שכחת ילד ברכב שהובילה לגרימת מוות ברשלנות

לטענת המערערת, מה שמבחין בין המקרה שלה למקרה של נהג שנרדם בעת נהיגה הוא שכאשר אותו נהג נרדם, הוא מודע לכך שהוא נוהג ברכב וכי הוא עלול לגרום למוות אם יירדם.

ואילו, כאשר המערערת נרדמה, כך הטענה, היא לא הייתה מודעת לכך שהיא שכחה להפחית את רכוז הגז, ולכן היא לא הייתה מודעת לכך שאם היא תרדם היא עלולה לגרום למוות.

משכך, לטענת המערערת, ניתן להרשיע אותה לכל היותר בגרימת מוות ברשלנות (אין מחלוקת על כך שאי-הקטנת רכוז האלוטן היא מעשה רשלני שהביא למות הילדה).

טענות המשיבה – לעניין עונשה של המערערת, המשיבה אינה חולקת על כך שהעונש שנגזר עליה אינו עונש קל. עם זאת, מדובר לטענת המשיבה בעונש שהולם את חומרת מעשי המערערת, מעשים שהובילו לתוצאה הטרגית של מות הילדה – פעוטה בריאה ושמחה, שנכנסה לניתוח פשוט ושיגרתי ממנו לא יצאה.

...

עם זאת, בית המשפט לקח בחשבון גם את נסיבותיה האישיות של המערערת: העובדה שאביה נטש אותה בילדותה; העובדה שהיגרה לארץ – מבלי להיות יהודיה – לצורך נישואין, ובסופו של דבר התגרשה; והעובדה שפוטרה מעבודתה בעקבות האירוע האמור, והתקשתה למצוא עבודה.

בהתחשב בשיקולים הללו, החליט בית המשפט בסופו של דבר להטיל על המערערת עונש של 8 שנות מאסר בפועל – וזאת על אף שבית המשפט סבר כי ראוי להטיל עליה עונש חמור עוד יותר של 10 שנות מאסר.

סוף דבר בית המשפט הרשיע את המערערת בעבירה של הריגה ואת המערער בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות.

בטיעונים אשר היתקיימו לפניי הדגיש הנאשם כי הוא אב ל-7 ילדים וסב ל-4 נכדים, כי הוא נפגע בתאונה ואושפז ל-50 ימים בבית חולים רמב"ם ועבר חודשיים של שקום בבית חולים אלישע, נגרם לו נזק בכל הגוף, והוא שב ובקש להישתתף בצער מישפחת המנוחה ולקח אחריות על מעשיו.

מיתחם העונש ההולם עסקינן בארוע אחד, הנאשם נהג במונית וברשלנותו סטה ממסלולו, היתנגש תחילת במעקה הבטיחות ולאחר מכן היתנגש ברכב הטויוטה וגרם למותה של המנוחה ולפציעתם של שאר המעורבים בתאונה כולל לפציעתו שלו.

הערך בעל החשיבות העיקרית שניפגע בצורה קשה הוא הערך המקודש של חיי אדם ושלומם, כאשר אין חולק כי הארוע הוביל בסופו של יום לתוצאה טרגית של קפוח חיי אדם – מות המנוחה ולפציעתם של יתר המעורבים בארוע, ערך נוסף שניפגע בצורה קשה הנו האנטרס בשמירה על תחושת הבטחון של ציבור הנוהגים והנוסעים בכבישים המצפים לשוב הביתה בשלום ובבטחה, בנוסף אין לשכוח כי תאונה שכזאת פוגעת גם ברכוש ובקניין, אם בנזק הישיר עצמו שניגרם לרכוש בעת התאונה ואם בנזק הכלכלי שניגרם וייגרם כתוצאה מהנזקים הרפואיים שהתאונה גרמה לרבות עלות ריפויים.

...

בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובהתחשב בעונש המזערי הקבוע בחוק, אני קובע כי העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר במתחם שבין 6 חודשי מאסר בפועל שיכול ויבוצעו בעבודת שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל ובנוסף אני קובע כי יש לפסול מלנהוג במתחם שנע בין 6 ל-16 שנות פסילה.

בנסיבות אלו, לרבות באשר למצבו הבריאותי של הנאשם, כמפורט במסמכים הרפואיים ובתסקיר שירות המבחן, אני סבור כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם ענישה ברף הנמוך של המתחם שתבוצע בעבודות שירות, תוך שילוב של העמדת הנאשם במבחן מצד אחד והרחקתו מנהיגה לתקופה ארוכה מצד שני.

