התובעת מציינת, בהקשר זה, כי בתחילה סוכם עימה על ידי מר מילר, כי יינתן לה היזדמנות של שבועיים למלא את התפקיד של מנהלת הלוגיסטיקה, אולם, בפועל היזדמנות זו לא ניתנה לה, "שכן ה"ה חיים ומוניקה מילר הגיעו למסקנה "שלא כדאי להם כלכלית" להמשיך ולהעסיק את התובעת ולהכשיר אותה לתפקיד אם היא ממילא בהיריון ותעזוב לאחר הלידה.
בסיכומו של דבר, התובעת תבעה מספר רכיבים: פיטורים שלא כדין – אי עריכת שימוע, בסך 21,600 ₪ המשקף פיצוי בגובה של 3 משכורות; פיטורים בנגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה ובשל אפליה מחמת היריון, בסך 60,000 ₪; פיצוי בגין הפסדי שכר והפסדי דמי לידה, בסך 50,000 ₪; דמי הבראה בסך 2,520 ₪; פדיון חופשה בסך 5,020 ₪; פצויי פיטורים בסך 9,600 ₪; דמי הודעה מוקדמת בסך 6,545 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 6,467 ₪ ופצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 15,000 ₪.
אך, מכיוון שזה לא המקרה, שכן, בתום שלושה ימים נקראה התובעת למשרדה של גב' מילר וזאת הודיעה לה על פיטוריה, ללא מתן מענה מפורט, עינייני ומנומק לסיבות בגינן היא מפוטרת וכן מבלי לתת לה היזדמנות אמיתית וכנה להוכיח את התאמתה לתפקיד אחראית לוגיסטיקה, אין לנו אלא לקבוע, כי בדרך בה נהגה הנתבעת עם התובעת, הפרה התובעת את הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה.
בקביעת סכום הפצוי לקחנו בחשבון כי הפרת החברה את חוק שיויון הזדמנויות היא על הרף הנמוך יותר, קרי, ההריון אכן היוה שיקול מסויים וזרז בקבלת הההחלטה על הפיטורים, אולם היו שיקולים נוספים של העידר שביעות רצון.
...
לאור כל האמור ובהתאם לנסיבות המקרה, מתבקש בית הדין לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה על הסף, וכן לחייב את התובעת בהוצאות משפט נכבדות ולדוגמה.
לפיכך, דין רכיב זה להידחות.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
129.1 פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסכום של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (27.11.2018) ועד התשלום בפועל.
