שירותי בריאות כללית אינם גוף ציבורי לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע

עקרונות אלה עוגנו בהמשך, בחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ונפסק כי "ראציונלים אלה של חופש המידע, שנוגעים לזכותו של כל אזרח גם מקום בו אין לו כל עניין אישי במידע, נכונים קל וחומר כאשר מדובר בזכות עיון ספציפית של חבר מועצה, שתפקידו הוא לבקר ולהכווין את פעולת הרשות המקומית" (עת"מ (י-ם) 35927-08-15 ורטון נ' מר ניר ברקת – ראש עריית ירושלים (16.8.2017), בפיסקה 48).

המצבים העשויים להיות רלוואנטיים לענייננו הם המנויים בסעיף 2(8) לחוק: "הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע"; וסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות: "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה". נפסק, כי "...את תוכנו של הביטוי "ענייניו הפרטיים של אדם",יש לצקת בכל מקרה בהתאם למכלול הנתונים הרלוואנטיים, ותוך מחויבות להגנה על יכולתו של האדם לקיים את האוטונומיה שלו ואת המרחב הפרטי הנתון לו" (עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות (19.5.09), בפיסקה 23); וכי האיזון של הזכות לפרטיות עם הזכויות המתנגשות "...משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו, וכך גם פירוש הביטויים בחוק הגנת הפרטיות שונה בהכרח ממקרה אחד למישנהו" (עת"מ (ת"א) 2032/08 התנועה לחופש המידע נ' שירותי בריאות כללית, עמ' 17).

סבורני, כי מכוח הזכות הנתונה לחבר המועצה, ולצורך מילוי תפקידו כאמור, הוא רשאי גם לעיין בהסכמים עצמם, להבדיל מכלל הציבור הזכאי להחשף לדוח המפורט בחוזר המנכ"ל. איני סבור גם כי יש בכך כדי לפגוע בפרטיות ובחיסיון כלכלי של המתקשרים: ראשית, אפילו יש במידע כדי ללמוד על הכנסותיהם של הקבלנים בתמורה לשירות שספקו לעיריה, הרי סביר, כי מי שמתקשר עם גוף צבורי יודע וצופה, כי המידע על התקשרויותיו ועל התשלומים שקבל יפורסם ברבים.

יועץ משפטי לעיריה ממונה על פי חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ו-1975, ועל פי סעיף 169ב(א) והתוספת החמישית לפקודת העיריות.

...

בנסיבות המקרה, נוכח המסקנות שאליהן הגעתי כמפורט לעיל, ובשלב זה של ההתדיינות, לא מצאתי מקום ליתן סעד כלפי משיבה 4, וסבורני כי דין העתירה נגדה, להידחות.

העתירה מתקבלת אפוא באופן חלקי, כלפי המשיבים מס' 1 – 3, ועליהם לאפשר לעותר עיון וצילום המסמכים בהתאם למפורט לעיל, וזאת, תוך 45 ימים ממועד היוודע פסה"ד לבא כוחם, כפוף לתקופות שבהן יהיו משרדי החכ"ל והעיריה סגורים ע"פ דין או הוראת רשות מוסמכת, לרבות בשל מצבי לוחמה, או בשל הכרזת הסגר עקב מגיפת הקורונה.

העתירה נגד המשיבה מס' 4 נדחית.

לשיטתה, בקשה זו אינה אלא תחבולה נוספת של המבקשת, שניסתה לקבל מידע בעבר ונכשלה, וכעת היא מנסה שוב את מזלה במסגרת אפיק זה. מדובר בניסיון לאסוף מידע על שירותי בריאות כללית ועל חברת פרופורציה, שהייתה ספק של הכללית והיא מתחרה עסקית של המבקשת.

במאי 2016 היא הגישה הליך נוסף נגד כללית וחברת פרופורציה, והפעם דובר בעתירה מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, במסגרתה ביקשה מידע על הקף הסבסוד של הכללית והשתתפות החברים בשרותי פרופורציה בשנים 2015-2007.

היא טענה כי כללית מסרה נתונים שגויים הן במסגרת הסכם הפשרה שנכרת עימה הן במסגרת חשיפת המידע לפי חוק חופש המידע.

