שיתוף פעולה עם המשטרה ענישה מקלה

נטען, כי היתנהגות המערערים מצביעה על חוסר מורא מוחלט מרשויות האכיפה; כי המערערים לא שתפו פעולה במישטרה בכך שנמנעו ממסירת שמות של מעורבים נוספים בפרשה, וכי פוטנציאל הפגיעה בשוטרים היה גבוה.

בית המשפט המחוזי השית על המערערים את העונשים המצוינים מעלה, והטעים כי מדובר במעשים חמורים, ורק "בנס ניגמר הארוע כפי שנגמר ולא בפציעות חמורות יותר ובנזק חמור יותר לרכב המשטרתי" (עמ' 21 לגזר הדין).

לבסוף חזרו המערערים על נסיבות חייהם והמלצות שירות המבחן שנסקרו מעלה וטענו, כי יש לבחון את עונשם על בסיס שקולי הענישה האינדיבידואליים, להקל בעונשם ולאפשר להם להמשיך את הדרך הטיפולית בה החלו.

...

לדוגמה: השוטרת עדי היא חוקרת שהמשטרה שלחה ל"הוד רוממותה" המתלוננת, חוקרת שביזתה את עצמה בהמתנה משפילה עד שהמתלוננת הואילה בטובה "להיסתדר", חוקרת אשר המשיכה לבזות את עצמה ואת המדים שלבשה בכך שהתחננה בפני המתלוננת להתלונן ופנתה אליה בכינוי "כפרה", חוקרת שלא בחלה ב"תרגיל מסריח" בשיתוף מתוחכם ומניפולטיבי של המתלוננת, ובשיתוף פעולה עם חוקרים שניסו "לנפח" את התיק ככל שאפשר תוך שהם זונחים במזיד ובמתכוון כל אפיק חקירה אחר.

במקרה נוסף, נגזרו 22 שנות מאסר על נאשם אשר "ניצל לרעה את כוחו ואת השפעתו על בתו על מנת לספק את צרכיו המיניים, ואף נקט כלפיה באלימות קשה, זאת במשך תקופה ארוכה" (ע"פ 8805/15 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (2.4.2017); וראו גם ע"פ 7004/09 פלוני נ' מדינת ישראל (17.7.2012); ע"פ 701/06‏ פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2007); יוער כי ניתן למצוא מקרים של ענישה מקילה יותר, אך הם אינם מתיישבים עם נסיבותיו של המקרה הנוכחי ולא עם מגמת ההחמרה בעבירות מסוג זה).

...

ס': אני יותר דואגת ממה יקרה אם שני ההורים שלי ילכו לכלא והיא תמצא את עצמה מתמודדת לבד, בגללי" סיכומו של דבר, שדין הערעור על ההרשעה באישום הראשון והשני הנוגעים לעבירות המין שביצע המערער בבתו – להידחות.

מן הטעמים האמורים, החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער.

סוף דבר אשר על כן, ערעור המערער נדחה על כל רכיביו.

מטיעוניו לעונש של בא כוח המערער 2 עולה כי מדובר באדם בן כ-28 שנים שהגיע לחיפה מג'נין בגיל צעיר, לאחר שאביו נחשף כמשתף פעולה עם כוחות הביטחון.

בא כוח המערער 2 הוסיף כי מרשו שיתף פעולה עם המישטרה והיה זה הוא שהביא, למעשה, לפיענוח המקרה, בשים לב לכך שהוא היה הראשון מחמשת הנאשמים שהודה בבצוע העבירות.

לאחר שקלול הנסיבות לחומרה ולקולא השית בית המשפט המחוזי על שני המערערים את העונשים שלהלן: על מערער 1 – שלוש שנות מאסר בגין כל אחד מהאישומים; שנתיים חופפות ושנה באופן מיצטבר; הפעלת עונש המאסר המותנה בן שמונת החודשים שהיה תלוי ועומד נגדו באופן מיצטבר; והפעלת ההיתחייבות בסך 2,000 ₪ שהייתה תלויה ועומדת נגדו.

...

