שכר טרחה למרות הפסקת ייצוג עו"ד לפני הסיכומים בתיק

עוד התחייב הנתבע לשלם לתובע את מלוא שכר הטירחה לו התחייב גם במידה ויבקש את התובע להפסיק את הטיפול בתיק לאחר חתימת ההסכם (סעיף 6 להסכם).

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע לא שילם את מלוא שכר הטירחה לו התחייב על פי הסכם שכר הטירחה וזאת חרף פניות חוזרות ונישנות, וכי נותר חייב הוא לתובע סך 14,157 ₪ (סך 13,400 ₪ בגין יתרת שכר הטירחה וסך 757 ₪ בעד האגרה ששולמה בעת הגשת התביעה והוצאות מסירת התביעה).

משכך, התייצבו הצדדים לישיבת הוכחות ביום 23.9.19, שלאחריה סיכמו את טענותיהם לפני בעל פה. תמצית טענות הצדדים התובע טוען, כי גרסת הנתבע, לפיה חזר בו מניהול ההליך יממה לאחר חתימת הסכם הטירחה, הנה גרסת סרק שאינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו לפני בית המשפט, אשר מהם עולה כי הוגשה גם הוגשה תביעה לבית המשפט.

נטען, כי מכל מקום גם אם מגיע לתובע שכר טירחה ראוי בלבד, הרי שיש לפסוק לטובתו את מלוא הסכום שנידרש במסגרת התביעה, זאת בשים לב לתעריף המינימלי המומלץ של לישכת עורכי הדין בנסיבות העניין, וכאשר הפסקת הייצוג נעשתה בחוסר תום לב. הנתבע טוען, כי ביטל את הסכם שכר הטירחה יממה לאחר כריתתו, וכי מכל מקום, גם אם ייקבע כי ההסכם בוטל אך בחודש מרץ, עם ביטול ההליך, הרי שיש לדחות את התביעה.

וכך קבע שם בית המשפט העליון (עניין ביניש-עדיאל, עמ' 124): "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו". בפסק דין מאוחר יותר, אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין (פורסם בנבו, 20.3.08) (להלן: עניין קורפו)), נערכה הבחנה מסוימת, המסייגת לכאורה את ההלכה שנפסקה בעיניין ביניש-עדיאל.

...

זאת, בשים לב לכך שבהסכם שכר הטרחה התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת בגין "עריכת התביעה וניהול ההליך". בחינה כאמור מובילה אותי למסקנה, כי אין מקום לחייב הנתבע בתשלום יתרת שכר הטרחה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

מהצד אחר, התובע הוא שנקט בהליך, שהחל עוד בלשכת ההוצאה לפועל, ובסופו של דבר תביעתו נדחתה.

תיק זה היה בטיפולו של עו"ד סכס אוסאמה ולא בטיפולו של התובע, וממילא לא היה סיכום כי ישולם לתובע בגין תיק שלא נפסק בו שכר טירחה.

דיון והכרעה ההכרעה בתיק זה מחייבת הכרעה בשאלות הבאות: האם זכאי התובע לשכר טירחה למרות שלא נכרת בין הצדדים הסכם שכר טירחה ו/או ייפוי כוח; האם זכאי התובע לשכר טירחה בגין התביעה שהוגשה לאחר שהנתבעת הודיעה לו כי היא מפסיקה את ייצוגה על ידו; מהו שכר הטירחה לו זכאי התובע; האם יש לקזז משכר הטירחה עקב נזקים שנגרמו לנתבעת.

לטענת הנתבעת, פתח התובע את תיק הוצאה לפועל 502453-03-16 ביום 29.5.2016, לאחר שהרשאתו בוטלה, ולפיכך אינו זכאי לשכר טירחה בגין טפול בתיק זה. איני מקבלת טענה זו. ראשית, כעולה מדף הפעולות בתיק ההוצאה לפועל (נספח י"ד לתצהיר התובע), כמו גם ממספרו של התיק, ניפתח תיק הוצאה לפועל מספר 502453-03-16 ביום 3.3.2016 (ולא ביום 29.5.2016), בטרם בוטלה ההרשאה שנתנה הנתבעת לתובע לבצע פעולות בשמה.

דברים אלו מתיישבים עם הקבוע בסעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 בזו הלשון: "זוכה המיוצג על-ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימאלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, זולת אם קבע רשם ההוצאה לפועל שכר אחר, על פי בקשה שהוגשה לו.." משלא הוגשה בענייננו בקשה לרשם ההוצאה לפועל לקביעת שכר הטירחה, השכר על פי התעריף המינימלי נחשב כ"שכר פסוק" (ראו החלטה מס' שכ"ט 54/08 של ועדת שכר הטירחה של לישכת עורכי הדין).

