שכר טרחת עורך דין שעבד עם הבנק האם הוא ניתן לניכוי כהוצאה

ברם, מדובר במפגע שלא נוצר מבלאי ושימוש כי אם מפעולה יזומה של מי מטעם העיריה להסיר העמוד, מבלי שהבור שנותר תוקן, ואף אם מדובר מנזק שניגרם ממשאיות או אפילו ואנדליזם, הרי שהוא ניתן וראוי להבחנה בפקוח ראוי, במיוחד לפני חגים.

לעתים, בהיעדר ראיות מספקות, ניתן להעריך שהנכות הרפואית, בעיקר האורתופדית, זהה לנכות התפקודית, וזאת כאשר איבר הגוף שניפגע נוטל חלק חשוב בתפקודו של הנפגע בעבודתו.

מאידך, נוכח שנות העבודה הרבות שהיא עוד צפויה לעבוד (ילידת 1979) ואי וודאות האם תמשיך לעבוד בבנק הנוכחי, שבו עובדת משנת 2003, והרי איש לא חסין מפיטורים, גם בנקים מפטרים עובדים טובים, בשל התייעלות, צימצום סניפים או רצון להפחית עלויות שכר, ולכן את גריעת כושר הישתכרותה לעתיד אחשב לפי מחצית החישוב האקטוארי, דהיינו לפי 5%.

סוף דבר הנתבעת מחויבת לפצות את התובעת בראשי הנזק והסכומים הבאים: א. הפסד שכר עבר 26,000 ש"ח ב. גריעת שכר בעתיד- 211,250 ש"ח ג. כאב וסבל- 70,000 ש"ח ד. עזרת הזולת לעבר - 10,000 ש"ח ה. הוצאות שונות- 50,000 ש"ח סה"כ 367,250 ש"ח לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 20% , סה"כ 293,800 ₪ לסכום הנ"ל יש להוסיף 60,000 ₪ שכר טירחת עורך דין, וכן החזר הוצאות משפט הבאות: מחצית שכ"ט מומחה בימ"ש - 2,250 ₪; עלות חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת בסך 3,000 ₪; שכר העד אריה ראובני 300 ₪ ואגרת בימ"ש בסך 704 ₪ .

...

העובדה שמאות ואלפי בני אדם שצעדו באותו היום בדרך זו לפני התובעת ולא נפגעו, ושהאירוע התרחש בשעות הצהריים, תומכת במסקנה שגם דרך הילוכה של התובעת לא היה זהיר.

שקלול של הנסיבות ודרך הילוכה של התובעת, מביא אותי למסקנה שיש להשית עליה אשם תורם בשיעור של 20%.

סוף דבר הנתבעת מחויבת לפצות את התובעת בראשי הנזק והסכומים הבאים: א. הפסד שכר עבר 26,000 ש"ח ב. גריעת שכר בעתיד- 211,250 ש"ח ג. כאב וסבל- 70,000 ש"ח ד. עזרת הזולת לעבר - 10,000 ש"ח ה. הוצאות שונות- 50,000 ש"ח סה"כ 367,250 ש"ח לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 20% , סה"כ 293,800 ₪ לסכום הנ"ל יש להוסיף 60,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וכן החזר הוצאות משפט הבאות: מחצית שכ"ט מומחה בימ"ש - 2,250 ₪; עלות חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת בסך 3,000 ₪; שכר העד אריה ראובני 300 ₪ ואגרת בימ"ש בסך 704 ₪ .

בגדריו חויבו המבקשים 1 ו - 3 וכן המשיב 2, ביחד ולחוד, בתשלום דמי הודעה מוקדמת (11,500 ₪); פצויי פיטורים מלאים כיוון שהמבקשים לא הוכיחו את הסכום המופקד בקופת הפיצויים (109,661 ₪); פיצוי בגין העידר הסכם עבודה (8,000 ₪); פדיון ימי חופשה (28,991 ₪); דמי נסיעות (7,720 ₪); פיצוי בגין אי הפקדה לגמל (2,800 ₪); כן חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 20,000 ₪.

