שיתוק חלקי של שרירי הירך כעילה לגמלת ניידות

פריט א-6 לרשימת הליקויים, אותו העניקה הועדה, קובע כך: שיתוק חלקי של שרירי רגל אחת, הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הירך או הברך (לא מדובר בטווח התנועתיות הפאסיבית של המפרק) 50% לעומת זאת, פריט ליקוי א (7)(ג)(1) לרשימת הליקויים, שהותאם על ידי הועדה המחוזית, מיושם בגין מצב המוגדר כך: (ג) (1) שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות או אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי שתי הגפיים התחתונות, עם מכשיר ארוך אחד הנלבש על הגפה, או – (2) .

זאת ועוד, בפסק הדין שאוזכר בתגובת המשיב (עב"ל (ארצי) 289/06 גדי בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, 1/2/07) חזר בית הדין הארצי על ההלכה המתייחסת לדרגת כוח גס הנחשבת שיתוק ונקבע כך : "פסיקת בתי הדין לעבודה אימצה את "סולם ויינברג" לקביעת דרגות השיתוק של המבקשים גימלת ניידות לפיו "שיתוק" נחשב עד דרגה 3 כאשר הדרגות 4 ו-5 הנם במסגרת הנורמה".

...

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

סיכומו של דבר, הואיל וכאמור מסקנת הוועדה מבוססת על בדיקת המערער על ידה, ושעה שהוועדה הסבירה מהו הליקוי בגינו היא מיישמת את פריט הליקוי שקבעה, ניתן למעשה לעקוב אחר הלך מחשבתה ודי בכך על מנת לדחות את הערעור.

השגות המערער נוגעות לאופן יישום פריט הליקוי, שהוא עניין רפואי מקצועי מובהק אשר בית הדין נעדר סמכות להתערב בו ואף אין בידיו הכלים לעשות כן. סוף דבר – משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועם כל ההבנה למצבו הרפואי של המערער, אין מנוס אלא לדחות ערעור זה. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים (ניידות) מיום 18.5.2016 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

החלטת הועדה מושא העירעור – המערער הופיע בפני הועדה ביחד עם בא-כוחו, והועדה ציינה כי הוא "ניכנס לחדר כשנתמך בקב קנדי אותו אוחז ביד ימין ובעזרת מכשיר AFO לרגל ימין. הליכה בצליעה על רגל ימין עם מרכיב רנטלגי". בפרק "תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה" רשמה הועדה כדלקמן: "... הועדה התבקשה להתייחס למסמכים הרפואיים שצורפו לתביעת ההחמרה. עו"ד גיריס רואשדה (46965): "נבדק בועדה מדרג ראשון. מצבו החמיר. הגשנו את ההחמרה. סובל מ- 100% נכות רפואית. ביצע ניתוח קשה. שיתוק מלא ברגל ימין. קיימת פגיעה בראש. נבקש לממש סעיף א2 80%. מצבו רק מחמיר. מספיק שיתוק מלא בגפה אחת ושיתוק חלקי בגפה השנייה." הועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית וסיכמה את ממצאיה כדלקמן: "ללא דילדול שרירים. אין הבדל בהיקפי הירכיים והשוקיים בין צד ימין לשמאל. טונוס שרירים תקין פרט לירידה בטונוס סביב קרסול ימין. בבדיקת כוח השרירים ניתן להפעיל כוח תקין משמאל אולם ברגל ימין אינו מפעיל אף שריר לבקשת הבודק. כביכול שיתוק מלא של כל שרירי רגל ימין אולם בזמן שמהלך ניתן לראות הפעלה גם של איליופסואס וגם של קוודריספס כנגד גרוויטציה. החזרי פיקה הופקו דו צדדי סמטריים. החזרי קרסול חסרים דו צדדי. תגובות פלנטריות פלקסוריות דו צדדי." הועדה סיכמה את החלטתה וקבעה כדלקמן: "אין לועדה ספק כי קיימת יכולת הפעלת כל שרירי הירך ברגל ימין והמצג של העידר הפעלת שרירי רגל זו כלל אינו משקף את מצבו האמתי וזאת לפי:

