· בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, לאחר תקונו במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נקבע כי בהתקיים התנאים המפורטים בו (המעסיק לא הציג רישום נוכחות בהתאם להוראות החוק, לא נתן לעובד תלוש שכר בהתאם להוראות החוק, לא ציין בתלוש השכר את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה) - קמה חזקה כי המעסיק לא שילם שכר מינימום, אלא אם כן המעסיק הוכיח אחרת [ראו לעניין זה: בר"ע (ארצי) 252/07 אביגיל שירותי כ"א ועבודה בע"מ - דוד רוזנפלד (3.6.2007)].
בחקירתו הנגדית נישאל מר עאצי על החזר ההלוואה ב"מינוס" המופיע כבר בתלוש השכר הראשון של חודש מרץ 2016, והשיב: "... גם אני שאלתי. ברגע שעובד...לא יודע. אתה רוצה שאענה? מהפעם שעברה, עכשיו אני זוכר את זה, יכול להיות שהעובד הזה היו לו כמה ימים שהוא בא על החשבון שלו, שהעובדים האלה לפעמים כנראה היו מפספסים את ההסעה ואז הם היו מודיעים למנהל עבודה והיו משלמים בכרטיסיה או כאילו לא יודע איך ואז בסוף החודש... יכול להיות שמדובר פה לא במיליון ₪, במאה ₪, יכול להיות שהעובד הזה בא בהסעה על החשבון שלו באוטובוס, במונית, ואז כאילו המנהל של השטח או האחראי עליו רשם שהעובד הזה בא על החשבון שלו ואז החזירו לו את הנסיעה בתוך התלוש".
בהמשך התבקש להסביר מדוע מחודש נובמבר 2016 ואילך "מיתהפך" החזר ההלוואה ל"פלוס", והשיב - "למה זה מיתהפך? אני לא מכין את תלושי השכר, בטוח אני לא יושב להכין את תלושי השכר של איזה 1,000 עובד. אנחנו מקבלים את זה... אני לא מכין את התלושי שכר, יש.... אתה שואל אותי? אתה צריך לתת לי להשיב. יש חשבת שכר ויש משרד רו"ח ויש איזה עובד בוא נגיד שחייב לנו או אנחנו חייבים לו לפי החוק אני חייב להחזיר לו את זה, אני לא בא לחשבת שכר ואומר תקחו לי מזה 93 ₪ ותחזירו 50 ₪, יכול להיות שהעובד הזה היה מגיע לו כמה שקלים ואם הוא קיבל יותר אז כנראה היו מורידים לו. יכול להיות". כאשר הופנה לחודשים בהם הכפלת שעות העבודה ב-30 ₪ מובילה לשכר הנטו ששולם לעובד והתבקש להסביר זאת, השיב: "אני לא חשב שכר, ואני לא מכין את התלושי שכר, בשביל זה אנו מעסיקים אנשים. מקרה או לא מקרה, אני לא יודע". כאשר התבקש להסביר תשלום דמי חגים בחודשים בהם לא חל חג כלשהוא, השיב "אני לא יודע. אני לא יודע מתי החגים שלי, אז אתה רוצה שאדע מתי החגים שלהם? יש הנהלת חשבונות. החוק מחייב אותך לתת חגים... אני לא מכין את התלושי שכר ואם שילמו את החגים האלה כנראה היה צריך לשלם". כאשר נישאל מי החתים את העובד על טופס ההודעה לעובד, השיב - "אני לא זוכר. איפה שהוא עבד החתים אותו מנהל העבודה שהוא עבד אצלו בשטח" (אם כי בהמשך לכך לא ידע להשיב מי היה מנהל העבודה של העובד).
...
לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.
אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.
סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו:
(1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך
101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.
אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.