שכר איש מכירות הכולל משכורת בסיס ועמלה

על פי תלושי השכר של המבקש ברי כי הפרמיה הייתה המרכיב העקרי של המבקש אשר בממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו עמד על 11,302 ₪ ושכרו עמד על 5,000 ₪ בלבד והנחתי היא שכך היה גם היחס בין העמלות לשכר הבסיסי לגבי כל אנשי המכירות או למצער לא הוכח אחרת ע"י המשיבה.

לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה במסגרת תובענה ייצוגית זו. האם בדמי החגים יכללו עמלות מכירה ? צו הרחבה - הסכם מסגרת מחודש 7/2000 – קובע את הזכות לדמי חגים (סעיף 7) אולם הוא אינו מגדיר על בסיס איזה שכר יש לשלם דמי חגים: עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).

...

סוף דבר: בהתבסס על סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות סבורני כי מקרה זה מתאים להתברר כתובענה ייצוגית.

סבורני כי עלה בידי המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בתביעה סבירים המה.

הבקשה מתקבלת.

מסיבה זו, העובדה שלגבי אנשי המכירות הנתבעת כללה את העמלות בבסיס השכר הסוצאלי שלהם וגם דיווחה על כך לנאסד"ק, אינה מלמדת שגם את התובע יש לכלול באותה קבוצת עובדים או שבדיווח הנ"ל הנתבעת כללה גם את התובע.

...

בנוסף, לא מצאנו שיש לכלול בפיצויים גם פיצוי בגין אי ביטוחו של התובע ברכיב אבדן כושר עבודה וכן ביטוח בריאות מורחב, מאחר שמדובר ברכיבי "ריסק" שממילא אינם מגיעים לכיסו של העובד.

התביעה להפרשי עמלות בגין שנת 2014, המבוססת על טענה לפיה נקבעו יעדים לא ריאליים נדחית.

סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאי: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.14 ועד התשלום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 57,039 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.14 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגובה שווי זכויות נלוות שהתובע יכול היה לקבל אלמלא פוטר לאלתר ומבלי שהתאפשר לו, על פי נוהג בנתבעת, לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ולנצל ימי חופשה שנצברו לזכותו – 309,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.14 ועד התשלום בפועל.

בתצהיריהם ובסיכומיהם, פירטו את הסיבות בגינן יש להכיר בהם כעובדי הנתבעת: התובעים היו אנשי מכירות בנתבעת, שוייכו למחלקת המכירות שלה (ת/12 ו- ת/14; הצעות מחיר של התובע 2 והתובע 1 בהתאמה) ועבדו מתוך משרדי הנתבעת; הוציאו הצעות מחיר על דף לוגו של הנתבעת; כן נהגו לשלוח הצעות מחיר ותשדורות דוא"ל, כאשר חתמו בשמם ובתוספת "שיווק ומכירות, פריץ קומפניס ישראל בע"מ"; הוצגו כעובדים בפני צדדים שלישיים, שאינם לקוחות הנתבעת, כגון במכתב לשגרירות האמריקאית, בו מאשרת הנתבעת כי התובע 2 הוא עובד הנתבעת (ת/2); נדרשו לעבוד בימים ובשעות, ככל יתר אנשי המכירות, כעולה מסעיף 5 ב' להסכם: "הסוכן יעבוד באותם ימים ובאותן שעות כמקובל וכפי שיידרש מפעם לפעם"; חוייבו להישתתף בישיבות שבועיות והשתתפו בהן בפועל; לא היתה להם זכות לשמר את הלקוחות אותם הביאו לנתבעת במהלך תקופת העבודה בנתבעת; תשלומי הלקוחות הועברו במישרין מהלקוחות לנתבעת; קיבלו תג עובד של הנתבעת עם תמונתם, אשר רק מי שנושא אותו רשאי להיכנס למיתחם המשרדים של הנתבעת; קיבלו תלושי שי לחגים; הן אנשי המכירות "השכירים" והן אנשי המכירות ה"עצמאיים" מקבלים שכר על בסיס עמלות; שכר ה"שכירים" היה גבוה מזה ששולם לכל אחד מהתובעים; עבודתם של התובעים בנתבעת הייתה מקור פרנסתם היחיד; התובעים נדרשו לעבוד בהתאם לנוהלי הנתבעת, כשאר העובדים ( נספח ת/3).

בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מעמדו של "עובד" נקבע רק בדיעבד, וכאשר ניתנה אפשרות לעובד לבחור בין העסקה כעובד להעסקה כעצמאי(כעולה ברורות מההסכם שהביא התובע 1 לנתבעת), יש להחיל את הגישה החישובית ולשלם לאותו עובד רק אם התמורה הכוללת ששולמה לוֺ, לא כסתה את מלוא הזכויות הסוציאליות שהיו מגיעות לוֺ כ"עובד", בהתאם לשכר העובדים שהיו בעת תקופת ההיתקשרות, וממילא, כל התביעה בגין העמלות שלא שולמו לטענת התובעים, הייתה נדחית [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 3575-10-11 ענת עמיר – חברת החדשות הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 21.01.15) (להלן: "פס"ד ענת עמיר"); ע"ע (ארצי) 3859-10-15 יוסף אילן – החברה לאוטומציה במינהל השילטון המקומי בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.09.19); ע"ע (ארצי) 110/10 רופא – מירקם סוכנות לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 22.12.11); ע"ע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' שחר צרפתי (פורסם בנבו, 14.02.16)].

...

יתרה מכך – תביעתו ביחס לתשלומי עמלות שלא שולמו לטענתו בהתאם להסכם (50%), היתה נדחית אף היא, משברי כי לא היה זכאי לשיעור כאמור.

בנוסף לכל האמור, סעיף 3 להסכם קובע סעיף שיפוי היה ויוכרו יחסי הצדדים כיחסי עובד-מעסיק – ואף מכוח סעיף זה התביעה לתשלום העמלות היתה נדחית.

יוזכר כי, תביעה לתשלום עמלות יכולה להתברר ע"י בורר, אף בעת קיום יחסי עבודה – ככל שהיה נקבע כך. סוף דבר משנדחתה טענת התובעים לקיום יחסי עבודה, נדחית התביעה על כל רכיביה.

משכך, טרם נדון בזכאותו של התובע לרכיבים הנתבעים על ידו, נכריע בשאלה זו. לטענת התובע, השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות כולל את עמלות המכירה.

עוד יובהר בהקשר זה, כי על פי הפסיקה, כאשר מדובר בעובד המועסק כאיש מכירות ואשר חלק ניכר משכרו משולם באמצעות עמלות.

לטענת התובע, ההפקדות לא בוצעו על בסיס שכרו הקובע, אלא על בסיס השכר המבוטח בלבד, ללא כולל העמלות.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי שכר בסך של 6,888 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.16 ועד למועד התשלום בפועל.

מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי, ובשים לב לפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק בסופו של דבר, מצאנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד על הצד הנמוך, בסך של 7,000 ₪.

וכך פירטה קסטרו בתשובתה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגדה: "השכר המשולם לאנשי המכירות בחנויות קסטרו מורכב משכר בסיס שעתי המשתנה מעובד לעובד, בצירוף עמלות מכירות המכונות בתלוש השכר 'תוספת מפעלית'.

בהמשך לכך נקבע כדלקמן: "המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שלא ניתן לקבוע באופן גורף כי עמלת מכירה היא חלק מ'השכר הרגיל' לעניין סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ויש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו, ובכלל זאת: המנגנון המוסכם לתשלום עמלה – כגון האם משולמת עמלה בעד כל עסקה או בעד עיסקאות שמעבר לרף מסוים? סוג העסקה שבעדה משולמת העמלה – האם מדובר בעיסקה שנערכת באופן ממוקד, שניתנת לאיתור בזמן ובמקום, או בעיסקה שקשירתה מתמשכת על פני פרק זמן ארוך? שיעור מרכיב העמלה בשכר – האם משולם לעובד שכר בסיסי ועליו מתווספת העמלה, או כל שכרו של העובד מורכב מעמלות, ומה השעור היחסי של העמלה בשכרו הכולל של העובד" (שם, פסקה 44) (ההדגשה שלי, ע'ב').

...

ככל שיתברר בסופו של דבר כי זכויותיהם של חברי הקבוצה קופחו – אין להלום גישה שלפיה הם ייוותרו ללא פיצוי רק בשל מורכבות החישוב.

סיכומו של דבר – גם הצורך בחישוב פרטני סבוך, אין בו בנסיבות המקרה כדי למנוע את אישור התובענה כייצוגית.

חלף זאת, בית הדין הארצי קבע כי אין לנהל את התביעה כייצוגית מחמת שסבר שלא מתקיימים שניים מהתנאים שבסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות – ואולם הגעתי לכלל מסקנה כי בקביעה זו נפלה טעות מהותית המחייבת התערבות.