אולם חשוב יותר מכל אלו הנה כי גם קביעתו החדשה ביחס לנכות הצוארית של התובע נומקה היטב, וגובתה בהפניה למסמכים הרלוואנטיים:
"הועדה הרפואית, באופן, הייתי אומר, ייחודי, ציינה את חוסר שתוף הפעולה בעת הבדיקה, וזה הדהד את הניסיון שלי עם התובע וכאשר ההתרשמות וזאת הקביעה, אני באמת לא מוצא מקום לקבוע נכות נותרת, הרי אני לא חושב, ואם הייתי חושב הייתי כותב זאת, שנכותו של התובע בנוגע לצואר היא 15 אחוז, אוקי? אני נתתי 5 אחוז, ואני כותב, אפשר לקרוא בין השורות, שאני עושה את זה, מה שנקרא, לפנים משורת הדין ולמען הסר ספק. אז כשאני רואה קביעה שבה נכתב שלתובע יש נכות הרבה יותר, סליחה, שיש מחלה הרבה יותר עשירה והרבה יותר מסועפת מאשר זו שהוא עצמו פרס בפניי, מפני שהוא לא סיפר לי על התאונות הקודמות והוא לא סיפר על הנכות שהוא, שנקבעה לו בביטוח לאומי, אז אני מטיל ספק בכל הסיפור כולו, ואני חושב שהבדיקה הראתה מוגבלות מוגזמת, הרבה מעבר לרגיל, ובעיניי 10 אחוז זה מעל ומעבר למה שאני הייתי חושב לקבוע" (עמ' 19 ש' 23-12).
למרות האמור, הנתבעת טוענת אין כי מקום להיתחשב גם בנכויות הנוספות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט וכי יש להפחיתן משעור הנכות הרפואי המשוקלל, כך להלן.
יחד עם כל התייחסותו המעורפלת והמתחמקת באשר למצבו הכללי המורכב, התובע משליך יהבו דוקא על תאונה זו – אשר נקבעה בגינה נכות קלה המורכבת מאחוזים בודדים משוקללים (ויוזכר – 2.5% בגין כאב בקרסול, 2% בגין החמרה בכתף, 1% בגין החמרה במרפק) – וטוען כי היא זו שהשפיעה באופן הדראסטי ביותר על תיפקודו והיא זו שגרמה לו לעזוב את עבודתו – זאת ללא כל אסמכתא, עדות לתמיכה בטענה או פירוט עובדתי מינימאלי כאמור.
...
במצב דברים זה, אני קובעת כי לא הוכח כנדרש הקשר שבין התאונה ובין פרישתו המוקדמת של התובע מעבודתו.
לאור כל אלה, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 5% - נכות המבטאת את ההחמרה המזערית שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה, בהתאם להתרשמותי מהתיעוד הרפואי ומהראיות שהוגשו כמפורט לעיל.
לסיכום
סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:
עזרת הזולת בעבר ובעתיד – 3,500 ₪;
הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות – 2,500 ₪;
נזק לא ממוני – 15,000 ₪.