סיכום לאור האמור לעיל ובהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: · 6 חודשי מאסר בפועל בהם ישא הנאשם בדרך של עבודות שירות.

נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ועבירה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

לטענתה, טעה בימ"ש לתעבורה בכך שהתחשב בגירסת המשיב לפיה הוא נאלץ לנהוג בטרקטור מרחק של כ- 200 מטרים בזמן שהוביל ביצים למחסן בישוב, בהיעדר אחיו שהיה אמור לעשות זאת.

בנוסף ציינה כי בעברו של המשיב עבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים ונידון בין היתר, לעונש פסילה בפועל, מאסר בפועל למשך ששה חודשים בעבודות שירות, וכן מאסר מותנה בן ששה חודשים שהוארך בתיק דנן וציינה כי עירעורו של המשיב על עונש זה נדחה וכך גם בקשתו לסיוג פסילה על טרקטור.

תסקיר שירות המבחן: כעולה מהתסקיר מיום 28.11.11, המשיב הנו בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים, תושב מושב עין יעקב, נכה בשיעור 49%, שירת בצבא בתפקיד מכונאי מטוסים ומזה מספר שנים מנהל לול שבבעלות משפחתו.

בל נשכח כי הענישה במקומותינו הנה אינדיוידואלית ומחייבת בחינה מעמיקה ויסודית של כל מקרה ומקרה וכי על בית המשפט ליתן את דעתו למכלול השיקולים של הכלל ושל הפרט ולאזן ביניהם.

...

טענות הצדדים: המערערת טוענת כי יש לקבל את הערעור ולהטיל על המשיב עונש מאסר בפועל ולהפעיל באופן מצטבר את עונש המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד המשיב.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בגזר הדין של בימ"ש לתעבורה, בהודעת הערעור, בעברו של המשיב, בתסקיר שירות המבחן, ושמעתי טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות ערכאת הערעור, מה גם, אני שותף עם מסקנתו של בימ"ש לתעבורה כי "במקרה דנן האינטרס הציבורי לא ייצא נפסד אם לא יישלח הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, שכן, ניתן בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, להשיג את מטרת הענישה בדרך של הטלת קנס כספי ופסילה לתקופה נוספת". לאור מכלול הדברים ובין היתר היותו של המשיב נכה בשיעור 49%, שהה במעצר בית מלא למשך כחמשה חודשים, לרבות השינוי התפיסתי וההתנהגותי של המערער, כעולה מתסקיר, וכן ברוח תכליתו של חוק העונשין (תיקון מס' 113), תשע"ב – 2012 (שיכנס לתוקף ביום 10.7.12), ואשר קובע אופן הבניית הענישה על יסוד העיקרון של ההלימה בענישה כעקרון ראשון ומייד אחריו בא עקרון השיקום כשרכיבי הענישה האחרים באו לאחר מכן ובין השאר ההגנה על שלום הציבור, ההרתעה האישית והרתעת הרבים, סבורני כי יש לתת למשיב את ההזדמנות להמשיך בהליך השיקומי שהחל בו, הליך שסיכויו טובים .

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

לאחר שחשב כי כל הילדים ירדו מהרכב, חזר הנאשם לדלת הירידה מהרכב ועלה על המדרגה הראשונה המובילה אליו, כדי להביט לתוך הרכב ולבדוק שמא נותרו בו ילדים, זאת על אף שממדרגה זו לא ניתן לראות את כל פנים הרכב על כל המושבים שבו, ועל כן לא ניתן לוודא ממקום זה כי אכן לא נותרו ילדים ברכב.

במעשיהם ובמחדליהם גרמו הנאשם והסייעת ברשלנותם למותה של המנוחה, כאשר לנאשם מיוחסים פרטי הרשלנות הבאים: לא הבחין במנוחה שנשארה ברכב בתום הסבב השני, עזב את הרכב עם הגעתו לגן בטרם ירדו ממנו כל הנוסעים, לא בדק כראוי שכל הילדים ירדו מהרכב והסתפק בהצצה מהמדרגה שבכניסה לרכב, במקום לבצע סריקה בין המושבים, לא הבחין במנוחה גם לאחר שחזר לרכב ובמהלך כל הנסיעה לביתו מגן הילדים ובאופן כללי לא נהג בתשומת הלב והזהירות הנדרשים מנהג הסעות מקצועי.

עוד ציינה כי במקרה זה ראוי להתייחס גם לשיקול של "הרתעת הרבים", וזאת לנוכח ריבוי המקרים בהם נשכחים ילדים על ידי האחראים עליהם ומוצאים את מותם בתוך כלי רכב חונים.

