שיתוק עצב אולנרי: אחוזי נכות

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 15.11.17 דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 40% מיום 1.6.2005, בגין שיתוק עצב אולנארי יד ימין.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סיכומו של דבר: ניכר מהחלטת הוועדה, כי בחנה את השפעת ליקוייו של המערער על יכולתו לעבודה במלואה או בחלקה, תוך התייחסות לעברו התעסוקתי ויכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיומנות תעסוקתית חדשה.

לפיכך, משלא הצביע המערער על אי התאמה בין כושרו הגופני ומצב בריאותו לבין סוג העבודות והמקצועות שהוועדה סברה שהוא מסוגל לעסוק בהם, לא שוכנעתי, כי נפל פגם משפטי בהחלטתה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

" בסיכום הדיון ציין ד"ר בויקו כך: "היועץ עיין בחוו"ד של ד"ר פטיש מיום 6.2.14 ומסכים באופן חלקי עם מסקנותיה בקשר לעצב האולנארי אבל בקשר לתקנה 41(10) כפי שקבעה ד"ר פטיש, לא נמצאה כל הגבלת תנועות בתנועות שורש כף היד והתובע קיבל את נכותו כתוצאה מתפירת הגיד ECU שהוצא מחוץ למעטפת שלו." לפיכך המליץ ד"ר בויקו לקבוע למבקש דרגת נכות בשיעור 5% בגין תפירת גיד ה-ECU לפי סעיף ליקוי 42(2)(ד)(I-II מותאם); 5% בגין הפגיעה בעצב האולנארי לפי סעיף 31(5)(א)(II), הדן בשיתוק חלקי של עצב ULINARIS, בצורה קלה.

...

משכך לא מצא בית הדין האזורי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפסק הדין המחזיר, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובתו של המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר הדיון בעניינו של המבקש לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בערר שהוגש מלכתחילה.

הדברים אינם מתיישבים זה עם זה. הנכות הרפואית התביעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (לעיל ולהלן: "המל"ל) כתאונת עבודה. בהתאם לקביעת הועדה הרפואית של המל"ל, עקב התאונה נגרם לתובע שיתוק בעצב אולנארי משמאל בצורה קלה ובעצב מדיאני משמאל בצורה קלה מאוד; מצב לאחר שבר בשורש כף יד שמאל עם שינויים נווניים קלים, וכל זאת לאחר חבלה בכף יד שמאל. עוד מצאה הועדה כי לאור הקושי בתיפקוד ביד המנוח לא מסוגל לבצע את עבודתו הקודמת במלואה ועל כן דחתה את המלצת ועדת הרשות מיום 3.2.13 והפעילה את תקנה 15 במחצית. בהתאמה, נקבעה למנוח נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19% החל מיום 1.4.12: 5% לפי סעיף 31(5)(א)(II) לתקנות הביטוח הלאומי בקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה תשט"ז-1958 (להלן: "תקנות המל"ל"); 5% לפי - סעיף 31(4)(א)(I) לתקנות המל"ל; 5% לפי סעיף 35(1)(א-ב) לתקנות המל"ל. בבדיקת התובע על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 14.8.13 נימצאו, בין היתר, נפיחות ורגישות מעל השורש ומעל אזור השבר והגבלת תנועות במידה קלה לכל טווח התנועה של שורש יד שמאל לעומת יד ימין כולל הסופינציה; עצב מדיאני ועצב אולינרי – קיימת ירידה בתחושה ללא פגיעה מוטורית; רעד במנוחה בשתי הידיים, יותר בולט משמאל.

...

