שכר טרחת כונס נכסים ברכישת מחצית זכויות הדירה ע"י הגרושה

אני מקבלת גם את הטענה שמהות התפקיד היתה קרובה לכנוס נכסים על הדירה, במובן זה שהיה על עורך הדין למכור את הדירה ולחלק את התמורה על ידי ביצוע שורה של פעולות מול גורמים שונים, עד לאיפוס הקופה.

אין, אפוא, מחלוקת על כך שהגדרת הסכום של 45,000$ כסכום שניתן לו מעמד עצמאי בחלוקת הנכסים, מבטא את היותו של סכום זה החזר הסכום שהושקע על ידי משפחתה של התובעת בדירה בעת שנרכשה.

הוא תיאר כי בעת נישואיה של התובעת עשה מאמץ עצום והעניק לה סכום של 45,000$, קרוב למחצית שווי הדירה אז, כהלוואה לצורך רכישת הדירה.

שכן אילו היה מדובר בהחזר הלוואה לאב, ניתן להניח כי החוזה היה מנוסח כך שהתשלום ניתן לאב, כנהנה ישיר, ללא צורך בנוסח המורכב שבו הוגדרה התובעת כנהנית מסכום זה. בנוסף, האב היה פאסיבי ולא נקט בפעולה כלשהיא לקבלת הכסף, להבטחת שמירת זכויותיו, לניסוח החוזה לטובתו וכיוצ"ב. רק כאשר התגלגל הסכום לחשבונו, וככל הנראה על רקע סיכסוך בין התובעת לבינו, ביקש להשאיר אותו ברשותו.

ראשי תביעה נוספים שכר טירחת עו"ד עו"ד יעקב ביקש לגבות מהתובעת שכר טירחה בשני ראשים נפרדים: האחד – בגין מכירת הדירה, בשיעור של 2.5% בצרוף מע"מ מסכום מכירת הדירה, כאשר סכום זה התחלק בין התובעת ובין גרושה, והשני – סכום של 5,900 בגין עבודות נוספות שביקשה ממנו התובעת.

יש ממש בטענת עו"ד יעקב כי מבחינת מהות העבודה הנדרשת, מדובר בהליך הדומה לכנוס נכסים ולא במכירת דירה בלבד, ועל כן אינני מקבלת את הטענה ששכר הטירחה היה בלתי סביר.

...

כאמור הצדדים הודיעו כי הגיעו להסכמה ועו"ד יעקב החזיר 5,000 ₪ מתוך סכום זה. אני סבורה כי לאחר שהושגה ההסכמה בנוגע לרוב רובו של הסכום, יש לראות הסכמה זו כממצה את רצון הצדדים ואין מקום לחייב את עורך הדין בהשבת שארית הסכום.

אני מקבלת את גרסת עורך הדין גם בעניין זה, שכן הגישה לפיה יש לחשב את כל המרות המטבע במועד מסוים אחד היא גישה הגיונית וסבירה, וגישה אחרת עלולה להביא לחוסר שוויון בין הנהנים השונים, בשל שינויי שער.

פיצוי על עגמת נפש כידוע, אין פוסקים פיצוי על עגמת נפש בתביעה כספית, ולא מצאתי שיש לחרוג מהכלל במקרה זה. מה גם שלמרבה הצער התובעת עצמה נפטרה ולא תוכל ליהנות בעצמה מפיצוי זה. לסיכום, אני מקבלת את התביעה ככל שהיא נוגעת להעברת הסכום של 45,000$, ודוחה את יתר חלקי התביעה.

למרות שסוכם ששכרו של בראל ייגבה רק ממימוש הבית ככונס נכסים, הסכים כהן שבראל יטפל בכל המחלוקות בין בני הזוג, כולל הילדים, מזונותיהם, מדור, פירוק שתוף, זכויות רכושיות ועוד.

בעקבות ההסכם רכשה אריאלה את חלקו של כהן בבית המגורים, וכל תהליך המכירה, העברת הזכויות והמשכנתא, לוו על ידי בראל שפתח חשבון נאמנות לצורך קבלת צרכי כספי התמורה.

לטענת כהן, בראל עשה זאת כדי לקבל את שכר טירחתו במהירות האפשרית, ההסכם שנחתם מהוה פגיעה חמורה בזכויותיו ונגרם לו נזק בסך 1,500,000 ₪ כאשר בעת חתימת ההסכם לכהן לא היה שיקול דעת.

בראל לא עמד על כך שאריאלה תשלם חלק מהמשכנתא, הוא הסכים לקזוז כספים ע"י אריאלה במסגרת היתחשבנות ואיזון, כולל מסוי, למרות שהעסקה לא הייתה מחויבת במס, קזוז חלק ממדורם של הילדים, ויתור על זכויותיו במיטלטלין, ויתור על נכסי הקריירה של האשה, השתתפותה בחובות שונים ותשלומי איזון משותף.

בתביעה דנן הוא עותר לתשלום שכ"ט רק ככונס נכסים בגין מכירת הדירה, ואינו דורש שכ"ט עבור הטיפול המשפטי בנושאים נוספים.