...

עוד טען החייב כי הנתבעת לא מסרה לידיו חשבוניות בדבר תשלום חובות החשמל בגובה של 38,000 ₪, כפי שמחויבת בהסכם בין הצדדים בהחלטתו מיום 15.7.2015 נעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ כפוף להפקדת 3,000 ₪ בקופת בית המשפט.

כן אני דוחה את התביעה להוצאות משרדיות ואחרות, משלא הוגשו כל קבלות ולא הובהר מה פשר אותן הוצאות.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר טרחה בשיעור 15,405 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.2018 (יום הגשת התביעה) ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף מע"מ; החזר הוצאות בסך 1,498 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.2018 (יום הגשת התביעה) ועד ליום התשלום בפועל.

התובע יעביר את יתרת הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות לחשבונו והנתבעת תשלם לו את היתרה שנפסקה.

כללי: לפני תביעתו של התובע, עו"ד במקצועו, לתשלום שכר טירחה.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. טענות התובע: הנתבע ביקש לשכור את שירותיו של התובע לטפול במספר הליכים משפטיים בהם היה מעורב באותה עת. לטענת התובע, מדובר ב- 12 הליכים משפטיים.

כל סכום שיתקבל אצלנו במסגרת ההליכים המשפטיים ניתן יהיה לקזז כנגד שכר הטירחה המוסכם בהסכם זה. מוסכם בזאת במפורש, ככל ששכר הטירחה המוסכם לא ישולם במועדו, משרדנו יהיה רשאי להפסיק את הטיפול בתיק לאלתר.

ההסכם קובע: "בהמשך לפגישה שהתקיימה במשרדי, להלם הצעתי לשכר טרחתי ו/או לכל עורך דין נוסף שעבוד עמי על התיק, בגין ייעוץ וייצוג:

לאור התחייבותו של הנתבע המפורטת לעיל, המשיך התובע והשקיע עוד 7 שעות עבודה לטפול בענייניו המשפטיים של הנתבע כאשר על פי ההסכם בין הצדדים החיוב בגין שעות אלו מגיע לסך של 3,685 ש"ח. הנתבע נותר חייב לתובע את יתרת שכר הטירחה ולמרות מכתבי התראה שנשלחו לו, הוא היתחמק מתשלום.

...

משכך, איני מקבל את טענתו של הנתבע לכך שהתובע ניצל את מגבלותיו הרפואיות הן לאור המפורט לעיל והן לאור ההתכתבויות שהיו בין הצדדים – כפי שיפורטו להלן.

כך גם טענת הנתבע לרשלנות מצדו של התובע לכך שלא התבקשה חקירתו של עו"ד סטרטינר במהלך הדיון בבית משפט השלום בפתח תקוה אינה נכונה ואינה מתיישבת עם האמור בפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2018 ובהחלטת בית המשפט בעמ' 21 לפרוטוקול זה. טענתו של הנתבע לכך שאין תוקף להסכם השני מאחר ולא שולמה מצדו המקדמה הנקובה בו, דינה גם להידחות.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, תביעתו של התובע מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך של 36,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

מכאן אמור, לא רק שבהסכם שכר הטירחה לא נקבעה תיקרה לשכר הטירחה, אלא שלמרות שגב' מרום הוסיפה הוראה אחרת להסכם, היא לא ראתה לנכון להוסיף הוראה בדבר קביעת תיקרה לשכר הטירחה.

בנוסף, הטענה של גב' רומם כלפי עו"ד כהן, כי דובר על תיקרת שכ"ט של 400,000 ₪, הועלתה רק ממש לפני הפסקת הייצוג, כאשר היה ברור לגב' רומם שלשם מועדות פניה של עו"ד כהן, וגם אז היא כותבת ביחס לכך "לא נתווכח על זה". לאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הסכם שכר הטירחה היה הסכם שעתי לפי תעריפים שצוינו בו, ללא מתן הערכה על ידי עו"ד כהן לגבי הצפי של עלות התיק, ובודאי שללא קביעה של תיקרת שכר טירחה.

