שכר טרחת מנהל מיוחד בפירוק שותפות: קביעה והצדקה

כידוע, הכלל הוא ששכר טירחתו של בעל תפקיד (כונס נכסים, נאמן, מפרק, מנהל מיוחד וכו') ייפסק בהתאם לתקנות השכר, ואין לעקוף את מיגבלות השכר באמצעות קביעה של מנגנוני שכר חלופיים, שלא נועדו אלא להגדיל את שכרו של בעל התפקיד מעל למה שקבוע בתקנות השכר.

לא בכדי נתון לבית המשפט שיקול הדעת, לפי תקנה 13 לתקנות השכר, להגדיל את השכר הרגיל בגין אותו מאמץ מיוחד שהשקיע בעל התפקיד, ובכך "לעשות צדק" מקום בו קביעת שכר לפי תקנות 8 או 8א' לתקנות השכר עלולה לקפח את בעל התפקיד, או לחלופין, להעשירו במידה העולה על הנידרש: "לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטירחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין." (ע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב ויעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ בפיסקה 14 (נבו 24.06.2015); צחי פלדמן, בפיסקה 50; ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר (נבו 19.4.2016)).

כך גם ניתן לסטות מתקנות השכר לצורך קביעת שכרו של בעל תפקיד אחר שאיננו נאמן, כונס נכסים, מנהל מיוחד או מפרק (פר"ק (מחוזי ת"א) 53892-01-16 עו"ד יניב אינסל מנהל מיוחד של החברות שבפרוק נ' 92 שותפים מוגבלים בא.ג.א החזקות (קניון עכו), שותפות מוגבלת (נבו 17.11.2019)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, יש להעדיף את עמדתו של הכונס הרשמי, בתיקון אחד עליו אעמוד בהמשך הדברים.

ראו חדל"ת 52891-07-20 אפדור בע"מ נ' כנפי משק תור בע"מ (4.5.2021): " ... ועם זה אני מוצא ממש בטענתו של הנאמן כי אין מקום לגזור את שכרו לפי השאלה אם מדובר בהליך תביעתי שמתנהל בדרך של בקשה למתן הוראות, או שמא מדובר בהליך תביעתי שמתנהל בדרך של הגשת תביעה רגילה. בסופו של דבר מה שקובע לעניין זה הוא היקף המאמץ ומורכבות העניין, ולאו דווקא המתכונת הדיונית שבה בחר הנאמן לנהל את ההליך התביעתי. פשיטא שבמקרה דנן, הגם שמדובר בבקשה למתן הוראות, לכאורה מדובר בהליך מורכב שבמידה רבה דומה במאפייניו לתביעה אזרחית רגילה, ולכן אין מקום להבחנה שהציע הממונה בתגובתו בכל הנוגע לשכר הטרחה. משמע – יש מקום לפסוק את השכר כאילו דובר בשכר שנפסק בגין הגשת תביעה מחוץ לגדרו של הליך הפירוק." מאידך, מקובלת עליי עמדתו של הכונס הרשמי לפיה ככלל, כאשר פוסקים שכר טרחה באחוזים מתוך תקבולי התביעה או הבקשה, עדיף לקבוע מנגנון מדורג, אשר מגדיל את אחוזי השכר ככל שהסדר הפשרה מושג בשלב מתקדם יותר של ההליך, והמדרגה הגבוהה ביותר שמורה למצב שבו ההליך התנהל עד תומו ולא הסתיים בהסדר פשרה.

כל אלה מביאים אותי למסקנה כי גם במקרה דנן יש לקבוע מנגנון שכר מדורג בהתאם לשלב הדיוני בו יסתיים ההליך בין בפשרה ובין בפסק דין, ולא כפי שביקשו המפרקים.

ביום 7.2.2016, בעת ששמשו כמפרקים זמניים של החברות שבפרוק, הגישו המנהלים המיוחדים לבית משפט של פירוק בקשה להורות לבעלי השליטה להמחות להם "את כל זכויות הניהול והחתימה בתשלובת החברות שבשליטתם". למחרת היום, הודיעו בעלי השליטה על הסכמתם, ובית המשפט קבע, כי: "לאור תגובת בעלי השליטה מתייתרת הבקשה ותוך שרשמתי את מבוקשם. המזכירות תסגור את הבקשה". בעלי השליטה המחו את זכויותיהם למנהלים המיוחדים, והללו קיבלו אלה לידיהם את השליטה בשותף הכללי, ובעקיפין – בשותפות.