הוא לא הסדיר את הייצוג, ולא רצה להרשם כמייצג בכל התיקים האחרים, שלגביהם לא סוכם שכ"ט. כהן חשש שביהמ"ש ימנה כונס חצוני ולכן רצה שבראל ייצגו לנושא זה. הבית נמכר בסך 3,600,000₪, חלקו של כהן הנו מחצית, דהיינו 1,800,000₪ ומסכום זה מגיע לו 2%.

אני מקבלת את גרסת בראל, לפיה הוא ייצג את כהן בעיניין פירוק שתוף בבית המגורים המשותף, מונה ככונס נכסים למימוש הבית וחלוקת התמורה, ניהל מו"מ ממושך בעריכת וחתימת הסכם הגירושין שכלל את כל הסכסוכים בין כהן לאריאלה, וכן עסק בהעברת התמורה לכהן ובסגירת תיק ההוצל"פ שפתחה גרושתו לתשלום המזומנות.

...

שוכנעתי מהעדויות שההסכם בין כהן לגרושתו הינו מאוזן ואינו מקפח את כהן, (עדות עו"ד דבירי ע' 18 ש' 10-16).

אני דוחה את התביעה שכנגד.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה שהגיש בראל נגד כהן.

המערער טען כי נגרם לו נזק של 50,520 ₪ בגין מכירת הדירה בהפסד עקב ממושה המהיר, והפסד בסך 20,000 ₪ כתוצאה ממכירת הדירה באמצעות הכונס, פיצוי בגין עלות שיפוצים שביצע בדירה בסך 40,000 ₪, פיצוי בגין תשלום חוב פיגורים בסך 48,000 ₪, הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪, ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪.

טענות הצדדים טענות המערער המערער טען כנגד קביעותיו של בית המשפט קמא לפיהן הכונס אינו שלוח של הבנק, והבנק פטור מאחריות בכל הקשור לבצוע הליכי כנוס במקרה זה. לטענתו, העלים הבנק נתונים ומידע מאת בית המשפט לגבי הקף הכספים אשר קיבל מאת המערער וגרושתו, וכן לגבי חישוב שכר טירחתו של בא כוחו לפני שמונה ככונס נכסים.

לפיכך עתר לקבל את העירעור ולחייב את המשיבים בסכום הנתבע; לחלופין ביקש להשיב את התיק לבית משפט קמא לצורך קביעת הפיצויים המגיעים לו, וכן את גובה החוב במועד הפתיחה של תיק ההוצל"פ. בנוסף עתר לחייב את המשיבים בהוצאות ושכר טירחת עו"ד. טענות הבנק הבנק עתר לדחות את העירעור נגדו, בטענה כי אין יריבות בינו לבין המערער בכל הקשור לפעולותיו של כונס הנכסים במסגרת הליך מימוש הדירה.

מכל מקום, הפעולות שביצע הכונס בנגוד לדין ולהחלטות מפורשות מכוחן פעל - משלא הודיע למערער על עריכת השומה, לא הזמינו להתמחרות, בנגוד להחלטה מפורשת של ראש ההוצל"פ, שיצרה לו זכות של צד שלישי, ובאי הזמנה של שומה מעודכנת, שהיתה עשויה להשיא את מחיר הדירה - פגעו באוטונומיה שלו, בזכותו לבחור אם לנסות לרכוש דירתו, שמחציתה היתה בבעלותו, ואף להשיג מימון בנקאי או חוץ בנקאי.

...

דיון ייאמר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובראיותיהם, אני רואה לקבל את הערעור בחלקו.

דין הערעור נגד הבנק להידחות, מהנימוקים המפורטים בפסק דינו של בית משפט קמא.

הערעור מתקבל, איפוא.

עניינה של החלטה משלימה זו בבקשת המנהל המיוחד מיום 21.8.2018 לעיכוב הליכי מכר זכויות החייב לגרושתו שנהז דשתי (להלן: "שנהז"), בדירת מגורים הידוע כגוש 7174, חלקה 199/24 בפתח תקווה (להלן: "הדירה").

לצד זאת, השיג המנהל המיוחד על הסכמות הצדדים בתביעה לפירוק שתוף בטענה כי זכויותיו של החייב בדירה להמכר בשוויה כפנויה ולא כתפוסה כפי שנקבע ברע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207 (2010) (להלן: "הילכת כובשי"), המורה כי בפרוק שתוף בין בני זוג במקרקעין על-ידי כונס נכסים תמכר הדירה כתפוסה.

עוד טען כונס הנכסים כי מאחר וחוב החייב לבנק עומד על סך של 850,000 ₪ לא כולל שכר טירחת עורך דין והוצאות, הרי שממילא אין כל חשיבות לעמידת המנהל המיוחד על כך שעל הדירה להמכר כפנויה, שכן בכל מקרה לא יהיה בפרעון חלקו של החייב כדי לכסות את החוב לבנק.

שנהז בתגובתה מיום 26.9.2018 הצטרפה לטענות כונס הנכסים והוסיפה כי רכשה את זכויות החייב בדירה בתום לב ועל כן עתרה לדחיית הבקשה.

