כללי:
בעלי הדין:
התובעת מנהלת לפי דין את קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל, בהתאם לחוק יסוד: מקרקעי ישראל ולחוק רשות מקרקעי ישראל, ה'תש"ך-1960, ובתוקף תפקידה זה היא מנהלת גם את המקרקעין בלוד הידועים כחלקות 25 ו-122 בגוש 4016 שבבעלות רשות הפיתוח .
בשומה היה כתוב כי הנתבעת 1 ובעלה לשעבר, ליקנס איוו אנטוניו, מתגוררים בדירה בשכירות.
מכאן שאין התובעת בעל הדין היחיד במקרה דנן, והתביעה צריכה להיות מוגשת על ידי כל בעלי הזכויות בקרקע ולא רק על ידי חלק מהם;
4) מנסח הרישום שצירפה התובעת עולה כי חלק מהקרקע הופקע על ידי ועדת התיכנון המקומית, ולכן גם הועדה המקומית צריכה להיות חלק מהתובעים;
5) לחלופין, הנתבעת 1 בנתה חדר בשטח המתוחם שלה, ואם יפסוק בית המשפט שעליה לפנות חלק מהמקרקעין, אז יהא על התובעת לפצותה בגין כל הנזקים שיגרמו על ידה, ועל התובעת לשאת בכל הוצאות הפינוי.
מהמסמך של השמאי שלמה שחר עולה כי הנכס הושכר לנתבעת ולבעלה לשעבר באמצעות חב' עמידר כשלוחה של התובעת, ולאחר מכן נמכר להם.
וזה נוסח חלק ההחלטה הרלוואנטי:
"ב"כ התובע ימציא לתיק בית המשפט את העתק תיק עמידר או רשות הפיתוח או רשות מקרקעי ישראל הן לגבי השכירות בנכס בעבר והן את תיק המכר של הנכס לנתבעים או למי מהם, כאשר המסמכים בתיק יהיו ממוספרים.
...
הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה נגדם מהסיבות כדלקמן:
1) גבולות המגרש עליו בנוי ביתה של הנתבעת 1 תוחמו על ידי התובעת והם נשארו כמות שהם מאז רכשה הנתבעת 1 את הבית על גבולותיו הקרקעיות;
2) מאז רכשה הנתבעת 1 את הבית על גבולותיו, אשר היה בידיעת התובעת ובאישורה המלא, התובעת לא פנתה מעולם לנתבעת בכל הנוגע לגבולות המגרש, אלא רק במכתב שקדם להגשת התביעה.
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהתובעת לא הוכיחה ששטח הפלישה הנטען לא נמצא בשטח ההפקעה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעים.
התובעת תשלם לנתבעת 1 כדלקמן:
1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה רובית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2) שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
