שכר טרחת עורך דין במעמד במשרד הפנים

את ההפניה שעורך בא כוח העותרת לסעיפים השונים בנוהל משרד הפנים ונוהל הערייה, שעניינם ביטול הקצאה שניתנה מגדירה באת כוח הערייה כ"זריית חול בעיני בית המשפט".

כאמור, לנוהל משרד הפנים מעמד מחייב בכל הנוגע לרשות המקומית ואף באת כוח הערייה אישרה כי זו כפופה לנוהל.

הערייה תשלם לעותרת שכר טירחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪.

...

עמדה זו אין בידי לקבל.

לא מצאתי ממש בטענת השיהוי שהועלתה שכן מקובלת עלי עמדת העותרת כי הייתה יכולה להניח כי עליה להמתין להחלטת מועצת העירייה ורק כאשר התברר לה שהעירייה אינה מתכוונת לעשות כן, קמה עליה החובה לעתור.

מכל מקום, בהינתן כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בחוסר סמכות הרי שגם אם נפל שיהוי בפעולת העותרת אין הדבר מצדיק דחיית העתירה מטעם זה. סיכום על יסוד כל האמור, העתירה מתקבלת בכל הנוגע למשיבה מס' 1, עיריית ירושלים, ונקבע כי יש לפרש את האמור בסעיף 46.12 לנוהל העירייה כך שהסמכות המסורה בו ל"עירייה" תופעל על ידי מועצת העיר ולא על ידי הוועדה המקצועית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כב' סגן הנשיא י' נועם עמ"נ 18729-02-18 פלונית ואח' נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה המערערים 1. פלונית 2. פלוני על-ידי ב"כ עו"ד נג'יב זאיד ו/או מריה זאיד המשיב משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק-דין

בית-הדין לא היה ער לכוונתם של המערערים, ככל שהיתקבל הערר, לעתור בעתיד לשידרוג המעמד, מכוח שינוי מדיניותו של משרד הפנים, אשר באה בעקבות ההליכים בבג"צ 813/14 (לעיל).

המשיב ישלם למערערים שכר טירחת עורך-דין בסכום כולל של 10,000 ₪, כערכו היום; וכן ישלם למערערים את סכום האגרה ששלמו, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שהחלטת בית-הדין לעררים לדחות את הערר על הסף תבוטל, והתיק יוחזר לבית-הדין לעררים לדיון בערר, מראשיתו, אגב התייחסות לטענות הסף ולטענות לגוף הערעור במאוחד.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה, שהחלטתו של בית-הדין לעררים למחוק את הערר על הסף מבוטלת.

המשיב ישלם למערערים שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 10,000 ₪, כערכו היום; וכן ישלם למערערים את סכום האגרה ששילמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה.

ככלל, בכל הנוגע להתערבות בהחלטות משרד הפנים בעינייני מעמד, פסק בית המשפט העליון כי "בהפעילו את סמכותו למתן אשרות ורישיונות ישיבה בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל מסור למשיב 1 [שר הפנים – ע.ש.] שיקול דעת רחב ... קל וחומר שרחב הוא שיקול הדעת המסור לו לצורך קבלת החלטה בדבר מתן אשרה או רישיון מטעמים הומנטאריים חריגים. בהתאמה, יהא גדר ההתערבות של בית המשפט בהחלטות ממין זה מצומצם ויוגבל למקרים יוצאי דופן בהם נפל פגם חמור בהחלטה הנוגעת למתן אשרה או רישיון מטעמים הומנטאריים, כגון שיקול זר או פגם חמור אחר היורד לשורש העניין" (בג"ץ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים (28.9.2008), בפיסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות; ראו גם עע"ם 3919/14 ברנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה (18.6.2015)).

המשיב יישא בהוצאות המערערים בשיעור האגרה ששלמו, וכן בשכר טירחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

...