הכללית היא גוף דו מהותי למצער, ומהוה מונופול בתחום שירותי הבריאות.

הכללית לא פרטה מדוע המבקשת מהוה מתחרה עסקי שלה, וטענותיה לא גובו בתצהיר.

כפי שפסק כב' השופט סולברג זכות העיון "היא זכות יחסית ויש לאזנה עם האינטרסים של בעלי הדין ושל צדדים שלישיים, כגון פגיעה בפרטיותם או באינטרסים מסחריים, ואף באנטרס הצבורי" (רע"א 7306/16 פלונית נ' פלונית (פורסם במאגרים; 2017) בפיסקה 10 להחלטה).

...

לאחר עיון אני סבור שאין לאפשר, בנסיבות העניין, את העיון הגורף כמבוקש.

העובדה שההליך שלפני אינו חוסה תחת צו איסור פרסום אינה משנה את המסקנה, שכן אין לצדדים שלישיים זכות קנויה לעיין בכתבי הטענות ללא בקשה מתאימה, והבקשה הנוכחית תוכיח.

כבר אומר כי אין מדובר בסוגיות חדשניות; ההפך – מרבית הסוגיות הראויות בירור בהליך הן סוגיות השבות ועולות בבתי המשפט הדנים בבקשות לפי חוק חופש המידע, ואף אני כבר נידרשתי להן לא פעם בהקשרים שונים (ראו למשל החלטותי בעת"מ 12945-03-20‏ ג'ודה עאמר בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.8.2020), להלן: "ג'ודה עמאר"; עת"מ 36780-10-20 שמואלי נ' מכון התקנים הישראלי (11.5.2021), להלן: "שמואלי"; עת"מ 35783-07-18‏‏ קר שרותי רפואה בע"מ נ' שירותי בריאות כללית מחוז דן (8.11.2018)).

הערוץ הכללי לעיין במידע הצבורי של וועדת המכרזים פועל במקביל לערוץ הפרטני, וכך רשאי כל אזרח ותושב (לרבות מי שהשתתף במיכרז) לבקש לעיין בתוצאות המכרזים, ובקשתו תבחן לפי הוראות חוק חופש המידע ומערכת האיזונים שבחוק; קרי, "ייתכן בהחלט מצב שבו תוגש בקשה לעיון במסמכי המיכרז שלא מכוח תקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים או מכוח ההלכה הפסוקה של בית המשפט, אלא מכוח זכות העיון המעוגנת בחוק חופש המידע" (דקל, בעמ' 206-205; וראו גם בעמ' 226-224), וכן ראו את דברי בית המשפט בעת"מ (ת"א) 1880/04‏ ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל נ' רכבת ישראל בע"מ (5.6.2005): "הוראות חוק חובת מכרזים אינן גורעות מזכותו של צד המבקש לעיין במידע הנוגע למכרז, מכוח חוק חופש המידע. הזכות לקבלת מידע ביחס למכרז יונקת את חיותה ממספר מקורות נורמאטיביים ואינה מוגבלת ומצומצמת להוראות דיני המכרזים...נמצא איפוא, שהמקור העקרי: חוק חופש המידע, אינו נדחה מפני חוק חובת המכרזים. בצדק טוען העותר כי כל פירוש אחר ירוקן מתוכן את הוראות חוק חופש המידע, וכי עמדת המשיבה תביא לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת לפיה לשום גוף לא תהא גישה למסמכי הרכבת והתקשרויותיה. לעמדתו, לא יעלה על הדעת כי המכרזים השונים של רכבת ישראל יוותרו חיסויים לעולם ועד מעיון של גורם כלשהוא, רק משום שחלפו למעלה מ-30 יום מיום ההודעה על ההצעה הזוכה במיכרז כזה או אחר" (עמ' 5-4; וראו גם עת"מ (י-ם) 786/02‏Electronic Data Systems Corporation‏ נ' הנהלת בתי-המשפט, פ''ד 789, 800-897 (24.10.2002); וכן את החלטתי בעיניין ג'ודה עמאר, בפיסקה 16).

...

