בהסכם זה נרשם: "הלקוח מאשר בחתימתו כי קיים חוב נוסף, על האמור בהסכם זה, ע"ס 20,000 ₪ בצרוף מע"מ בגין הטיפול המקצועי בהליכים בבימה"ש לעינייני מישפחה".
שטר החוב נשוא תביעה זו נחתם באותו מעמד ועל סך של 58,500 ₪ המהוים סכום של חיוב בשכ"ט עו"ד בגין הליך העירעור בצרוף יתרת החוב בסך 20,000 ₪ בסה"כ 50,000 ₪ בצרוף מע"מ.
בסיכומיו, מיפרט ב"כ התובע את תחשיב הסכומים שיש לחייב בהפחתת התשלומים ששולמו בטרם נחתם ההסכם האחרון בין הצדדים וטוען כי לפנים משורת הדין, הסכים להפחית יתרת החוב בגין הסכמי שכר הטירחה הקודמים, מסך 31,205 ₪ לסך של 20,000 ₪ בצרוף מע"מ.
האם אכן חובו של הנתבע עמד על סך של 31,205 ₪?
הסכומים שיש לצרף זה לזה הם:
יתרת החוב בגין הסכם ראשון בסך 12,000 ₪ בצרוף מע"מ לאחר ניכוי תשלום בסך 3,000 ש"ח = 14,040 ₪.
בתצהיר עדות ראשית מטעמו טען כי היה לחוץ ומפוחד בגין תביעה שהגישה אישתו כנגדו בבית הדין הרבני וכי התובע ניצל את מצבו בכך שהחתימו על הסכם שכר הטירחה האחרון מספר ימים לפני הדיון בבית הדין אליו נשלח לבדו על ידי התובע.
אין מחלוקת כי הנתבע הוא שהפסיק את הייצוג והתובע לא סתר את טענת הנתבע לפיה פוטר על ידו ולא טען אחרת.
...
עולה מכל האמור לעיל, כי גרסת התובע עולה בקנה אחד עם אישורו של הנתבע בהסכם האחרון עליו חתם כי עליו לשלם בגין הייצוג בערעור סך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ בנוסף לחוב קיים בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ואף חתם על שטר חוב המייצג סכום זה.
עיינתי הלוך ושוב בסיכומיו של ב"כ הנתבע ומצאתי כי כל טענותיו של הנתבע דינן דחייה.
סוף דבר הוא כי הנתבע ישלם לתובע 38,950 ש"ח (=17,550 ₪ כולל מע"מ + 23,400 ₪ כולל מע"מ – 2,000 ₪).
כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.