אכן, היה על כונס הנכסים לדיווח לבית-המשפט של פשיטת הרגל בנוגע למימוש זכויות החייב בנכס, ברם, מאחר ועל שם שנהז רשומות מחצית מהזכיות בדירה בבעלותה, הרי שגם בהתאם להילכת כובשי יש להכיר בה כדיירת מוגנת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

...

בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט העליון מיום 26.6.2019, אתייחס לדברים ואשלים החלטתי מיום 12.10.2018.

זה הנימוק שעמד בבסיס החלטתי מיום 12.10.2018 ועל כן נדחתה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

יצוין, כי בהסכם שכר הטירחה האמור נקבע כי עו"ד ת' יפתח חשבון נאמנות שאליו יועברו כספי המכירה של הדירה וידאג לחלוקת כל הכספים ממכירת הנכס ליורשים על פי צו הירושה (הסכם שכר טירחה צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

מעבר לכך, בשים לב לכך שהסכם נשוא התביעה נערך בין התובע לבין הנתבעת 1 בלבד וכן נכרת הסכם מכר בין הנתבעת 2 לנתבעת 1 לפיו הנתבעת 1 רכשה את זכויותיה של הנתבעת 2 בדירה, הרי שממילא לא מתקיימת כל יריבות בין התובע לבין הנתבעת יצוין, כי בסיכומיו זנח התובע את עילת התביעה כנגד הנתבעת 2, והתמקד בטענות כלפי הנתבעת 1 בלבד, וכך יעשה גם בפסק דין זה. לטענת התובע, יש לקבל את התביעה במלואה, ואלו נימוקיו: בעת החתימה על הסכם לחלוקת ירושה, כוונתם המפורשת של כל הצדדים היתה כי מיד לאחר העברת הזכויות בדירה ע"ש הנתבעות 1-2 תמכר הדירה למרבה במחיר ומלוא התמורה שתתקבל בגינה תחולק בין שלושת הצדדים באופן שווה.

ד' אמרה שהיא תיקח את המזונות מהירושה, אמרתי שאני כעו"ד יודע שלפי חוק הירושה לגרושה לא מגיע חלק מהירושה ואין לזה קשר, אמרתי לו שלא יעביר כי יש לי ניסיון חיים ולמה להעביר לה. ככה נמשכה הסגה כחצי שעה, הלכו חזרו הלכו 15 חזרו, בסוף הוא אמר שהוא מאמין לאחותו.

בהקשר זה יש לציין כי בעניינינו ממילא לא מצאתי ממש בהעלאת טענת הפרת חיסיון מהנימוקים הבאים: ראשית, ההסכם נשוא התביעה מדבר בעד עצמו והוא ממילא הוצג ונחשף ע"י התובע שהיה לקוחו של עו"ד ת', כאשר התובע הוא גם צד להסכם ועל כן עומדת לו הזכות להתיר את החיסיון.

אף טענתה של הנתבעת 1 כי רצון הוריה היה שכל הדירה נשוא התביעה תהיה שלה, עשתה עלי רושם בלתי אמין ואף מחזקת את טענתו של התובע כי כל מטרתה של הנתבעת 1 היתה "לעקוץ" את התובע ולנסות לקחת ממנו את חלקו בירושת הוריהם, שכן מנקודת ראותה של הנתבעת 1, היא זכאית לכל הירושה ואינה רואה בכך כל פגם כי ניסתה לנכס לזכותה גם את חלקה של אחיה בירושה.

בנסיבות אלו, אני רואה לנכון להורות כי פסק הדין יומצא לרשות האכיפה והגבייה, לגרושתו של התובע, למוסד לביטוח לאומי ולכונס הנכסים הרישמי על מנת ליידע אותם בדבר פסק הדין ובדבר היותו של התובע כיורש 19 ( על פי דין וכבעלים של 1/3 מהדירה וזאת נכון ליום מתן צוי הירושה בעיניינם של המנוחים ( 30.4.13 ואילך; בכך אני סבורה כי יבוא לידי ביטוי תיקון אי החוקיות כלפי צדדים שלישיים.

...

לסיכום, אני רואה לנכון לקבל את העדויות מטעם התובע כעדויות אשר עשו עלי רושם אמין יותר מאשר עדותה של הנתבעת 1.

בנסיבות אלו, אני רואה לנכון להורות כי פסק הדין יומצא לרשות האכיפה והגבייה, לגרושתו של התובע, למוסד לביטוח לאומי ולכונס הנכסים הרשמי על מנת ליידע אותם בדבר פסק הדין ובדבר היותו של התובע כיורש 19 ( על פי דין וכבעלים של 1/3 מהדירה וזאת נכון ליום מתן צווי הירושה בעניינם של המנוחים ( 30.4.13 ואילך; בכך אני סבורה כי יבוא לידי ביטוי תיקון אי החוקיות כלפי צדדים שלישיים.

סוף דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני קובעת כי ההסכם נשוא התביעה (נספח א' לכתב התביעה) תקף בכפוף לאמור להלן.