באשר לתחום התחבורה הציבורית, התובע טען כי הוא מנוע לחלוטין משימוש בתחבורה ציבורית וזאת בשל הפגימות שמהן הוא סובל (קשיי הליכה ומרחק לתחנה; מזג אויר חם; התניידות עם תיק; נסיעה באוטובוס בתנאי דוחק עם אנשים רבים; העדר אפשרות לנסוע בעמידה והסכון שייפול; הצורך במתן שתן עקב תרופות אותן הוא נוטל והיותו של התובע בקבוצת סיכון למחלות שונות).
בתיק עבל (ארצי) 10824-12-22 מוניר גנטוס - המוסד לביטוח לאומי (24.11.23) נקבע, כי:
"תכליתו של סעיף 112 לחוק היא לתת מעטפת נוספת של סיוע ותמיכה לנפגעי עבודה שנפגעו באופן קשה. בהתאם, בנוסף לגימלאות בעין (ריפוי, החלמה ושקום) ולגמלאות בכסף (דמי פגיעה, מענק נכות או קצבת נכות) המשולמים בהתאם לתנאי החוק לכל נפגעי העבודה, מי שעומד בתנאי הסעיף זכאי לסיוע נוסף. סיוע זה כולל מענק לצורך סידורים חד-פעמיים הנובעים מהנכות ונדרשים "לשם קיום אורח חיים סדיר או לשם יצירת תנאים שיאפשרו לו המשך עבודתו" (לצורך התאמת תנאי המגורים, רכישת אבזרי עזר או רכישת רכב כמפורט בתקנה 2), וכן "קצבה מיוחדת" - הכוללת קצבה מיוחדת להחזקה אישית לנכה שעקב נכותו זקוק לעזרה בבצוע פעולות יום-יום, כמפורט בתקנה 10; קצבה מיוחדת להחזקת רכב, כמפורט בתקנה 10א'; וקיצבה מיוחדת לשקום מקצועי או לצרכי עיסוק, כמפורט בתקנה 10ד'.
ראו בנידון עב"ל (ארצי) 26969-09-21 אטלאי - המוסד לביטוח לאומי (8.6.23):
"השאלה אם בשל השלכות הפגיעה המבוטח אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית היא שאלה רפואית, שצריכה להיתקבל על ידי רופא המוסד, והחלטה על רמת הזכאות היא החלטה רפואית – עובדתית מעורבת שצריכה להיתקבל על ידי רופא המוסד ופקידת השקום. לנוכח מהות ההחלטה, אין מדובר בהחלטה שבית הדין יכול לקבל על יסוד עדויות וראיות (אלא אם מוגשת כראייה חוות דעת מומחה, ואיננו נדרשים בהליך זה לשאלה אם בכלל ואם כן - באיזה נסיבות על בית הדין למנות מומחה בהליך שעניינו זכאות לקיצבה מיוחדת). לבית הדין גם אין את הכלים לבחון את טענות המערער בעיניין השלכות הפגיעה התפקודית בידו, הכאב, מצבו הנפשי והבושה שהוא חש על יכולתו להשתמש בתחבורה ציבורית על יסוד העדויות שלפניו".
לאחר שעיינו במסמכים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, כי הנתבע לא בחן כראוי את טענות התובע בנידון וכי יש להשיב את עניינו של התובע לבחינה נוספת של הנתבע.
...
בהחלטת הדחייה נרשם: "ואולם אינך עונה לתנאי - רופא המוסד בהסתמך על המסמכים הרפואיים המצויים בתיק וכן הערכה תפקודית שבוצעה לך על ידי אח מעריך, מצאו שאתה לא זקוק לעזרה בביצוע פעולות היום יום לפחות בשני תחומי תפקוד, עקב פגיעתך בעבודה. לאור זאת, נדחית תביעתך לקצבה מיוחדת."
החלטה זו עומדת לדיון בהליך זה.
בתאריך 27.4.23 התקיים הליך הוכחות במסגרתו נחקר התובע ובהמשך הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
ראו בנדון עב"ל (ארצי) 26969-09-21 אטלאי - המוסד לביטוח לאומי (8.6.23):
"השאלה אם בשל השלכות הפגיעה המבוטח אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית היא שאלה רפואית, שצריכה להתקבל על ידי רופא המוסד, והחלטה על רמת הזכאות היא החלטה רפואית – עובדתית מעורבת שצריכה להתקבל על ידי רופא המוסד ופקידת השיקום. לנוכח מהות ההחלטה, אין מדובר בהחלטה שבית הדין יכול לקבל על יסוד עדויות וראיות (אלא אם מוגשת כראייה חוות דעת מומחה, ואיננו נדרשים בהליך זה לשאלה אם בכלל ואם כן - באיזה נסיבות על בית הדין למנות מומחה בהליך שעניינו זכאות לקצבה מיוחדת). לבית הדין גם אין את הכלים לבחון את טענות המערער בעניין השלכות הפגיעה התפקודית בידו, הכאב, מצבו הנפשי והבושה שהוא חש על יכולתו להשתמש בתחבורה ציבורית על יסוד העדויות שלפניו".
לאחר שעיינו במסמכים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, כי הנתבע לא בחן כראוי את טענות התובע בנדון וכי יש להשיב את עניינו של התובע לבחינה נוספת של הנתבע.
יודגש כי טענה זו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם הנטען בסעיף 3 לסיכומיו וכן עם המבוא למכתב הדחייה מיום 30.5.21, שבו נרשם "... רופא המוסד בהסתמך על המסמכים הרפואיים המצויים בתיק וכן הערכה תפקודית שבוצעה לך על ידי אח מעריך, מצאו שאתה לא זקוק לעזרה בביצוע פעולות היום יום לפחות בשני תחומי תפקוד, עקב פגיעתך בעבודה. לאור זאת, נדחית תביעתך לקצבה מיוחדת."
משלא הוכח בפנינו כי טענות התובע נבחנו כראוי ובהיעדר הנמקה ראויה, מצאנו להורות על החזרת עניינו של התובע לפקידת השיקום, לצורך בדיקת טענות התובע לגופן ומתן החלטה בהתאם.
סוף דבר:
בנסיבות אלו נדחית תביעת התובע לקבלת קצבה מיוחדת בהתאם לסעיף 10(א) לתקנות.