ביום 17.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המנהלים המיוחדים וקבע, כי יש לשלם להם שכר טירחה בסך של 1.3 מיליון ₪, בצרוף מע"מ. נקבע, כי השותפות מעולם לא הוכרזה חדלת פירעון, ולא מונו לה בעלי תפקיד.

אשר לסכויי העירעור נטען, כי אלה גבוהים, ומצדיקים את קבלת הבקשה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שניתנו לה, על נספחיהן, ושקלתי את נימוקיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כך שבקופת השותפות יוותר סך של 6,000,000 ₪, אשר לא יחולק לפי שעה לשותפים המוגבלים.

ברם, דומה כי על מנת לזכות במלוא סכום תביעתם, יאלצו המנהלים המיוחדים להתגבר על משוכה לא פשוטה נוכח עמדת הכנ"ר, לצד קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה "גם אם היה מקום להחיל את תקנות השכר על המבקשים, ולו בדרך של היקש [...] דין הבקשה במתכונתה הנוכחית היה להידחות". מנגד, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי לטובת המנהלים המיוחדים.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בפסקה 9, בכפוף לכך שהמנהלים המיוחדים יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך של 300,000 ₪, עד ליום 30.1.2020.

לטענת המנהלת המיוחדת, במסגרת טיפולה בהליכים שננקטו על ידי המשיבה, הושקעו על ידה, עד למועד הגשת הבקשה, 807.5 שעות עבודה ולפי חישוב שהציגה (בתעריפים מופחתים, לפי נוהל הכנ"ר: 540 ₪ לשעת עבודה של שותף בכיר ו-420 ₪ לשעת עבודה של עו"ד בכיר), עומד שכר הטירחה השעתי המבוקש ע"ס 489,300 ₪ (מתוכו שולם 100,000 ₪).

כך לדברי בית המשפט העליון בע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב יעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (24.6.15): "לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטירחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין." בתי המשפט אישרו במקרים חריגים תשלום שכר טירחה לפי תחשיב שעתי בהסתמך על תקנה 13 לתקנות.

בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 4.8.20, קיבל את עמדת המנהלת המיוחדת והכנ"ר וקבע, לאחר ששקל את מכלול השיקולים, כי הסעד הזמני יינתן בכפוף להפקדה נוספת בסך 300,000 ₪ וזאת "בהיתחשב באינטרסים הנוגעים לניהולם של הליכי הפרוק ובמשאבים שבהם זה כרוך". בית המשפט העליון אף קבע בהחלטה נוספת מיום 6.8.20 בבקשה לתיקון טעות סופר שהגישה המשיבה כי לא נפלה בהחלטתו מיום 4.8.20 כל טעות סופר וכי "ההפקדה המצוינת נקבעה בשים לב למכלול השיקולים שהשתקפו מכתבי הטענות." בפסק הדין בעירעור נקבע כי כספי הערובה יעוכבו למשך 30 יום לצורך הגשת בקשה מתאימה "ככל שהמשיבה תמצא כי עיכוב הבצוע גרם נזק לקופת החברה בפרוק." הינה כי כן, אין מחלוקת כי הערובה נועדה להבטיח את ניזקי קופת הפרוק כתוצאה מניהול ההליכים וכי הסכום נקבע בשים לב למכלול השיקולים והנזקים הצפויים לקופה מהתמשכות ההליכים ובכלל זה, שכר טירחת המנהלת המיוחדת.

...

על המשיבה הושתו הוצאות שכ"ט בסך של 30,000 ₪ ונקבע כי: "ככל שהמשיבה (המנהלת המיוחדת - ה.ש.) תמצא כי עיכוב הביצוע גרם נזק לקופת החברה בפירוק, היא רשאית כמובן להגיש בקשה מתאימה לתיק הפירוק, ובלבד שבקשה כאמור תוגש תוך 30 יום. עד למועד זה, יעוכב הסכום שהופקד על ידי המערערת בקופת בית המשפט לפני (צ"ל- לפי) החלטתה של השופטת ברק-ארז מיום 4.8.2020." לאחר שנדחה הערעור, הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להורות על משיכת סך של 133,000 ₪ מתוך כספי הפקדון בסך של 200,000 ₪ שהופקדו על פי החלטת השופט גרוסקופף מיום 12.7.18, בגין הנזקים שנגרמו מירידת ערך הציוד, כפי שהוערך בהחלטה ובהתאם לתקופת עיכוב הביצוע.

