שיתוק עצב מדיאני: אחוזי נכות

בהמשך, וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער 9.75% נכות יציבה, החל מיום 23.12.2009, בגין שיתוק עצב המדיאנוס, בצורה קלה מאד ובשני הצדדים, לפי פריט 31(4)(א)(I) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

מכאן, ולאור חוסר ההתאמה בין מימצאי הבדיקה הקלינית לבין מימצאי בדיקות ההדמייה הנ"ל, הועדה דחתה את הערר, וזאת תוך כדי שהיא קבעה אחוזי נכות על בסיס בדיקתה הקלינית, ולא על בסיס ממצאים הדמתיים.

...

תחילה, אין בידי לקבל את טענת המערער ולפיה פרוטוקול הוועדה אינו משקף את התלונות שאותן הוא מסר בפני הוועדה.

לבסוף, בכל הקשור לטענת המערער לפיה מצבו מצדיק קביעת נכות בשיעור של 50%, הרי שהמדובר בטענה רפואית, אשר דינה להידחות.

לסיכום – לאור כל המפורט לעיל, ומשלא מצאתי כי נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה ו/או במסקנותיה, הערעור נדחה.

כן נטען כי המערער לא נבדק בצואר ובגב אך צוין כי קיימת הגבלה בתנועות הצואר, ולבסוף טוען המערער כי היה על הועדה לקבוע לו אחוזי נכות גבוהים יותר, וזאת על בסיס תוצאות בדיקות ה- EMG לפיהם מצבו קשה ביותר.

מאידך, הועדה אישרה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, לפיה למערער 5% נכות, בכל צד, בגין שיתוק בעצב המדיאני בצורה קלה מאד, לפי אותו פריט 31(4)(א)I, כשמדובר בקביעה אשר אינה מנומקת וכשלא ברור האם מדובר בקביעה המבוססת על ממצאים קליניים או הדמיתיים, אשר כאמור לעיל, מצביעים על לחץ קל ולא קל מאד לפי פריט 31(4)(א)I .

...

טענת המערער לפיה המערער לא נבדק כלל לעניין הצוואר או ככל ונבדק לא ברור מדוע לאור העובדה שמדובר במחלת CTS, דינה להידחות.

לאור המפורט לעיל, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתקבע באופן ברור ומפורט, מה אבחנתה הנוכחית הנוגעת למצבו של המערער בכל אחת מן הידיים, ותקבע בהתאם, מה שיעור הליקוי ומה פריט הליקוי המתאים ליישום בעניינו.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי לא מילאה היא אחר מצוות פסק הדין המחזיר, אשר קבע כי מקריאת החלטת הועדה קשה להשתחרר מהרושם העולה מנוסח ההחלטה כי היא דנה במצבו של המערער בהתאם לנוסח לאחר התיקון, שלא היה בתוקף במועד היתכנסותה, היות והתייחסה לעובדה שהפגיעה בידו הנה פגיעה תחושתית, נוסח הפריט המתוקן, זאת חרף העובדה כי היה עליה לבחון את דרגת השיתוק בעצב המדיאנוס בהתאם לפריט הליקוי שהיה בתוקף ולבחון האם דרגת השיתוק קלה מאד, קלה, בינונית או קשה.

ולא קבעה התאמה לפריט הליקוי שהיה בתוקף במועד היתכנסותה – 31(4)א1, הקובע דרגת נכות של 5% בגין שיתוק חלקי בצורה קלה מאד.

...

לסיכום קבעה הוועדה כי נכותו הרפואית הצמיתה של המערער בגין הפגיעה בידו הימנית היא בשיעור של 7.5% (להלן: הוועדה הראשונה).

