עוד טענו, כי בהיעדר הסכם בכתב, המסדיר את נושא הפסקת הייצוג, רשאי לקוח להפסיק את ייצוגו על ידי עורך דין, מקום בו הדבר נעשה מסיבות ענייניות.
התובע פירט מספר פעולות שבוצעו על ידו (לימוד החומר, משלוח מכתב דרישה וקיום של מספר פגישות ושיחות טלפון), אך לא הוכיח מהו שכר הטירחה הראוי בגין פעולות אלה.
"
במילים אחרות, לקוח המוכיח כי הפסיק את ההיתקשרות עם עורך דינו מטעמים עניינים ותוך שפעל בהגינות, לא יידרש לשלם לעורך הדין פצויי ציפייה, אלא שכר טירחה ראוי בלבד בגין הפעולות שבוצעו עד להפסקת הייצוג.
...
התביעה נגד הנתבע, לפיכך, נדחית.
ראשית, התובע העיד, כי היה קרוב לסיכום עם הנתבעת לעניין זה (בדבר פשרה בסכום שאף עולה במעט על הסכום האמור) ועדותו לא נסתרה; שנית, לא הוצג טעם סביר מדוע ישיג השמאי תוצאה טובה יותר מזו שיכול היה התובע להשיג; ושלישית, הייצוג, כאמור, הופסק בטרם נסתיים הטיפול, מבלי שהתובע נטש את הטיפול, ובהעדר התראה, כך שככל שישנו קושי ראייתי לקבוע, האם היה ייצוג התובע מניב תוצאה דומה, הרי שקושי זה רובץ לפתחה של הנתבעת.
על הנתבעת, אם כן, לשלם לתובע סכום זה.
נוכח המפורט לעיל, ובשים לב לכך שגם מטעם הנתבעת העיד עד אחד בלבד (הנתבע), אין בעובדה כי מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד, כדי לשנות מסקנה זו.
לצד זאת, לא ראיתי בסיס לדרישת התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים נוספים, מעבר לסכום זה.
הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ויתווספו לו הוצאות משפט בסך של 762 ש"ח ושכר טרחת עורך דין, בהתאם לכללים, בסך של 4,334 ש"ח. לעניין שכר הטרחה יצוין, כי מחד גיסא, פסק הדין ניתן לאחר ניהול הליך ארוך יחסית, אשר כלל ניהול הוכחות, דבר אשר היה בו כדי להצדיק פסיקת סכום גבוה יותר בגין רכיב זה, אך מאידך גיסא, התביעה כללה גם תביעת סרק כנגד הנתבע 1, ומכאן שיש לפסוק שכר טרחה בהתאם לכללים בלבד.