ברם, קביעה זו בהחלטת הממשלה רחוקה מלהיות מפורשת במידה המאפשרת להסיק ממנה את המסקנה מרחיקת הלכת לה טוען המשיב.

טענה זו אין בידי לקבל.

התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור מתקבל, בהתאם לאמור בפסקאות 8, 24 לעיל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי לא יינקטו צעדי אכיפה נגד המערערים, לרבות הרחקתם ממדינת ישראל, עד לחלוף 30 ימים מקבלת החלטה חדשה כאמור.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 29608-10-22 חמדון ואח' נ' משרד הפנים ירושלים תיק חצוני: 4482-20 בפני כבוד השופט עודד שחם מערערים 1. מוסטפה חמדון 2. רעות תמוז 3. פלונית [קטינה] על ידי נ' ורסנו, עו"ד משיבים משרד הפנים ירושלים על ידי מ' אביעד בן-עמי, עו"ד, מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק דין

ביחס לשיקול הדעת של ראש הדסק, נפסק בעע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015), כי "האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומנטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה. היינו, די בכך שאין מדובר בבקשה שמראש ברור כי הדיון בה יהווה ביזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור. אין מקום לידרוש מן המבקש להראות כי קיים סיכוי סביר שבקשתו תיתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה בטרם תנתן למבקש האפשרות לפרוש את טענותיו בפני הועדה" (בפיסקה 13 לפסק הדין).

המערערים יישאו בשכר טירחת עורך דין של המשיב בסך של 5,000 ₪.

...

נוכח כל האמור, המסקנה היא כי גם טענה זו אינה מעלה "סיכוי מסוים" לקבלת הבקשה.

נתונים אלה מחזקים את המסקנה כי אין עילה להתערב בפסק הדין בהיבט של טובת הקטינה.

התוצאה של כל האמור היא, כי אני דוחה את הערעור.

לדברי התובעת, הוסכם בין הצדדים כי תלווה את הנתבעת בריאיון שנערך במשרד הפנים ביום 26.11.2018 תמורת שכר טירחה של 2,500 ₪ (שאין מחלוקת כי שולם, גם אם לטענת הנתבעת מדובר ב-1,500 ₪ בלבד).

לדברי התובעת הסבירה לנתבעת כי הסדרת מעמדה מטעמים הומנטריים מחייבת הליך מורכב וכי שכר הטירחה בגין הטיפול בהגשת הבקשה הינו 15,000 ₪ בצרוף מע"מ. לדבריה, הנתבעת הסכימה לשכר הטירחה המבוקש, וסוכם בין הצדדים כי לאחר הגשת הבקשה תגיע הנתבעת למשרד התובעת ותחתום על הסכם שכר טירחה במסגרתו ייקבע הסדר תשלומים (עדות התובעת בעמ' 2, ש' 17-34).

אכן, הלכה היא כי "נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים [מוטל] על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טירחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפי שנקבע בעבר, 'האחריות לעריכת הסכם שכר טירחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטירחה באופן ברור .... מוטלת על עורך הדין' (ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח (5) 20 (2004)). טעמו של כלל זה נובע מתוך הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, להסדיר את ההיתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך להאיר את עיני הלקוח בכל ספק, עמימות ואי בהירות המתעוררים מההסכם (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארך ישראל, פ"ד לא (1) 449, 458 (1976))." (עא 9648/16 ‏ אורהייטק ‏GIS‏ בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין (28.2.2018) פסקה 38).

...

משכך, אני קובעת כי הסדרת מעמדה של הנתבעת בישראל הנו פרי הבקשה שהגישה התובעת בשמה ולבקשתה של הנתבעת.

מבלי לפגוע באמור לעיל, בענייננו, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה הוסכם בין הצדדים כי תמורת שירותיה תשלם לה הנתבעת שכר טרחה בגובה 15,000 ₪, שמקובל אצל התובעת בתיקים מעין אלה.

ה - סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר טרחה בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ועד התשלום המלא בפועל.