כמו כן, נקבע כי לאורך השנים שולם השכר לעובד על ידי המשיב 2 או יעיש, בידיעת המבקש, אשר שכר את המנהלים והתקשר עמם בהסכמי שותפות, שבמסגרתם היו אמורים להתחלק ברווחים, לאחר ניכוי ההוצאות (סעיף 25).

עוד נקבע כי "לא הוצג הסכם שותפות, לא הוצג הסכם עבודה עם התובע הקובע מי הוא המעסיק. יעיש או נחמני לא הוזמנו על ידי הנתבע למתן עדות. כאמור, מהראיות עלה שהיה מדובר בשותפות כאשר הנתבע היה מעורב ופעיל בשותפות, בעיקר בהיבט האומנותי אך גם בהיבט של העסקת הנגנים" (סעיף 29).

עוד קבע בית הדין כי יש להרים את מסך ההיתאגדות בין המבקש לבין המבקשת 3, וזאת ממספר טעמים: המבקש העסיק את העובד באופן אישי לאורך תקופה ארוכה, ללא דיווח על העסקתו לרשויות המס וללא הנפקת תלושי שכר; לא הוצג הסכם עבודה של העובד עם המבקשת 3; לא הוכח שהעובד ידע על קיומה של המבקשת 3 ועל כך שממועד כלשהוא, היא הפכה להיות מעסיקתו; מבחינת העובד, הוא ראה במבקש כמעסיקו לאורך כל תקופת העבודה, גם בתקופה שבה הונפקו תלושי השכר על ידי המשיבה 3; לא הוכח שנערך עם העובד גמר חשבון לפני ינואר 2013, עת התחיל לקבל תלושים מהמבקשת 3, כך שלמעשה מדובר למעשה בתקופת עבודה רציפה משנת 2003 ועד לפיטורים; העובד טען כי בתקופה שהועסק על ידי המבקשת 3, שכרו שולם בתלוש השכר וחלק – במזומן; העובד צירף תדפיס חשבון בנק המעיד על הפקדת מזומן בחשבונו בסך 3,447 ₪ בחודש פברואר 2012.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה לעיכוב הביצוע והתשובה לה, וכן בכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן: נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי.

לאחר בחינה משולבת של מאזן הנוחות וסיכויי הערעור החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה כך שמתוך כלל הסכום הפסוק יעוכב סכום העולה על 50,000 ₪ (להלן: הסכום המעוכב) בכפוף להפקדתו כערכו היום בקופת בית הדין.

סוף דבר הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין תוך 21 ימים ממועד המצאת החלטה זו. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

לא הוכחה טענתה בדבר כי מדובר בהלוואות דה-פאקטו ואין חשיבות לתעוד במסמכי הבנק (ראו דיון בהרחבה בהמשך); שנית איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי סיווג התשלום כשכר עבודה ולא כהלוואה, נבע מרצון לעזור לתובעת לשמר את מעמדה כעובדת בהיתר בישראל, דבר המשפיע על קבלת היתר העבודה במלטה (המדינה שהתובעת הייתה מעוניינת לעבוד בה ומקום מגוריה נכון להיום).

לאחר עיון בטענות ובעדויות שהוגשו בעיניין זה, אנו קובעים כי דין רכיב זה דחיה, וננמק: ראשית חובת תשלום האגרה בהתאם לקבוע בסעיף 1י' לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, וכן בהתאם לתקנות עובדים זרים (אגרת בקשה ואגרה שנתית), תשס"ד-2004, הנה על המעסיק (כן ראו: בגץ 4871/04 סולן הפקות נ' מדינת ישראל (5.9.07)); שנית בחוק עובדים זרים קבע המחוקק רשימה סגורה של נכויים מותרים משכרו של עובד זר, כך שניתן לנכות הוצאות ביטוח רפואי (סעיף 1ד. (ג)) וכן הוצאות עבור שירותי מגורים (סעיף 1ה. (ב)).