טענתו המרכזית של המערער הנה כי הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים מטעם ד"ר סוירי, לרבות המסמך מיום 23.2.2015, וכן למסמך הרפואי מטעם ד"ר רואשדה מיום 12.3.2015, ואשר מהם עולה כי הוא סובל משיתוק ברגל ימין, דבר אשר מחייב את הפעלת סעיף המוגבלות בניידות הנוגע לשיתוקים.

...

" הכרעת בית הדין - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר נמצא בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לסיכום – לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן שדין הערעור להידחות.

הרקע לבקשה המשיב הגיש תביעה לגימלה בהתאם להוראות ההסכם בדבר גמלת ניידות (להלן - הסכם הנידות).

ועדה רפואית מחוזית סיכמה את מצבו של המשיב כך: "מצב לאחר תאונה עם למעשה צניחת כף רגל שמאל על רקע פגיעה פירוניאלית ושבר". הועדה קבעה למשיב דרגת מוגבלות בשיעור של 40% לפי סעיף א-4 חלקי להסכם הניידות ("שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים") .

מפירוט הועדה עולה כי תנועות מפרקי הירכיים והברכיים תקינים בשני הצדדים ותנועת מפרקי הקרסוליים זהה בשני הצדדים.

הועדה ערכה בדיקה נוירולוגית וסיכמה ממצאיה כך: "החזרים גידים ערים דו צדדי (ברכים וקרסולים) אין סימנים פירימידלים נוספים. הקף קבוצות שרירי השורים והירכים סימטרי. קיימת חולשה בקבוצות שרירי כף רגל שמאלית (ראה טבלה)" הועדה סיכמה החלטתה כדלקמן: "מבחינה אורתופדית מצב לאחר שבר בקרסול עם פגיעה בסנדסמוזיס תנועות כפי שפורטו בפרוטוקול. מבחינה אורתופדית לא נכלל. מבחינה נוירולוגית לאחר החבלה במרץ 2014 חולשת שרירים בשוק שמאל. ללא שיתוקים. הממצאים אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים מדובר על צניחה חלקית מזערית בלבד". המשיב ערער על ההחלטה לבית הדין האיזורי.

המשיב בתשובתו טען כי אין עילה להתערבות ולמתן רשות ערער על פסק דינו של בית הדין האיזורי.

...

] לא מצאנו כי נפל פגם באי אזהרת המשיב, מעבר להסבר הכללי הנמצא בפרוטוקול ואשר ניתן למשיב ולפיו הוועדה מוסמכת לאשר את החלטת הדרג הראשון או לבטלה, בין שהתבקשה לעשות כן ובין אם לאו.

] אשר לטענות המשיב - לא מצאנו ממש בטענותיו כי הוועדה לא התייחסה לבדיקת ה-EMG.

גם דין טענת המשיב ביחס לנכויות הזמניות להידחות, זאת מכיוון שמדובר בנכויות הקודמות למועד הגשת תביעת המשיב.

סוף דבר – ערעור המוסד מתקבל, כפועל יוצא מבוטל פסק דינו של בית הדין האזורי והערעור אשר הגיש המשיב לבית הדין האזורי נדחה.