בהחלטה מיום 25.3.21, נעתר בית המשפט לבקשה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת למנהלת המיוחדת שכר טרחה שעתי בסך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ (כולל הסך של 100,000 ₪ שנפסק).

מבוא לפניי בקשת המנהלים המיוחדים של החברות אקסיום גלובל אינווסטמנט בע"מ (בפרוק) וא.ג. שירותי ניהול ותפעול בע"מ (בפרוק) (להלן בהתאמה: "המבקשים" ו"החברות שבפרוק") לפסוק להם שכר טירחה בסך של 11,857,951 ₪ בתוספת מע"מ, וכן אגרת השגחה לכנ"ר בסך של 1,824,300 ₪.

באותה מידה ממש לא ניתן לקבוע שהשותפים המוגבלים הסכימו לכך שתקנות השכר יחולו בעיניינם גם אם לא היתנגדו למסלול המקוצר בו בחרו המבקשים לנהל את סיכסוכי השותפות ואף נטלו חלק בהגשת בקשות לבית משפט זה. למעשה, המבקשים והשותפים המוגבלים גם יחד רתמו את בית המשפט של חידלות פירעון, המופקד על תיקי הפרוק של החברות שבפרוק, לצורך ניהול עסקיה של השותפות וחילוצה מן המיצר.

אכן, הבחירה בין החלופות השונות נתונה בידיו של בעל התפקיד, גם כאשר ברור וידוע כי האפשרות שיבחר היא זו אשר בגדרה ישולם לו שכר טירחה גבוה יותר (רע"א 8449/14 יוסף רוטמן נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד (פורסם בנבו, 15.02.2015) (בפיסקה 21)), אך עדיין, אם התוצאה שהתקבלה על פי החלופה שנבחרה היא בלתי סבירה בעליל או שהיא מביאה לתוצאה בלתי צודקת, בית המשפט יפסוק את השכר לפי חלופה אחרת או יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 13(א) ויפחית את השכר המבוקש.

עם כל ההערכה וההוקרה לאופן בו ניהלו המבקשים את השותפות במשך כשנתיים עד למכירת הקניון, עדיין יהיה זה בלתי סביר ובלתי צודק לפסוק להם שכר טירחה בסך של 11,857,951 ₪, סכום שהוא מופרז בעליל ולפי כל קנה מידה.

...

במקרה דנן דומה כי אין מנוס אלא לפסוק שכר לפי החלופה השניה, משום שכל עיכוב נוסף בהכרעה בשאלת שכר הטרחה יגרור בהתאמה עיכוב נוסף בחלוקת הכספים המגיעים לשותפים המוגבלים.

בנסיבות הענין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, לרבות היקף העבודה שביצעו המבקשים, מורכבותה, התוצאה המיטבית שהושגה והאחריות המקצועית שנטלו על עצמם המבקשים, ומאידך, את העובדה שהמבקשים נכפו הלכה למעשה על השותפים המוגבלים וזאת על ידי לא אחר מאשר בעלי השליטה הכושלים שהביאו מלכתחילה את השותפות למצבה העגום, כמו גם את העובדה שהשותפות, תחת ניהולם של המבקשים, כבר מימנה על חשבונה את שכרם של עורכי דין חיצוניים בסכום כולל של לפחות 1,305,000 ₪ (לא כולל מע"מ), וכן את העובדה שדמי הניהול לפי ההסכם היו אמורים להסתכם בסכום של 200,000 ₪ בלבד, באתי לכלל מסקנה כי השכר הראוי למבקשים צריך לעמוד על סך של 1,300,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

במקרה דנן, נוכח המסקנה כי המבקשים לא מונו לתפקיד על ידי בית המשפט וגם לא כיהנו כבעלי תפקיד, אלא פעלו מכח המחאת זכויות של בעלי השליטה, מתעוררת השאלה מכח מה זכאי הכונס הרשמי, אם בכלל, לגבות אגרת השגחה.

