כך הוזכר תיק משנת 2014 בו המליץ השרות לקבל הסדר טיעון שכלל עונש של מאסר בפועל על רקע אי שתוף פעולה עם השרות וכך הוזכר תיק אחר, משנת 2019, בו שוחרר הנאשם לקהילה טיפולית אך בהמשך עזב את הקהילה ונדון לעונש מאסר בפועל.
לצד זאת, שירות המבחן התרשם שגבולות חצוניים וסנקציות משפטיות קודמות לא הביאו לריסון היתנהגותו.
לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, את המפורט בתסקיר שירות המבחן ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה אין מקום לקבל עתירה זו.
סבורני כי אין די בהבעת מוטיבציה ורצון להישתלב בהליך טפולי כדי לזנוח את שקולי הגמול וההרתעה הנדרשים במקרה זה. אמירה של נאשם "רוצה אני" טפול או גמילה איננה בגדר "מילת קסם" אותה ישלוף הנאשם לכשיחפוץ, ולא יכולה להוות היא חומת מגן מפני השתת עונש של מאסר בבית הסוהר במקרה המתאים.
...
לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, את המפורט בתסקיר שירות המבחן ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה אין מקום לקבל עתירה זו.
סבורני כי אין די בהבעת מוטיבציה ורצון להשתלב בהליך טיפולי כדי לזנוח את שיקולי הגמול וההרתעה הנדרשים במקרה זה. אמירה של נאשם "רוצה אני" טיפול או גמילה איננה בגדר "מילת קסם" אותה ישלוף הנאשם לכשיחפוץ, ולא יכולה להוות היא חומת מגן מפני השתת עונש של מאסר בבית הסוהר במקרה המתאים.
סבורני כי לנוכח אופיו של ההסדר אליו הגיעו הצדדים, ולנוכח העובדה שהעונש שאותו מצאתי להטיל על הנאשם נמצא בתוך טווח הטיעון המוסכם של הצדדים, אין הכרח לשרטט במדויק את גבולות מתחם העונש ההולם בענייננו, אף שמוצא אני לציין, כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם בענייננו צריך להיות גבוה מזה שלו טען ב"כ הנאשם.
בשים לב להערות מקדימות אלו תוצג פסיקה במקרים דומים:
ע"פ 350/13 בשאראת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.6.2013) בו נדחה ערעורם של שני נאשמים שהורשעו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וכניסה ושהיה שלא כדין בישראל והותיר על כנו עונש של 30 חודשי מאסר, כשעל שותפם שהיה נעדר עבר פלילי הושתו 20 חודשי מאסר.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 28 חודשי מאסר בפועל.