מצבה הנפשי של גב' רומם ויכולתה לקבל החלטות מטעם גב' רומם נטען כי מעבר לעובדה שגב' רומם לא הצליחה להפסיק לבכות בפגישה הראשונה עם עו"ד כהן, גם היתנהלותה מול טוני מעלה תמונה ברורה כי מדובר באשה שאינה מסוגלת לקבל החלטות מושכלות ואפילו לא סבירות ביחס להתנהלותה הכספית (סעיף 95 לסיכומים וכן סעיף 97 – 98 לסיכומים).

...

הנתבעת תשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 413,295 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (17.10.17) ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעת.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרה על ידי התובעים ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בתביעה ובתביעה הנגדית בשיעור של 25% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) (כולל המע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לעומתה, תביעה שכנגד שהגיש הנתבע על סך של 155,711 ש"ח, לפצוי ולהשבת סכומים ששילם לתובע כשכר טירחה וסכומים ששילם כאגרת בית משפט בתיק בו לטענתו התובע ייצג אותו תוך הפרת חובותיו כשלוחו וכעורך דינו ופעל בחוסר נאמנות וחוסר מסירות כלפיו, בכך שכפה עליו לחתום על הסכם פשרה שתנאיו גרועים לנתבע.

הנתבע הכיר בחובתו לשלם לתובע את שכר הטירחה גם במקרה זה: "כל שכ"ט שימנע מעו"ד בר-עוז בשל עיקול/שעבוד לחובתי ישולם על ידי". מצאתי כי סעיף זה היתייחס לשכר הטירחה בתיק זה (קרי לאותם 42,000 ש"ח) וממילא על פי הסכמת הצדדים, אין בכך שהנתבע לא גרם בכוונת תחילה לכך שהסכום לא יועבר לידי התובע, כדי לשחררו מחיוב זה. על פי המכתב בדיוק במקרה דוגמאת מקרה זה, בו הוטל עיקול לטובת צד שלישי על סכום שכר הטירחה הנתבע יהיה חייב לשלמו.

דומה כי התובע טעה בחישוב סכום שכר הטירחה המצטבר אותו ערך בכתב התביעה, בו סיכם את הסכומים בסך 232,750 ש"ח, לפני תוספת הפרישי הצמדה וריבית ובסך של 246,147 ש"ח בתוספת הפרישי הצמדה וריבית.

במסגרת חקירתו של הנתבע בהליך הנ"ל (שהתקיימה בתאריך 16.9.15) הודה הנתבע כי לא שילם לתובע את חובותיו (עמ' 134 ת/1 למוצגי בר-עוז): "עו"ד בר-עוז מייצג אותי היום מול הלווה מישהו שפתח לי (ל)תיק הוצל"פ בסך 1.8 מיליון ₪ וב"כ הזוכה בקשר איתו.. הוא מייצג אותי מולו ואני לא שלמתי לו שקל עדיין, למרות שכבר סגרנו, אני חייב לו היום על כל התיקים שהוא מייצג אותי 150-100 אלף ₪" (ת/1- עמ' 134 ).

הגם שהנתבע טען בכתב הגנתו כי התובע נקט בשיהוי ניכר בכך שהגיש את תביעתו למעלה מ-4 שנים לאחר דרישת התשלום האחרונה, הנתבע לא נתן כל הסבר לכך שהוא נקט בהליך בשיהוי רב והגיש את תביעתו (שכנגד) שנים רבות לאחר שהתובע הפסיק לייצגו.

...

לאור בקשה שהגיש הנתבע, התרתי לו להגיש את התביעה שכנגד, תוך שהוספתי בהחלטתי, כי: "בכל הזהירות הנדרשת בשלב זה של ההליך, הגם שדומה כי טענות הנתבע קשות (ובפרט הטענה שחתם על הסכם הפשרה מתוך כפייה וללא שביקש לבטלו מיד כשהוסרה הכפייה, ובשים לב לכך שטענה דומה נטענה גם לעניין הסכם הפשרה הראשון) לא מצאתי שיש בכך להצדיק את נעילת דלתו של בית המשפט בפני הנתבע בהליך זה" (ראו החלטתי מיום 30.3.22).

מכל הטעמים האמורים, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר: הנתבע (מר עמרן) ישלם לתובע (מר בר-עוז) את הסך של 246,147 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן, משהתקבלה מרבית התביעה ונדחתה התביעה שכנגד, ישלם הנתבע (מר עמרן) לתובע (מר בר עוז) הוצאות משפט בסך של 6,368 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח. זאת בנוסף לסכום הפיקדון שהופקד על ידי הנתבע להבטחת הוצאות התובע בסך של 7,500 ש"ח, אשר יועבר לידי התובע (מר בר עוז) בצירוף פירותיו.