לפיכך, גם אם היה מחיר ההצעה הזוכה סוד מסחרי, וגם אם חשיפת המחיר היתה מהווה בענייננו פגיעה בתחרות, וכאמור לא קבעתי כך, הרי שבבחינת מכלול השיקולים הצריכים לפי סעיף 10 לחוק חופש המידע – דעתי כי יש להיעתר לבקשה.

אני סבורה כי המשיבה נתנה משקל עיקרי לאינטרס הכלכלי של העותרת במידע המבוקש, ולחשש שהיא צופה מתוצאות גילוי המידע ללקוחות העותרת, והעדיפה את השיקולים הצרים הללו על פני האינטרס הציבורי ועקרונות שבבסיס חוק חופש המידע ועל פני השיקולים המשמעותיים התומכים בהחלטה להיענות לבקשה.

משכך אני סבורה כי יש להיענות לבקשה גם מטעם זה. סיכום מכל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה.

לטענתו, כללית איננה "גוף צבורי" והפסיקה קבעה, שיש לפרש את הוראת סעיף 23ג' לחוק הגנת הפרטיות בצמצום - ע"א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ' משרד הבטחון (11.4.2017)].

לפיכך (ולאחר שכללית הגישה בקשה למתן החלטה בבקשה) ניתנת החלטה זו. בתגובתה להודעת המל"ל טוענת כללית, כי המידע המבוקש אינו עונה על הגדרת "מידע" בחוק הגנת הפרטיות וכי כללית נכללת בצו הגנת הפרטיות (קביעת גופים צבוריים) התשמ"ו-1986 (להלן: "צו הגנת הפרטיות") והוגדרה כגוף צבורי בנוגע לזכאותה לקבל מהמל"ל את סוג המידע המבוקש על ידה.

עוד נטען, כי המידע דרוש לכללית במסגרת התפקידים והסמכויות שלה, שכן היא מחוייבת לספק שירותי בריאות למבוטחיה, על פי סל הבריאות, לפי נוסחת הקפיטציה שבסעיף 17 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"), ולכן היא זכאית גם לקבל מידע על מועדי מעבר של מבוטחיה אל קופת חולים אחרת.

הדרך הנכונה לקבל מידע מגופים צבוריים, שאינם צד להליך, איננה (למעט מקרים חריגים כאמור) באמצעות בקשה לגילוי מסמכים בהליך, אלא באמצעות פנייה בבקשה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998.

...

המשיב טוען, בתגובתו, כי אין לאפשר לכללית לאסוף ראיות לאחר הגשת התביעה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי בדבר החלטתי שלא להיעתר לבקשה ולהלן נימוקיי; אמנם, לכאורה, ייתכן שהמידע שכללית מבקשת, רלבנטי להליך, שכן יכול שהוא יסייע בידה להוכיח את תביעתה (ככל שטענותיה שם מוצדקות).

הפסיקה קבעה, כי על אף שהדבר לא נאמר מפורשות בתקנות סדה"ד, בית המשפט מוסמך להורות למי שאינו צד להליך לגלות או להמציא מסמכים, אולם מדובר בחריג אשר בית המשפט יעשה בו שימוש במקרים מיוחדים כגון, כאשר נטענת טענת קנוניה בין הצד להליך לבין הצד השלישי, או כאשר הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של הצד להליך: "הכלל הוא שהליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד (ראו, לדוגמה, החלטתי ברע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015)). לכלל זה מספר חריגים, כמו טענת קנוניה בין הצד השלישי לבעל הדין (ע"א 174/88 הילדה גוזלן ואח' נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב (1) 563, 565 (1988) או כאשר הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין (רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' רוכביץ ישראל, פ"ד מט (5) 793 (1998) (להלן: עניין ראש קש)). [...] מבלי להידרש לשאלות סבוכות של הרמת מסך, אני נכון להניח כי הצד השלישי במקרה דנן (אוניפארם) קשור בקשר קרוב לבעל הדין (מוטיבן) בשל היות אוניפארם חברה אחות הנשלטת על ידי אותם בעלי מניות. עם זאת, עדיין מדובר בצד שלישי וכאשר מדובר במסמכים המצויים בידי צד שלישי, יש לנקוט משנה זהירות בגילוי מסמכים המופנה כלפיו (יצחק עמית 'קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - נסיון להשלטת סדר' ספר אורי קיטאי 247, 292-289 (2007))" - רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ (19.01.2017) (פסקה 12).

