בית הדין האיזורי קבע כי הושקעו עבודה רבה ושעות רבות בתובענה הייצוגית כפי שעולה ממכלול הבקשות שהוגשו הן בהליך שנוהל בבית דין קמא והן בהליך שנוהל בבית הדין הארצי; נדחתה טענת החברה שהמשיבים "לא הביאו תועלת מיוחדת ויוצאת דופן לחברי הקבוצה", נוכח העובדה שהיה מדובר בכספי פצויי פיטורים שהופקדו עבור העובדים ואשר נמשכו על ידי החברה; בהילכת רייכרט, שהיא ההלכה המנחה בעיניין קביעת שכר טירחת בא כוח מייצג בתובענה ייצוגית [ע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט, (23.5.12)] אומצה שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טירחה, וכי שכר הטירחה "ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק"; יש לקחת בחשבון את העובדה שעד למועד חתימה על הסכם הפשרה חלפו כשלוש שנים, ולכן לא ניתן להסתמך על הנפסק בעיניין ידין [ע"ע (ארצי) 41524-12-15 ידין גל –איטיצ'ר בע"מ (8.11.16)], שבו הומלץ על שכר טירחה בגובה של 10% מהתשלומים שנגבו, שכן הסכם הפשרה בעיניין ידין נחתם בסמוך להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
לטענת המשיבים, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לדחיית הבקשה, שכן הם מצויים בשנות השלושים לחייהם ומתפרנסים בכבוד, והטענה שלא ניתן יהא להפרע ככל שיתקבל העירעור נטענה ללא כל תשתית ראייתית מינימלית; בהיעדר תשתית ראייתית יש גם לדחות על הסף עיכוב ביצוע תשלום שכר טירחה; החברה לא הציגה נתונים כספיים מהם ניתן ללמוד שתשלום הסכום הפסוק מהוה הכבדה עליה, במיוחד שעה שהיקף התקשרותה עם המדינה בלבד בפרויקט אבטחה משנת 2009 עמד על עשרות מיליוני שקלים בשנה.
...
הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים:
בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן שיעור הסכום שנפסק מופרז ומוגזם, אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות בתי הדין לעבודה, ואף אין לו הצדקה, בשים לב לשלב המוקדם שבו הגיעו הצדדים להסכם פשרה והעדר תרומה כלשהי של המשיבים להליך, לרבות להסכם הפשרה אשר הושג; קביעתו של בית הדין בדבר הסיכון שנטלו על עצמם המשיבים בהגשת התביעה הייצוגית אינה נכונה, נוכח העובדה שהמשיבים לא נטלו על עצמו שום סיכון, שכן הבקשה לא עסקה בעילה עקרונית ו/או חדשנית; הסכום שנפסק, 250,000 ₪, אינו סביר בהתחשב בעובדה שבסופו של יום הסכום אשר שולם על ידי החברה מכוח הסכם הפשרה עמד על סך של 238,000 ₪ בלבד, ובהתאם לפסיקה יש לגזור את שכר הטרחה מהסכום שנגבה בפועל; בחירת בא כוח המשיבים להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית באמצעות שלושה תובעים ייצוגים שונים, ולא באמצעות תובע ייצוגי אחד, נעשתה משיקולים זרים וללא כל סיבה עניינית, ובכל מקרה הדבר אינו צריך לבוא על חשבון החברה; לא היה מקום לפסוק לב"כ המשיבים גם שכר טרחה באחוזים מהסכום שנפסק וגם סך של 100,000 ₪; ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בכל הנוגע לעתיד לא הביאו תועלת מיוחדת לחברי הקבוצה בזכות המשיבים ו/או בא כוחם, ועל כן לא הצדיקו פסיקת גמול ושכר טרחה; העובדה שהוגשו על ידי ב"כ המשיבים בקשות רבות וכן נוהל הליך גילוי מסמכים גם לא הצדיקה פסיקת הוצאות ושכר טרחה, כיוון שלא היה טעם ענייני במסמכים והם לא תרמו בסופו של דבר לניהול ההליך; בחירתה של החברה להימנע מניהול הליך משפטי ארוך ובזבוז משאבים יקר באמצעות הסכם פשרה אמורה להיזקף לטובתה, ואין זה סביר כי בפועל תשלם החברה סכום כפול.
הכרעה:
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה ולהורות על עיכוב ביצוע מחצית מהסכום הפסוק, בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין.
בנסיבות העניין, אני סבורה כי איזון ראוי בין האינטרסים של החברה ושל המשיבים מביא לתוצאה שלפיה יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע בחלקה, ולעכב תשלום מחצית שכר הטרחה שנפסק לזכות המשיבים ובא כוחם.