ערים אנו לפסק הדין בפרשת יעקב חזק נגד המל"ל ( בר"ע 12391-07-13 ) אליו מפנה ב"כ הנתבע ולקביעה שם כמצוטט: "אכן "התאמת פריטי הליקוי המנויים בתוספת לתקנות למצבו הרפואי של המבוטח היא עניין המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, בהתאם לידע הרפואי המקצועי המצוי בידה. הוועדה הרפואית מחויבת, בעת ביצועה של התאמה זו, לממצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה עצמה, וזאת אף אם אין הם עולים בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבוטח, או עם ממצאי בדיקות ההדמיה. זאת, כל עוד שהוועדה מנמקת היטב את מסקנותיה" במקרה דנן לא שוכנענו כי הוועדה נימקה היטב כנדרש את מסקנותיה.

5% נקבעו בגין פגיעה בעצב המדיאנוס ביד ימין לפי פריט 31(4)(א) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות" ו/או- "רשימת הליקויים"), 5% נוספים נקבעו בגין אותה פגיעה בידו הימנית של המערער.

לאור העובדה שהועדה עצמה קובעת בסעיף 6 לפרוטוקול כי ישנם "סימני CTS בינוני בשני הצדדים", טעתה הועדה עת שקבעה כי נכותו היא לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(1), העוסק בשיתוק העצב המדיאני בצורה קלה.

לאור העובדה שתוצאות הבדיקה הקלינית יכולות להשתנות, טוען ד"ר רוסו שאת אחוזי הנכות יש לקבוע בהסתמך הן על תוצאות הבדיקה הקלינית והן על תוצאות בדיקת ה- EMG.

...

כך, בין היתר, נכתב במכתבו של המרפא בעיסוק, מר רובא אחמד, מיום 9.10.2016 כי "...בערך בשנת 2015 באופן הדרגתי התחילו כאבים ב CMC1 דו"צ (כתוצאה מהקלדה) וגם נימולים באצבעות 1+2+3 שתי הידיים בלילה ובשימוש במחשב. הכאבים והנימולים החמירו בחצי שנה האחרונה. הכאב באגודלים כל הזמן, והנימולים בשימוש במחשב וקצת המהלך היום...." לסיכום כתב מר רובא, בין היתר, כי "עמיקם מדווח על הקלה בנימולים בידיים בלילה, אך עדיין מרגיש הנימולים בשימוש באחבר (כך במקור, ש.ש.) אחרי 15 ד' בערך...... מדווח על קושי בשימוש במחשב, מרגיש נימולים וכאבים באגודל בעבודה מתמידה למרות שמשתמש בסדים...". האמור עומד בסתירה לקביעת הוועדה לפיה במקרה של פגיעה בתעלה הקרפלית אין החמרה במהלך השנים ולקביעתה לפיה אין לקבוע למערער נכויות זמניות.

אשר על כן, טענת המערער לעניין זה נדחית.

סוף דבר לאור מכלול האמור, הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.02.21, אשר היתכנסה לידון בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (הועדה), וקבעה ,כי לא חלה החמרה במצבו, תוך שלילת קשר סיבתי בין הניתוח שעבר המערער ביד ימין בשנת 2019 לבין התאונה המוכרת משנת 2016.

ד"ר אסלם זחאלקה קבע בחוות דעתו מיום 17.12.19 כי למערער נכות בשיעור 40% לפי סעיף 41(10)(ג) בגין קשיון לא נוח של פרק שורש יד ימין ו- 10% לפי סעיף 31(4)(2) בגין שיתוק עצב מדיאנוס בצורה קלה והמליץ להפעיל את תקנה 15.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן: השגות המערער רובן ככולן מופנות כנגד ההיבטים המקצועיים בהחלטת הוועדה ודי בכך כדי לדחותן.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, המערער נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונה שכתוצאה ממנה נגרמה לו "חבלה בירך וברך ימין חבלה ביד ימין". ועדה מדרג ראשון שהתכנסה ביום 30.05.18 קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) בגין שינויים ניווניים בשורש כף היד עם הפחתת מצב קודם בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב).

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), באותו הרכב, על מנת שתשלים את החומר הרפואי "כרטיס רפואי משנת 2000" שביקשה בישיבתה מיום 29.06.20 ותשקול את עמדתה בשנית תוך התייחסות מנומקת לחוות דעת ד"ר אסלאם זחאלקה מיום 17.12.19.

המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.