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות בקשה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך, בסך 2,340 ₪.

נקבע כך: "הליכי גילוי מסמכים יש לנהל במסגרת התובענה המתבררת (והם אכן כבר נוהלו בגדרה), ולא במסגרת הליך עקיף וחיצוני של עתירה לפי חוק חופש המידע. הדברים יפים שבעתיים נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך הנוכחי שקבוע כבר לשמיעת הוכחות. ממילא, העתירה שהוגשה לפי חוק חופש המידע אינה מצדיקה את עיכוב ההליכים בתובענה שלפניי...". השתלשלות העניינים ביחס לבקשה לפי חוק חופש המידע: א) ביום 24.3.23 פנה העותר בבקשה לשירותי בריאות כללית לפי חוק חופש המידע ובקש לקבל מידע – "כמה קופת חולים שילמה עבור כל טפול פוטותרפיה (פריט קוד 96910 ו 96912) ועבור כמה טיפולים היא שילמה לכל אחד מהם.

ביום 1.5.23 השיבה אחראית חוק חופש המידע בשרותי בריאות כללית כי המידע המבוקש הנו בגדר סוד מסחרי ולכן שירותי בריאות כללית לא יכולה למסור אותו, וזאת בהתאם לסעיף 9 (ב) (6) לחוק יסוד חופש המידע.

האם מבקש המידע נידרש להראות טעם או סיבה בגינם הוא מבקש את המידע? בסעיף 15 לבג"ץ נוה נקבע: "לצורך גילוי ועיון במסלול של סעיף 74 לחסד"פ, הרלוואנטיות היא תנאי מקדמי שאין בלתו. על הנאשם להראות תחילה כי הראיה המתבקשת היא רלוואנטית, ורק לאחר שהוא צולח שלב זה, מגיע שלב האיזון בין זכותו לעיין בחומר לבין חיסיון יחסי או אינטרס נוגד אחר. לעומת זאת, בהליכי גילוי ועיון על פי חוק חופש המידע, מבקש המידע אינו נידרש ליצלוח את שלב הרלוואנטיות. מבקש המידע לא נידרש להראות טעם או סיבה בגינם הוא מבקש את המידע, הגם שקיומו של אינטרס אישי ממשי לחומר המבוקש, עשוי לחזק את זכות העיון הציבורית-כללית ולהטות את נקודת האיזון לטובתו". אולם יש לשים לב לרע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (29.8.13) סעיף 9 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) הש' גרוניס: "בעוד שבמקרה הרגיל, מבקש המידע לפי חוק זה אינו צריך להראות עניין אישי במידע אותו הוא מעוניין לקבל לידיו, נפסק כי מקום שבו מדובר במידע המכיל סוד מסחרי, על המבקש לשכנע בדבר חוזק האנטרס שלו בקבלת המידע על מנת להטיות את הכף לטובתו (ראו, עע"מ 10845/06  שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, פיסקה 78 [פורסם בנבו] (11.11.2008) (להלן – עניין שידורי קשת)). עוד נקבע לעניין זה, כי "רק אינטרס צבורי חזק ביותר יוכל להצדיק חשיפתם של נתונים כלכליים של גוף מסחרי פרטי, גם אם גוף זה היתקשר עם הרשות" (שם, פיסקה 101)".

...

בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה שהחלטת המשיבה סבירה ואין בנמצא טעם המצדיק התערבות בה. מקובלת עלי טענת ב"כ שירותי בריאות כללית שעלתה בדיון לפיה הבקשה העיקרית לפי חוק חופש המידע היא הבקשה מיום 24.3.23 בגינה שילם העותר אגרה ושתי הבקשות הנוספות שצורפו על ידו הן בגדר המשך התכתבויות בעניין.

מכל מקום, דין העתירה להידחות גם מבלי לדעת את עמדת צדדי ג'.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.