שכר טרחת עורך דין 50 אחוז

(ב) הנני מורה לעכב ביצוע 25% מסכומי הכסף שעל הנתבעת לשלם לתובעים כשכר טירחת עורך דין ומע"מ. (ג) הנני מורה לעכב תשלום 50% מסכומי הכסף שעל הנתבעת לשלם לתובעים לפי סעיף 20(ז) לפסק הדין.

...

ואולם, לאור החלטות קודמות של בית המשפט העליון בבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין שניתנו בנוגע לפיצויי הפקעה, לרבות החלטות שניתנו בבקשות רשות ערעור על החלטות של הח"מ, הנני מחליט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, והנני מורה כדלקמן: (א) הנני מורה לעכב ביצוע תשלום 25% מסכומי הכסף שעל הנתבעת לשלם לתובעים על פי פסק הדין כפיצויים עבור דמי החכירה האבודים.

(ב) הנני מורה לעכב ביצוע 25% מסכומי הכסף שעל הנתבעת לשלם לתובעים כשכר טרחת עורך דין ומע"מ. (ג) הנני מורה לעכב תשלום 50% מסכומי הכסף שעל הנתבעת לשלם לתובעים לפי סעיף 20(ז) לפסק הדין.

בהמשך לאלו נטען כי גם עיון בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982 מלמד, כי ניתן לשלם שכר טירחת עורך דין גבוה מזה שנקבע אך לא יותר מחמישים אחוז מזה שנקבע בו. משכך, לדידה, דרישת ההגנה לתשלום שכר טירחת עורך דין לא רק שאיננו מגובה באסמכתאות, אלא עולה על הסכום המאקסימאלי הקבוע בחוק.

...

האם יש מקום להיעתר לבקשת הנאשמת לפסיקת הוצאות משפט לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, (להלן: "חוק העונשין","החוק"), לאחר שבית-המשפט הורה על ביטול כתב האישום כנגדה לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), כעתירת המאשימה ובהסכמתה, זו השאלה העומדת לפתחי.

לאחר שבחנתי את הבקשה בהתאם לקווים המנחים ולשלוש הקטגוריות הכלליות שנקבעו בפסיקה להבניית שיקול דעת בית-המשפט באשר לעילה זו (ראו לעניין זה, ע"פ 7235/16 כהן נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.02.2018), מצאתי באשר לקטגוריה הראשונה שעניינה נסיבות הנוגעות להליך המשפטי, כי החל מהשלב שבו התיק נקבע להוכחות הדיונים בתיק זה התנהלו בקצב משביע רצון, תוך שניתנה לנאשמת שהייתה מיוצגת כל העת ע"י בא כוחה לנהל את הגנתה כדבעי; באשר לקטגוריה השנייה שעניינה טיב הזיכוי, הרי שאין המדובר בזיכוי "קלאסי" אלא בביטולו של כתב האישום שאינו מבוסס על קביעה פוזיטיבית כי הנאשמת לא ביצעה את העבירה שיוחסה לה בכתב האישום (ראו עניין זה, ע"פ 2366/03 עסאף ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (01.12.2014), אלא בהחלטת המאשימה בהסכמת הנאשמת לחזרה מכתב אישום בטרם שמיעת הראיות בתיק.

יוצא אפוא, כי בעניינה של הנאשמת לא התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זיכויה ומשכך, עניינה אינו חוסה בגדר העילה השנייה המזכה נאשם שזוכה (או שכתב האישום בוטל כנגדו בהסכמת הצדדים), בפיצויים והחזר הוצאות.

סוף דבר ומכל הטעמים שנמנו לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה.

גמול למבקש ושכר טירחת עורך הדין המייצג והבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה הצדדים כאמור המליצו כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 30,000 ₪, וכן שכ"ט לב"כ המבקש בסך של 2,000,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

בכל הנוגע לעניין שכר הטירחה הציע היועמ"ש, כאמור לעיל, כי שכר הטירחה ייקבע באחוזים מתאימים מהמימוש בפועל של ההסדר על ידי חברי הקבוצה, וייגזר מהתועלת בפועל.

יתרת שכר הטירחה (50%) תשולם לבא כוח המבקש, לא יאוחר מחלוף 30 ימים ממועד ההודעה בדבר השלמת ההסדר ובכפוף גם להגשת תצהיר מטעם המשיבות לגבי הקף המימוש בתום שנה ממועד כניסת ההסדר לתוקף כאמור לעיל, כאשר גובה התשלום הכולל כפוף לשעור מימוש ההסדר על ידי חברי הקבוצה כאמור לעיל.

...

