה להעלות על הדעת תרחיש גרוע בהרבה לסיומו של הארוע.

הושתו 10,000 ₪ התחייבות, 140 שעות של"ץ, 2,000 ₪ פיצוי ו-12 חודשי מבחן על מי שיחד עם שניים אחרים ביצע תקיפה הגורמת חבלה ממשית, שכללה המטומה בקרקפת שמאל, פצעים שטחיים, נפיחות בלסת התחתונה ורגישות מעל כתף שמאל.

ראשית, כפי שקבעתי לעיל, עולה מהפסיקה כי בנסיבות מסוימות, גם בעבירות החזקת סכין, איומים והיזק לרכוש במזיד, כמו בעבירות אלימות חמורות מאלו שלפניי, לרבות אלימות שהובילה לפגיעות בגוף, ואף במקרים של פגיעה בטוהר המידות ובביטחון המדינה - ניתן לסיים הליך בבטול ההרשעה.

...

לצד זאת ניתן לטעמי להיעזר באמות המידה ואבני הבוחן שנקבעו בתיקון 113 ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובכלל זה הערכים החברתיים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, כדי לקבוע אם מתקיים התנאי השני, קרי האם סוג העבירה, בנסיבות ביצועה, ושיקולי ענישה אחרים מאפשרים ביטול ההרשעה - ואפנה תחילה לבחינה זו. סוג העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי ענישה אחרים, לרבות הפסיקה הנוהגת מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם שמירה על הקניין, תחושת הביטחון ושלוות הנפש וכי מידת הפגיעה בערכים החברתיים לא מבוטלת.

הגם שמקובלת עלי טענת המאשימה, כי ההיזק לרכוש בוצע זמן לא רב לאחר שאיים על המתלונן וכי יש להתחשב לחומרה בכך שמדובר בעבירה מתוכננת, נסיבות האירוע הן לא מהחמורות, בהינתן שלא נגרמו נזקי גוף, כפי שאירע במקרים אחרים שנדונו בפסיקה.

  גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי ניתן לבחון פגיעה בשיקום "בפריזמה מרוככת יותר" וכי די בקיומה של "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה, וכלשונו - "עת משתכנע בית המשפט כי סוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'..., הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".    סוף דבר עולה מן המקובץ כי עלה בידי ההגנה להראות שבעניינו של הנאשם שבפניי מתקיימים שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב.

מהמקובץ עולה כי בענייננו מתקיימת קביעת כב' הש' דנינו ב-ענין אבו מדיעם לגבי קיומה של "מקבילית כוחות" בין שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב,  "במובן זה שככל שמעשה העבירה... קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". גם ב-ענין קיזר קבע כב' הש' ברסלר-גונן כי ניתן להיעזר ב"מקבילית הכוחות" וכי "ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות החזקת הסכין, האיומים וההיזק לרכוש במזיד - לבין אינטרס הנאשם, נוכח הנסיבות הייחודיות של הנאשם, תרומתו לחברה הן בשירות הצבאי והן בעבודתו באבטחה, החשש שהרשעה תפגע בעבודתו, בהתחשב בעברו הנקי, בשירותו הצבאי, בקיום אורח חיים תקין ויצרני, ומעל הכל - ההודאה והבעת החרטה על מעשיו - מצאתי שיש להורות על ביטול הרשעת הנאשם.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן:   אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, בהתאם לסעיף 192א ל-חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בשנת 2009 נקבע, כי עבר עבירה של נהיגה ללא רישיון, אשר בוצעה בשנת 2006; וביום 5.9.12 הוא נידון לשירות לתועלת הציבור ולמאסר על-תנאי בגין עבירות של החזקת סכין, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פזיזה ברכב.

...

במהלך הקניות, נתקל עלאא רימאווי, אחראי משמרת בסופרמרקט (להלן גם – אחראי המשמרת), בכתפו של נאשם 2, ועל-רקע האמור החלו חילופי דברים בין השניים.

בהתחשב בעיקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערך המוגן שביסוד העבירות, ברמת הענישה הנהוגה בעבירות הנדונות ובנסיבות ביצוע העבירות – סבורני, כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של נאשם 1 בגין שתי העבירות הוא בין שנה וחצי לחמש שנות מאסר.

תוצאת גזר-הדין בעניין שני הנאשמים על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני גוזר את דינם של הנאשמים כדלהלן: נאשם 1– עיידן נוח – לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 25.1.12 ועד ליום 4.3.12 ומיום 7.4.13 ואילך.

שירות המבחן ציין כי הנאשם מוכר להם מתהליך איבחון שערכו בעיניינו בעבר, בשנת 2006, לאחר שהופנה אליהם בגין עבירת החזקת סכין ואיומים, וכי באותה העת המליץ שירות המבחן על צו מבחן וצו של"צ, אלא שהנאשם לא ביצע את צו השל"צ, ושרות המבחן פנה לבית-המשפט להפקעת הצוים.

...

אני סבורה כי יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

מיד לאחר שייקבע מועד לתחילת ריצוי העונש מבחינת הממונה על עבודות השירות, תינתן הודעה מתאימה על-ידי הממונה לבית המשפט בדחיפות, ותינתן החלטתי המשלימה לעניין זה. הנאשם מוזהר כי כל הפרה בתנאים ובכללי עבודות השירות יכול ותביא להפקעתן המנהלית ולריצוי העונש במתקן כליאה.