יתרה מזאת, בפירוט התובעת לרכיב התביעה (ס' 10) עולה כי רכיב זה כולל הוצאות נילוות להגשת הבקשה, כגון הוצאות עבור ביטוח רפואי, שכר טירחת עורך דין והוצאות נסיעות; חמישית ערים אנו לטענת הנתבעת בסיכומיה (ס' 21) להודאת התובעת בהשבת התשלום בגין אגרת ההיתר ולגרסאות השונות שבה הושב סכום זה לנתבעת, אך אין בהודאה זו להכשיר את גילגול עלות ההעסקה לכיסה של התובעת; שישית התובעת טענה להשבה הסכום ששלמה הנתבעת בגין ההיתר ואף לוותה כספים מחברותיה לצורך כך (עמ' 7 ש' 21); ולבסוף הנתבעת טענה כי הוצאת ההיתר הייתה קריטית עבור התובעת וקביעת מעמדה בארץ, אך אף זאת ההיתר הופק עבור התובעת רק ביום 24.10.18 (סעיף 12 לתביעה שכנגד), קרי בחלוף יותר משנתיים ממועד תחילת עבודתה.

במצב זה חלה הילכת שבת (ע"ע 55979-03-21  שבת נ' הקודחים שבת (14.11.21) לפיה: "... משההלוואות ניתנו לאחר סיום יחסי העבודה וללא קשר אליהם אין סמכות עניינית לגביהן לבית הדין לעבודה...." שנית דין הטענה להדחות אף לגופה, שכן בהתאם לקביעתנו מועד סיום יחסי העבודה לעיל (ספטמבר 2019), אז יש לראות בתשלומים שהועברו לתובעת (במיוחד אלו שהוגדרו על ידי הנתבעת כמשכורות), כתשלום שכרה החודשי של התובעת ולא מעבר לכך.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית.

אשר להוצאות המשפט בתביעה ובתביעה שכנגד – כאן מצאנו לנכון להביא בחשבון, בין היתר, את העובדה שהתובעת נדרשה להוצאות מיוחדות בהליך זה, שכן נדרשה לטוס ארצה במיוחד לחקירתה הנגדית.

במסגרת הליך פירוק השתוף נמכרו המקרקעין בכשלושה מיליון ₪ לערך יותר מהערכת התובעת ועו"ד מן, הערכה שעמדה כאמור על הסך של 6,679,270 ₪ הנתבעת 2 טוענת שהתובעת זכאית לקבל הסך של 13,955 ₪ וזאת בהתאם לתחשיב הבא – "ערך הנכס במועד הקובע" - 6,679,270 ₪; מכאן, חלקן של הנתבעות הוא - 445,240 ₪; יש לקזז הוצאות שנשאו בהן הנתבעות, ולעניין זה מפנה הנתבעת 2 גם ובעיקר להוצאות לאחר המועד הקובע - 278,517 ₪ הסכום הקובע לאחר קזוז ההוצאות הוא - 166,723 ₪(=278,517 – 445,240) התמורה לה זכאית התובעת מחושבת בהתאם לצוו שעורי שכר טירחת עורך דין ולא בהתאם להסכם בו התחייבו הנתבעות ועומדת על סך של - 13,955 ש"ח חלק שני – דיון והכרעה מה היתה העסקה ומה היתה התמורה המוסכמת? בטרם הכרעה בשאלה האם וכיצד יש לאכוף את ההסכם בו התחייבו נתבעות, יובהר מה היתה מהות ההסכם.

על כך שהתחייבות התובעת היתה אך ורק למסירת המידע ניתן ללמוד אף משני אלה: ראשית, נלמד מכך שהתמורה אינה מותנית בבצוע עבודה על ידי התובעת, והנתבעות התחייבו לשלם התמורה גם אם יפעלו בעצמן או על ידי צד ג' כלשהוא.