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מאשר גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו כאמור בסעיף 25 לעיל.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק באופן שנוסח ההודעה שצורף להודעה על הגשת הסכם הפשרה המתוקן יתוקן כך שהגדרת הקבוצה תתוקן בהתאם לאמור בפסק דיני זה, יוספו הגדרות המוצר המחליף והמוצר המוחלף, וכן שיפורטו בהודעה גם: השאלות המשותפות לחברי הקבוצה (כאמור בסעיף 20 לפסק הדין) וכן עילות התובענה (כאמור בסעיף 19 לפסק הדין) וכן שהסדר הפשרה המלא ופסק הדין עומדים לעיון באתרי האינטרנט של המשיבה 2 ושל המשיבה 1 תוך הפניה מתאימה אליו מדף הבית שלהן וזאת עד ליישומו המלא של ההסדר.

ב"כ הנתבעים ובתמיכת חוות דעת המהנדס הרמן טוען כי את שווי הזכיה יש לחשב לפי העידר השמוש בחצר, בין כחצר משותפת לכל הדיירים, כרשום בנסח, ובין כחצר שהשימוש בה אמור היה להתחלק בין התובעת שקבלה בהסכם כבר בעת הרכישה 50% בהתאם להסכם בין שני השכנים סומך המוכר וסיני השכן מלמעלה), ולאחר חתימת יתר השכנים ב31.1.21 – 100%.

אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, להשיב הוצאות משפט בסך 17,286 ₪ וכן מחייבת אותם ביחד ולחוד לשאת בשכר טירחת עורך דין בסך כולל של 18,500 ₪ (בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין).

...

התעלמתי מהדרישה לדמי שימוש בסך של 378 ₪ בגין השימוש שעשתה המנוחה במרפסת שנוצרה מעל לתוספת הבניה, בהיות הדרישה קטנונית ומשום שבניגוד לשימוש בתוספת, המנוחה לא הרויחה ולא חסכה סכום זה. שקלול כל הנסיבות והאמור לעיל, מביא אותי למסקנה שהאיזון הראוי בין שתי נקודות המבט של כל אחד מהצדדים לגבי הזכיה, היא לחצות ההפרש ולהעמיד את סכום הזכיה על סך של 29,000 ₪ לשנה.

העובדה שהסכמה זו לא נרשמה בלשכת רישום מקרקעין אינה רלוונטית לסוגיית ההנאה שהפיקו צ'ונה ובני משפחתה מבניית התוספת הבלתי חוקית, על גבי אותה חצר, ולכן אני קובעת כי התובעת זכאית ל-100% מ"סכום הזכיה", וזאת עבור שבע השנים טרם הגשת התביעה ושמונת החודשים שלאחר הגשתה, עד להריסת התוספת בנובמ' 2021.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 222,000 ₪.

] מבדיקה זו עלו אי – סדרים משמעותיים: בשנים 2017 – 2018 בוטלו במרפאת לוינסקי עיסקאות בהקף העולה בשיעור ניכר (מאות אחוזים) על ממוצע ביטול העיסקאות בסניפים אחרים במחוז מרכז; כל הביטולים במרפאת לוינסקי נעשו בעמדה באמצעותה עבדה הנתבעת בלבד, ואשר הייתה תחת אחריותה החל מיום 19.2.2016; בסך הכול, בוטלו 1,144 עיסקאות בתקופה בת שנתיים; לרוב, דקות ספורות, ולכל היותר שעות ספורות, לאחר כל עסקה שבוטלה, בוצעה עסקה חדשה, עבור אותו מבוטח לגביו נעשה הביטול קודם לכן – בסכום נמוך יותר; שווי ההפרש שבין העיסקאות המקוריות לעיסקאות שבוצעו לאחר הביטול עמד על סך של 167,680 ₪.

סה"כ: 1,126,800 ₪, בתוספת שכר טירחת עורך דין ומע"מ כדין.

הראיות שהציגה בפנינו נסיבתיות בלבד, כאשר לא ניתן ללמוד מהם האם הנתבעת לקחה לכיסה את יתרת הכספים, בכל מקרה נטען של ביטול עסקה, בודאות העולה על 50%, וממילא לא הצליחה להוכיח כי גב' רומאנו שילשלה לכיסה את הסכומים הנתבעים.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחות את תביעתה של התובעת, אשר לא הוכיחה אף לא אחד מרכיבי תביעתה.

לסיכום הדברים: כמפורט לעיל, מצאנו לנכון לדחות את שתי התביעות שהונחו בפנינו.

למרות דברים אלו, מצאנו לנכון לדחות את בקשתה, מן הסיבות הבאות: בית הדין לא קצב מספר עמודים לסיכומי הצדדים.