...

בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי כי יש לעשות שימוש בסמכות זו ולהתחשב בגזירת הדין גם בצורך בהרתעת הרבים.

בסופו של יום, מכוח עקרון הענישה האינדיווידואלית ובהתחשב בנסיבות הקשות המפורטות בתסקיר וברצון לצמצם ככל שניתן, מבלי לפגוע ביתר שיקולי הענישה, את מידת הפגיעה בבני משפחתו של הנאשם התלויים בו, החלטתי שלא למצות עמו את הדין ולהסתפק בעונש דומה לזה שהוטל בעניינם של חריזי ועטיה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.

בתאריך 17.10.23 הוגש תסקיר שירות המבחן ממנו עולה שהנאשם, בן 73, נשוי, אב ל- 4 ילדים וסב ל- 14 נכדים, עבד כקבלן בנייה בחברה בבעלותו עד לקרות התאונה, אז העביר את ניהול החברה לבנו.

בפסיקה נקבע לא אחת, כי הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם היינו, גרימת מוות ברשלנות, צריכה לשקף ולתת ביטוי לקדושת חיי אדם אשר על לא עוול בכפו קיפח את חייו (ע"פ 287/13 פלונית נ' מ"י [ניתן ביום 16.6.13, פורסם בנבו]) וכי אמת המידה המרכזית לגזירת הדין היא מידת הרשלנות המיוחסת לנאשם, אשר בעטיה נגרמה התאונה, שהובילה בסופו של דבר לקפוח חיי אדם (ראו בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מ"י, תק-על 2009(4), 3475).

בית המשפט המחוזי ציין: "לשיטתנו, רכיבי עונש המאסר והפסילה הנם עונשים המקלים עם המערער. אין לשכוח כי חיי אדם נקטלו ולו משום רשלנותו של המערער. קטילת חיי אדם בנסיבות המקרה שלפנינו מחייבת תגובה עונשית הולמת. עונש מאסר בעבודות שירות, הוא עונש מקל עם המערער, ואך משום נסיבותיו האישיות  לרבות גילו, היה מקום אף להחמיר עמו". בעפ"ת (חי') 33548-11-19 בדוי נ' מדינת ישראל – נדחה עירעורו של נהג אוטובוס אשר דרס אשה בעוברה מעבר חצייה וגרם למותה תוך שנקבע שרמת הרשלנות בינונית-גבוהה.

בקשת הרשות לערער שהגיש נדחתה תוך שצויין: "בית משפט זה עמד זה מכבר על הכללים המנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות (ראו ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.2009)). בעיניינו, נקבע בפסק הדין כי רשלנות המבקש נימצאת בדרגה בינונית – והמבקש גם לא טוען בבקשה שלפני ביחס לקביעה זו – ועל כן, הענישה שהוטלה על המבקש משקפת יישום ראוי של הכללים האמורים. למעלה מן הצורך, ... בהעמדת עונשו של המבקש על 10 חודשים לריצוי בפועל, יש משום אמירה נורמאטיבית נכונה זו גם עמדתי של בית המשפט המתיישבת עם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גרימת מוות ברשלנות וערך קדושת החיים בו פגע המבקש. אכן, על פי התיקון לחוק בית המשפט מוסמך להטיל עונש של עד 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו על דרך של עבודות שירות, אך ברי כי בית המשפט רשאי לקבוע כי גם עונש של עד 9 חודשים ירוצה מאחורי סורג ובריח; גם טרם חקיקת התיקון לחוק, הטיל בית המשפט עונשים מאחורי סורג ובריח על אף שתקופת המאסר הייתה כזו שניתן לרצותה על דרך של עבודות שירות (ראו והשוו: רע"פ 3101/15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (25.5.2015), שם נקבע כי עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ירוצה מאחורי סורג ובריח)". בעפ"ת (חי') 31272-02-23 מדינת ישראל נ' מסארווה (22.06.23) – היתקבל ערעור המדינה על גזר דינו של מותב זה בעיניינו של נאשם שגרם ברשלנות למותו של נוסע ברכב אחר וגזר עליו 9 חודשי עבודות שירות ו-10 שנות פסילה.

...

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - הרי שדינה להידחות.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנתונים ולרבות לעמדת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי אין זה מקרה בו יאמץ בית המשפט את האפיק השיקומי ויסתפק בהטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, אלא יש לגזור את עונשו של הנאשם בקירוב לרף התחתון אשר ירוצה בפועל, מאחורי סורג ובריח.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים שצוינו, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.