בפסק דין מיום 13.5.13 הורה בית הדין לועדה לפעול כדלקמן: "בנסיבות אלה, יושב עניינה של המערערת לועדה, על מנת שתשקול שנית האם רמת השיתוק ברגלה של המערערת עולה כדי שיתוק מלא למעשה, לאור העובדה כי קיימת פסיקה שונה בשאלת רמת הכוח הגס הנדרשת לצורך הגדרת :"שיתוק מלא למעשה". בעקבות פסק הדין, היתכנסה הועדה ביום 5.11.13, אשר קבעה כדלקמן: "הועדה האזינה לטיעוני המערערת ובא-כוחה, ועיינה בפרוטוקול הועדה מתאריך 30.10.12 ובשאר המסמכים שבתיק. כפי שנכתב בפרוטוקול בתאריך 30.10.12 לועדה לא היה ספק כי הכח בשריר גלוטוס מקסימוס הנו טוב יותר מ - 3-5 ולפיכך לפי הנהלים המקובלים אשר מצאו ביטויים גם במסמך היחידה לגימלת הניידות בחתימת פרופ' רוטשטיין מתאריך 19.9.13, אין מדובר בשיתוק מלא למעשה של שריר זה. השריר היחיד של הירך בו נמצא כח בשיעור העולה לקריטריון הרפואי של שיתוק מלא למעשה הנו אילופסואס. לנוכח ממצאים אלה הועדה נותרת בדעתה לאחר ששקלה זאת שנית כי דרגת המוגבלות בניידות המתאימה למצבה של המערערת הנה 70% לפי סעיף א-3 חלקי וזאת גם לפי שיקול הדעת הרפואי ולא לפי המספרים "היבשים" של הסעיף".

לבסוף טען המשיב כי מכל מקום, לא נוצרה עילה להחלפת הרכב הועדה.

...

על אף האמור אני סבורה כי נפל פגם בהחלטת הוועדה, אשר יש קושי לעקוב אחר הלך מחשבתה בקבעה כי "בהתאם לנהלים המקובלים אשר מצאו ביטויים גם במסמך היחידה לגמלת הניידות בחתימת פרופ' רוטשטיין מתאריך 19.9.13 כח בדרגה 3+ אינה מהווה שיתוק מלא". הוועדה לא הסבירה על איזה נהלים מקובלים היא נסמכת, ואף לא העבירה לעיונה של המערערת את המסמך של פרופ' רוטשטיין.

בנסיבות אלה, סבורני כי קיים חשש שהוועדה מבוצרת בעמדתה, ולפיכך אין טעם להשבת עניינה לפתחה של הוועדה בפעם השלישית.

סוף דבר 15 הערעור מתקבל.

טענות המשיב הועדה קובעת כי מימצאי הבדיקה הנוירולוגית לא ניתנים ליישום מאחר ולא נמצא אצל המערערת שיתוק חלקי של שרירי הגפה עם הגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הברך או הירך, כנדרש בהתאם לסעיף ליקוי א(6) להסכם הניידות.

אשר לסמכות לקביעת נכות מותאמת נקבע, כי ככלל, אין מקום לקבוע לעניין גמלת ניידות אחוז נכות מותאם ועל הועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה, לא ניתן לקבוע נכות חלקית מותאמת (ראו דב"ע לז/ 01-576 ליפשיץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט(1) 169 (1977); דב"ע מה/ 01-383 בהירי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז(1), 359 (1986); בג"ץ 363/84 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לט(1), 724 (1985)).

...

טענת המערערת שלפיה הוועדה טעתה עת לא התייחסה למסמכים הרפואיים מיום 24.12.18 ומיום 4.9.18 (נספחים ב' ו-ג' לנימוקי הערעור) וכי מסמכים אלה תומכים בהחלטת הוועדה המחוזית בדבר יישום סעיף א(6) להסכם הניידות, דינה להידחות.

בנסיבות העניין, על רקע האמור, ומשהוועדה לא הופנתה לשני המסמכים האמורים במועד התכנסותה, הרי שאין בעובדה כי היא לא התייחסה אליהם באופן ספציפי משום טעות משפטית בהחלטתה.

בנסיבות העניין, הרי שהרחבת רשימת הזכאים בהתאם להסכם הניידות והכללת ליקויים נוספים כמזכים, יכול שתעשה בדרך של תיקון ההסכם עצמו על ידי המחוקק ואין בסמכותו של בית הדין לכלול בהסכם ליקויים אשר לא נקבעו בו. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.