ראה פש"ר (מחוזי ת"א) 26420-08-16 עו"ד אביחי ורדי נ' כונס נכסים רישמי תל אביב בפיסקה 9 (נבו 23.09.2021)‏‏, שם נפסק: "עוד נציין כי הכלל הוא שכאשר מבוקש לאשר שכר טירחה הנגזר באחוזים מתוצאות ההליך, כמו במקרה דנן, הרי שיש לעשות כן מראש, ולא רק בדיעבד, לאחר שההליך כבר הסתיים (פר"ק (מחוזי ת"א) 31623-03-14 עו"ד גיא גיסין ועו"ד רמי קוגן מנהלים מיוחדים לסובריין נכסים בע"מ (בפרוק) נ' משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ (נבו 23.11.2017); פש"ר (מחוזי ת"א) 3000-08 אלי רייפמן נ' כונס הנכסים הרישמי (נבו 09.02.2014))." נקודת המוצא לדיון היא הכלל הקובע ששכר טירחתם של בעלי תפקיד ייפסק בהתאם לתקנות השכר, ואין לעקוף את מיגבלות השכר באמצעות קביעה של מנגנוני שכר חלופיים, שלא נועדו אלא להאדיר את שכרו של בעל התפקיד מעל ומעבר למה שקבוע בתקנות.

לשם כך נתון לבית המשפט שיקול הדעת, לפי תקנה 13 לתקנות השכר, להגדיל את השכר הרגיל בגין אותו מאמץ מיוחד שהשקיע בעל התפקיד, ובכך "לעשות צדק" מקום בו קביעת שכר לפי תקנות 8 או 8א' לתקנות השכר עלולה לקפח את בעל התפקיד, או לחלופין, להעשירו במידה העולה על הנידרש כאשר מידת המאמץ שהושקע על ידו היתה נמוכה ביחס לשכר המגיע לפי התקנות: "לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטירחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין." (ע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב ויעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ בפיסקה 14 (נבו 24.06.2015) (להלן: "נידר"); צחי פלדמן, בפיסקה 50; ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר (נבו 19.4.2016) (להלן: "סינרג'י כבלים")).

כך גם ניתן לסטות מתקנות השכר לצורך קביעת שכרו של בעל תפקיד אחר שאיננו נאמן, כונס נכסים, מנהל מיוחד או מפרק (פר"ק (מחוזי ת"א) 53892-01-16 עו"ד יניב אינסל מנהל מיוחד של החברות שבפרוק נ' 92 שותפים מוגבלים בא.ג.א החזקות (קניון עכו), שותפות מוגבלת (נבו 17.11.2019)‏‏.

...

הסיבה שלא תהיה הפחתה מלאה של שכר עורכי הדין הזרים יסודה בכך שגם כאשר הנאמן שוכר את שירותיו של עורך דין זר, לא מדובר מבחינתו של הנאמן בפעולה של "שגר ושכח"; נהפוך הוא, בשל המורכבות הרבה הכרוכה בניהול ההליכים והעובדה שהנאמן הוא שמלקט ומרכז תחת ידיו את כל המידע הדרוש לשם ניהול תביעות בחו"ל, כמו גם יחסי הגומלין בין ההליכים השונים, הנאמן יידרש להיות מעורב מאוד בקשר לאותן תביעות המתנהלות בחו"ל, וכן לפקח מקרוב ובאופן צמוד על עבודתם של עורכי הדין הזרים הפועלים מטעמו בחו"ל. לא שוכנעתי כי יש הצדקה להחיל את מתווה השכר המוצע על ידי הנאמן בכל הנוגע לשאר פעולות המימוש של נכסים בישראל הרשומים על שם החייב או החברות אשר בשליטתו, וגם לא ביחס לנכסים, כספים או זכויות שביחס אליהם ניתנו צווי חילוט זמניים.

בנוסף, מקובלת עליי הצעתם של הנושים, הנתמכת גם על ידי הממונה, לפיה ניתן לפסוק מעת לעת שכר ביניים ראוי לנאמן, על מנת שלא ייאלץ להמתין עת ארוכה לתשלום שכרו.

סיכומו של דבר, מתווה השכר שיחול על הנאמן הוא כמפורט בסעיפים 22- 26 לעיל.