ביחס לטענות התובעת, כי יש לקבל את תביעתה מכוח עילה חיצונית לחוק הגימלאות, טענה הנתבעת, כי דין טענה זו להדחות, שכן הדרך לתקוף את הטענה בדבר ביטולו של התיקון לחוק ואת החלק הנוגע להסדרי רציפות בין שירות קבע בצה"ל לבין שירות המדינה, לאור הפגיעה בזכות הקניין של התובעת, תוך ניתוח פסקת ההגבלה, הינה טענה שגויה, ומכל מקום, לא ניתן לתקוף אותה באופן ישיר בבית הדין לעבודה, כי אם בבג"צ, שלו הסמכות לידון בתקיפה ישירה של מעשה חקיקה.
לאחר שציינתי את כל האמור לעיל, ברצוני להדגיש, כי החלטתי לקבל את התביעה אינה נסמכת על טיעון האפליה שהעלתה התובעת, כי אם על מסקנתי שהמדינה נהגה בחוסר תום לב עם התובעת, עת קלטה אותה לשירות המדינה בפרקליטות מחוז חיפה, מבלי להביא בפניה את האופציה שעמדה בפניה לפנות בבקשה לנציב שירות המדינה לצורך הכרה בשירות קודם, בהתאם להוראות תקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (חישוב בעד תקופת שירות שהחוק לא חל עליו), תשכ"א-1961.
...
האם התובעת, שופטת בית משפט השלום בחיפה, זכאית להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, חרף העובדה שכאשר מונתה לכהונת שיפוט היתה מבוטחת בפנסיה צוברת? זו השאלה בה עלי להכריע בתיק זה.
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.
לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת, לפיה מדובר בהוראות חוק שמצופה מהתובעת להכיר ולפעול על פיהן גם ללא הנחיה של המעסיק, אלא שבנסיבות העניין, ובמיוחד לאור דפוס העסקתה של התובעת בשנותיה הראשונות בפרקליטות עד לקבלת כתב המינוי – דפוס העסקה שנכפה עליה וששירת בראש ובראשונה את הפרקליטות עצמה, שביקשה להשאיר אותה בתפקידה, סבורני כי יש לייחס למדינה חובה מוגברת של גילוי ויידוע.
לסיכום, התנהלות הנתבעת כלפי התובעת, החל מהאופן בו קלטה אותה, עבור דרך האופן בו מינויה הזמני שב וחודש, לרבות באופן חריג, וכלה בכך שחרף פניותיה לגורמים הרלוונטיים השונים מבעוד מועד, אף גורם לא טרח לעדכן אותה בדבר האפשרות העומדת לה לשמור על זכויותיה בפנסיה תקציבית, תוך מתן תשובות, שהטעו אותה, ולמצער, לא הציגו בפניה פרטים מהותיים, דבר שגרם לכך שאיבדה זכות להמשיך ולהיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, ולכל הפחות, איבדה את הזכות להגיש בקשה בעניין לגורם האחראי.
אחרית דבר
התביעה מתקבלת וניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו התובעת זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד תחילת עבודתה כעובדת מדינה, תוך צירוף תקופת שירותה הצבאי, תוך עריכת התחשבנות מתאימה, בין היתר, ביחס למענקים הכספיים שקיבלה עם שחרורה מצה"ל ולאחרונה, המענק הכספי שקיבלה כשופטת.
