התובעת טענה כי בהתאם לרישומיה בכרטסת החוב של הנתבע, נותר הנתבע חייב לתובעת סך של 18,407 ₪, ועל כן יש לחייבו לשלם לה סכום זה. לכתב התביעה צרפה התובעת, בין היתר, מכתב התראה מיום 11.5.2022, המתייחס לסכום זה. לעמדת התובעת, סכום זה לא הוסדר כלל במסגרת הסכם הפשרה, שנועד לסילוק המחלוקות שבבסיס תיקי ההוצל"פ בלבד, תיקים שניפתחו לגביית ארבעה שיקים אותם ביטל הנתבע, ואילו בגין יתרת החוב שבכרטסת, לא נימסר לתובעת שיק כלשהוא.
אולם עדויות הנתבע מלמדות כי היה ידוע לו היטב, שחלק מסכום הפשרה ניזקף לטובת הוצאות ושכר טירחת עו"ד. הנתבע העיד כי סכום הפשרה כלל גם תשלום בגין שכר טירחת עו"ד, וכך הוסבר לו על ידי עורך דינו, שלא נכח בפגישה בה הושגה הפשרה (עמ' 56, ש' 10).
היות ולשון ההסכם קובעת כי הסכום ישולם לסילוק הטענות בתיקי ההוצל"פ, ובתיק בית המשפט שניפתח בעקבות התנגדויות הנתבע בתיקי ההוצל"פ, לא מן הנמנע להניח כי הסכום העודף על קרן החוב שולם בגין הפרישי הצמדה, ריביות, אגרות, הוצאות ושכר טירחת עו"ד בתיקי ההוצל"פ, כטענת התובעת.
...
לגרסת הנתבע, הסכם הפשרה והסכום ששולם על פיו, שימשו לסילוק כל חוב שהיה לנתבע כלפי התובעת באותו המועד, ולפיכך דין התביעה להידחות.
אם כן, דין התביעה להתקבל במלואה ביחס לסכום החוב.
מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבע כי בצירוף ראיות שאינן רלוונטיות בהיקף ניכר, יש כדי להכביד על הצד שכנגד ועל יכולתו לבחון את המסמכים הרלוונטיים.
לנוכח המפורט לעיל, התביעה מתקבלת.