באשר לטענת המערערים כי בית המשפט המחוזי סטה מעקרון אחידות הענישה, בהשיתו עליהם עונשי מאסר ממושכים, בהשוואה לעונשי המאסר הקצרים יחסית שהושתו על הנאשמים 2 ו-4 ולעונש המאסר המותנה שהושת על הנאשם 5, אנו סבורים כי אין מקום לקבלת טענה זו. הפער בעונשים בין המערערים מחד לבין שאר הנאשמים מאידך נובע, בראש ובראשונה, מכך ששאר הנאשמים היו קטינים בעת ביצוע העבירות.

אין אנו סבורים כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

נוכח כל האמור לעיל, הערעורים נדחים.

אין מתקנים עוול בעוול, והטענה צורמת במיוחד כאשר נשמעת מפיו של המערער, שאם היה משתף פעולה עם המישטרה, מן הסתם התביעה לא היתה נתקלת באותם קשיים ראיתיים (כאמור, זהותו של האחר ידועה יפה למערער אך אינה ידועה למישטרה עד עצם היום הזה).

ר' גם ע"פ 9158/16 משה אברג'יל נ' מדינת ישראל: "אנו מקבלים את טיעון המשיבה לפיו הסכמתה לעונשים שהושתו על הנאשמים בתיק החסוי, במסגרת הסדר טיעון, התבססה על קושי ראייתי ואינה מייצגת את עמדת המשיבה לעניין העונש הראוי... פעמים רבות גזירת עונשם של נאשמים בעבירות דומות אינה פרי תוצאה של חישוב אריתמטי, ואין בכך שניתן למצוא פסקי דין בהם הושתו עונשים מקלים יותר במקרים דומים משום ראיה למדיניות ענישה מקילה." לאור אלה ראיתי להשית על הנאשם עונש בצדו הנמוך של מיתחם העונש ההולם שקבעתי לעיל אך לא בתחתיתו.

...

ר' גם ע"פ 9158/16 משה אברג'יל נ' מדינת ישראל: "אנו מקבלים את טיעון המשיבה לפיו הסכמתה לעונשים שהושתו על הנאשמים בתיק החסוי, במסגרת הסדר טיעון, התבססה על קושי ראייתי ואינה מייצגת את עמדת המשיבה לעניין העונש הראוי... פעמים רבות גזירת עונשם של נאשמים בעבירות דומות אינה פרי תוצאה של חישוב אריתמטי, ואין בכך שניתן למצוא פסקי דין בהם הושתו עונשים מקלים יותר במקרים דומים משום ראיה למדיניות ענישה מקלה." לאור אלה ראיתי להשית על הנאשם עונש בצידו הנמוך של מתחם העונש ההולם שקבעתי לעיל אך לא בתחתיתו.

אחי הנאשם עתר לבית המשפט להקל לעונשו תוך שציין כי יפעל על מנת לקחתו תחת חסותו ולדאוג לשיקומו.

עוד ציין ב"כ הנאשם את החסכון בזמן הצבורי לאור הודיית הנאשם כמו גם ייתור הצורך בהעדת המתלונן, שנימנע מלשתף פעולה עם המישטרה וכן בזמנם של עשרות עדים נוספים שהתעתדו להעיד.

...

בית המשפט העליון אישר את מתחם העונש ההולם שקבע בית משפט קמא לעבירה, 18 חודשי מאסר עד ארבע שנות מאסר, בציינו: "הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בסכינים ונעיצתם, פעם אחר פעם, באבריו החיוניים של המתלונן, מעוררת חלחלה ומעידה על מסוכנותם הרבה של המערערים, ועל חוסר מורא מפני החוק. בנסיבות חמורות אלה, דומה כי מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא, הנע בין 18 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר, הינו מתחם סביר ואין בידינו לקבל את הטענה כי מדובר במתחם שגוי או ברף תחתון גבוה מדי, כפי שנטען על-ידי בא כוחם של המערערים." בית המשפט שלערעור, אף אישר את הענישה אשר השית בית משפט קמא על המערערים, כל אחד על פי חלקו ונסיבותיו.

בע"פ 935/14 אוסטרחוביץ' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.11.14), נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודייתו, בביצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והושתו עליו 50 חודשי מאסר בפועל.

בהינתן הסדר הטיעון ולאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 43 חודשים.