שוכנעתי כי המנוח לא היה מסוגל לחזור לבצע את עבודתו או כל עבודה הכרוכה במאמץ פיזי ובשימוש בשתי ידיים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת מספר 3 לשלם לתובעים סכום של 72,370 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק הפלת"ד. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בקשות 9 ו- 10 הקדמה: לפניי בקשה, שהוכתרה כבקשה מס' 10 בתיק האלקטרוני, להתיר למבקשת, הנתבעת, להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה הרפואית"), בכל הקשור לקביעתה לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין שיתוק עצב אולנארי ברמה בינונית, בהתאם לסעיף 31(5)(א)III לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות קביעת נכות"), בהתבסס על הטענה כי נכות זו הנה בגין מצב קודם שאינו קשור לתאונה.

...

בהינתן ראיות אלה ולאור האפשרות שלאותן תלונות קודמות תהיה השלכה על קביעת הנכות הכוללת של התובע, באופן שעשוי להשליך על שאלת חישוב הפיצויים במקרה זה, סבורני כי מינוי מומחה לבחינת מצבו הרפואי הקודם של התובע בתחום הקרדיולוגי הוא מינוי רלוונטי.

סיכום: אשר על כן, שוכנעתי כי נכון וצודק בנסיבות המיוחדות שלפניי להתיר הבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל על ידי מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט.

כן שוכנעתי כי יש למנות מומחה בתחום הקרדיולוגי לשם בחינת השאלה אם לתובע מצב קודם בתחום הלבבי, אם אותו מצב מזכה אותו בנכות נוספת וכן בשאלת קיצור תוחלת החיים.

בקטע של דיון הוועדה ציינה הוועדה כך: "הנ"ל קיבל נכות של 10% על הפגיעה של עצב האולנר משמאל וזה תואם את מצבו כי מדובר בפגיעה חלקית בינונית ולמעשה הסעיף מתייחס לפגיעה בעצב לרבות החלק התחושתי והמוטורי, הוא קיבל בנוסף על זה בצורה נפרדת אחוז על הפרעה תחושתית - הועדה בדיעה לא להוריד נכות זו ואין לקבוע נכות נפרדת על הפרעה תחושתית באצבעות כי כאמור הנכות הזו כלולה בפגיעה בינונית של עצב האולנר משמאל. הפגיעה בעצב האולינרי גורמת לדלדול חלקי של השרירים המעוצבבים ע"י העצב ולכן לא קובעים נכות נפרדת על דילדול שרירים". הוועדה מדגישה כי נכות בגין פגיעה בינונית בעצב האולינרי כוללת למעשה את כל התופעות הנגרמות בגין הפגיעה החלקית של העצב.

תקנה 10 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969 קובעת בסעיף קטן (א) (2) כדלקמן: "בשיתוק עצב גדול אחד - לא יתחשבו בשיתוק סעיפי אותו עצב או בנזק שניגרם לשרירים המעוצבים על ידו". הוראת התקנה משמעה כי משנקבעה נכות בגין שיתוק חלקי של העצב האולינארי אין לקבוע נכות נוספת בגין פגיעה בסעיפי אותו עצב או בשרירים המעוצבבים על ידו.

...

ראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית – "לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב – עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק – אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך" וכן "המבקש משיג על אחוזי הנכות שקבעה הועדה, אך "עניינים אלה הם בסמכות בלעדית של הועדות הרפואיות שבידן הסמכות וברשותן הידע להעריך את המצב הרפואי של נכה ולקבוע אחוזי נכות לפי המבחנים הקבועים בתקנות הנכים" (רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת שטרסברג – כהן)).

וראו לעניין זה ע"ש 714/04 טורק עפיף נ' קצין התגמולים תקדין 1.7.04 –   "אכן מקובלת עליי כללית הטענה שהועדה הרפואית העליונה חייבת לנמק את דבריה באופן שעמדתה תובן וכן את הסיבה לאי הסכמתה עם המומחה מטעם הנכה. ואולם, כאשר מהפירוט המופיע בפרוטוקול לגבי תהליך הבדיקה וממצאיה עולה מניה וביה ההנמקה, די בהנמקה לקונית ולא כל המרבה בדברים , הרי זה משובח ".   7.

הערעור נדחה.