דיון והכרעה
חוק עבודת נשים
עקרון השויון הוכר במשפט הישראלי כנשמת אפו של המשטר החוקתי (בג"ץ 98/69 אהרון א' ברגמן נ' שר האוצר, כג 693 (1969)) ובמסגרת זאת, ניתנת תשומת הלב להפליית נשים בשוק העבודה, תוך הדגשת החומרה היתרה שיש לראות בכך בהיבט של אובדן הזדמנויות תעסוקתיות, מפאת מינה, מצבה המשפחתי, והאילוצים הייחודיים המאפיינים את האשה, כגון הריון.
מכאן, שככל שהתובעת עבדה חצי שנה, ופוטרה מעבודתה בזמן הריונה מבלי שקבלה היתר, אין תוקף לפיטוריה ואולם אף אם טרם חלפה חצי שנה מתחילת העסקתה של התובעת, ככל שהריונה היוה שיקול בהחלטה להפסיק את עבודתה, הרי שמדובר בשקול פסול ומפלה, מכוח סעיף 2(א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, אשר בו נדון בהמשך.
...
בשל כך, אנו קובעים כי לתובעת שולמה תמורת הודעה מוקדמת, ולפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.
משכך, אין בידינו לקבל תביעתה בעניין זה.
סוף דבר
דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך 7,000 ₪.