עו"ד לוינסון ציין בעדותו כי למרות שהמשיבה לא עמדה []מבחינה פורמלית בלוח הזמנים לאישור התב"ע, "ההבנה היא שלא ילכו למישהו אחר, אם תהיה עסקה[] זה יהיה עם ביליה[] [...] המשכנו בדרך שלנו דהיינו שעסקה אם תיעשה עסקה,[] היא תיעשה עם ביליה, תהיה לו זכות קדימה, לא[] יפנו לאחרים. ועובדה היא שעד היום הזה עד כמה שאני[] יודע לא פנו לאף אחד אחר בהצעה לרכוש או לעשות[] עסקה למגרשים האלה כי היה מיועד שרק ביליה יעשה את[] זה, לא מישהו אחר".
בית המשפט עמד על כך שהמערערים גם לא הגיבו על מכתבים שנשלחו להם על ידי המשיבה, וכי "אם אכן סברו [המערערים] אז את מה שהם טוענים כעת, שלא היו מחוייבים כלל, היו צפויים להשיב למכתב זה ולדחות את הנטען בו באמרם שאין להם כל התחייבות כלפי [המשיבה]".
על רקע הקביעות דלעיל, קבע בית משפט קמא כלהלן:
"מיזכר ההבנות הוא הסכם מחייב להצעת המקרקעין למכירה על פי התמורות שהוסכמו לאחר אישור תב"ע חדשה.
בית המשפט חייב איפוא את המערערים לשלם למשיבה 8,000,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בצרוף אגרת התביעה ושכר טירחת עורך דין בסך 117,000 ₪.
...
סוף דבר, שהערעור מתקבל במובן זה שהחיוב בסך 8 מיליון ₪ שהושת על המערערים על ידי בית משפט קמא – בטל.
המערערים ישלמו למשיבה הסך של 300,000 דולר נכון לשער היציג של הדולר הידוע ביום חתימת ההסכם 30.5.2010 (3.829 ₪) = 1,148,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חתימת ההסכם ועד היום (=1,591,613 ₪) ובמעוגל – 1,600,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין = 1,872,000 ש"ח.
על אף שהמערערים זכו בערעורם, הרי שלנוכח התנהלותם כאמור לעיל, ישאו המערערים בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 50,000 ₪.
המערערים ישלמו אפוא למשיבה הסך של 1,922,000 ₪.