הסכום הנתבע (לאחר תיקון כתב התביעה שנעשה בנושא זה) הוא 616,023 ש"ח. בנוסף נתבע החזר שכר-טירחת עורך-דין שלפי הנטען הוציאה מגלן לשם ייצוגה מול משרד הבטחון והרשות להגבלים עיסקיים בסך 38,518 ש"ח.
מנגד, אי.אס.די. טוענת שמגלן כשלה בעמידה בתנאי המיכרז לשם שכלול זכייתה שכן מבקרי האיכות החליטו שאינם מעוניינים לעבוד עם מגלן מסיבותיהם שלהם ובהתאם לזכותם המלאה לעשות כן. אי.אס.די. טוענת שלאור מספרם המצומצם של מבקרי האיכות בישראל, שומה היה עליה קודם התמודדותה במיכרז לפנות למבקרי האיכות על מנת לבחון את ההתכנות לעבוד עמם אילו תזכה בו. אי.אס.די. טוענת שהיא לא מנעה ממבקרי האיכות לחבור למגלן ולהתקשר עימה, לא החתימה אותם על הסכם העסקה או התחייבות אחרת להיתקשר עם אי.אס.די. באופן בלעדי, לא פגעה ברצונם החופשי ולא פנתה אליהם באופן גורף וכמכלול.
מר גייגר העיד ששכר-הטירחה שולם על בסיס שעתי ושנמסר לו פירוט השעות וכיצד חושב שכר הטירחה (עמ' 42 שורות 12-9 לפרוטוקול) – אולם מסמכים אלו לא הוצגו.
...
משכך ראש נזק זה לא הוכח, והתביעה לגביו נדחית.
סוף-דבר
כב' השופט מ' חשין לימדנו בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ''ד מח(5) 705, 719 (1994), אומנם בהקשר אחר אך בדברים היפים גם לענייננו, כדלקמן:
"...גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים – "כללי משחק" מכנים אותם במקומותינו – והפוגע באותם כללים ייתן את הדין על מעשיו או על מחדליו.
אשר על כן, התביעה מתקבלת לגבי חלקה העיקרי במובן זה שאי.אס.די. תשלם למגלן 616,023 ש"ח.
אשר להפרשי ריבית והצמדה, סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 קובע כי תקופת הריבית תהא "מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית". כפי שנקבע, "כבר נפסק כי בהיעדר נימוק להצדקת ההגבלה, יש לקבוע את תקופת הריבית, באופן שהיא תחל מיום היווצרות עילת התביעה" (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 130 (1993); הדברים יפים אף באשר להפרשי הצמדה, ראו, ע"א 3381/17 אשכנזי נ' בן שלמה, פיסקה 44 (22.8.2018); יצוין שהנתבעת לא העלתה טענה בדבר אי-כימות הפרשים אלו בכתב התביעה, ובכל מקרה ראו לעניין זה, ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' לוי, פיסקה 28 (21.8.2012)).