לעניין זה ר' ע"א 7850/17‏, פלוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 18/11/2019, הנשיאה א' חיות, המשנה לנש' ח' מלצר, הש' י' אלרון, ההדגשות לא במקור), שם נקבע כך - "על הטוען לקיומה של כפיה כלכלית להוכיח קיומה של כפיה שיש בה פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, אשר חורגת מפעילות עסקית תקינה ("מבחן האיכות"), וכן להראות כי לא היתה לו חלופה מעשית וסבירה שלא להכנע ללחץ שהופעל עליו ("מבחן העוצמה").

בכלל זאת, יש להיתחשב בנסיבות כריתת החוזה, ובין היתר לבחון האם הוא נחתם בחטף והאם אי-חתימה עליו היתה מביאה לנזק מיידי וקשה עבור המתקשר בחוזה".

אין לקבל את טענת הנתבעות המפנות לצוו שכר טירחת עו"ד 'צו שכר טירחת עו"ד' מתייחס ל"שכר טירחה מירבי" וכבר בסעיף 1 לו נקבע (ההדגשה אינה במקור) – "שכר הטירחה המירבי שמותר לעורך דין לקבל בעד טפול בבקשה לפי החוק...". כלומר, ההגבלה מתייחסת לשירותים המוענקים על ידי עו"ד אליו פנו או יכולות היו לפנות הנתבעות.

...

במסגרת תצהיר הרשות להגן שהפך לכתב הגנה ערכו לעצמן הנתבעות תחשיבים שונים והגיעו למסקנה לפיה התמורה לה זכאית התובעת היא 13,955 ₪, מבלי שהוסיפו מע"מ. במסגרת סיכומי הנתבעות נערכו תחשיבים אחרים והפעם טענו הנתבעות שהתובעת זכאית לסך של 24,652 ₪, מבלי שהוסיפו מע"מ. כך או כך, הנתבעות לא שילמו דבר.

סוף דבר לאור האמור לעיל ותוך הפניה לסכום בסעיף 10.2 הרי יש לחייב כל אחת מהנתבעות בסך של 57,857 ₪ ואת שתיהן יחדיו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד מכאן אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסך של 57,857 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26/12/2018 ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת 2 בתשלום הסך של 57,857 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26/12/2018 ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

נקבע כי המבקשים ישלמו למשיב סך של 58,097 ש"ח עבור רכיבי שכר שונים, בתוספת תשלום הוצאות ושכר טירחת עורך דין של המשיב בסך של 12,000 ש"ח ובקיזוז סך של 5,300 ש"ח עבור אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.

המבקש הוא זה אשר חתום כמעסיק על הסכם העבודה עם המשיב, מבלי שנערך הסכם העסקה חדש בשנת 2018 לאחר היתאגדות המבקשת 2 (להלן – המבקשת), מבלי שנערך שינוי באשרת העבודה של המשיב אשר הייתה על שמו של המבקש.

עוד טוענים המבקשים, כי בהתאם לסעיף 24 (א) (1ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הקובע כי בסמכות בית דין איזורי לידון ב"תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה", היה על בית הדין לקבל את טענתם לכלל רכיבי הקזוז הנתבעים.

המשיב טוען כי ככל שתנתן החלטה לעיכוב ביצוע יש להתנות זאת בהפקדה של ערבות בנקאית בגובה סכום פסק הדין או בהפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

...

עיכוב ביצועו של פסק דין או החלטה הוא חריג לכלל והצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, בכך שסיכויי הערעור להתקבל טובים ושהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)).

לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, זאת בעיקר בהתחשב במאזן הנוחות.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת, ביצוע פסק הדין יעוכב אם המבקשים יפקידו בקופת בית הדין את סכום פסק הדין במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 20.9.2023.