שיקולים בהחלטת מעצר עד תום ההליכים

במסגרת הבקשה נטען כי המבקש, נתין ירדני, הוא סטודנט ללא עבר פלילי, וכי איזון ראוי בין השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים צריך היה להוביל לשחרורו לחלופת מעצר.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

המשיב נסמך בטענותיו גם על המלצת שירות המבחן, ואולם כידוע "תסקיר המעצר הוא כלי עזר מקצועי בלבד ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט בבחינת 'כזה ראה וקדש'" (ראו, מני רבים: בש"פ 3064/15 מאירוב נ' מדינת ישראל, פס' 6 (12.5.2015)), זאת אף בשים לב לכך שלנגד עיני שירות המבחן עומדים שיקולים שונים אשר אינם חופפים בהכרח לשיקולים העומדים בפני בית המשפט בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל, פס' 15 (6.6.2011)).

...

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

לא למותר להוסיף, כי שירות המבחן ציין כי נשקפת מן המשיב "רמת סיכון בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה וכשמידת החומרה הצפויה של תוצאות האלימות תהיה בינונית אף היא", ויש לתת משקל ממשי להערכה זו. סוף דבר: הערר מתקבל אפוא.

אני מורה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הטיעונים לעניין שקולי בית המשפט בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים בנסיבות דנן, לרבות הנטען באשר להשלכות של העובדה שמדובר בסם מסוג קאנבוס, יישמעו ויוכרעו, מן הסתם, בנסיבות הספציפיות דנן, על ידי בית המשפט, לאחר שיהיה בפניו תסקיר המבחן.

...

איני סבור כי הבקשה דנן מגלה טעם חזק דיו, המקים עילה להתערבותו של בית משפט זה ב-"ערר ביניים", לא כל שכן בהצטרפו של מחסום הרשות ב-"גלגול שלישי". סבורני כי הבקשה נטועה היטב בעניינו הפרטני של המבקש ובמאפייניו, וכי לא מתקיימות נסיבות ייחודיות דיין אשר מצדיקות התערבות.

מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי הוראה זו חלה, מכוח "קל וחומר", גם על שחרור לחלופת מעצר שאינה באיזוק אלקטרוני.

משכך, הבקשה נדחית.

כידוע, במסגרת החלטה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נידרש בית משפט זה לערוך איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, אשר לו עומדת חזקת החפות, לבין השיקולים שהצדיקו את ההחלטה האחרונה בדבר המעצר עד לתום ההליכים, ובהם השמירה על שלום הציבור וביטחונו.

...

לאחר עיון בבקשה, ושמיעת טענות הצדדים בדיון בפניי שנערך ביום 19.12.2023, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

במסגרת בחינה זו יכול בית המשפט לקבוע כי חלוף הזמן מצדיק להורות על קיום דיון מחודש בבית המשפט קמא ועל קבלת תסקיר משירות המבחן (ראו, למשל: בש"פ 8133/23 מדינת ישראל נ' פלוני (20.11.2023)); אך יכול הוא גם לקבוע כי בנסיבות שלפניו המסוכנות הנשקפת מהנאשם היא כה גבוהה – עד שאין הוא נזקק לתסקיר שירות מבחן על מנת להחליט להיעתר לבקשה להארכת מעצרו (בש"פ 34/15 מדינת ישראל נ' חייא (22.1.2015); בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל (15.1.2015); בש"פ 6767/22 ערב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.11.2022)).

משכך, הבקשה מתקבלת.

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים בערר, לצד עיון בחומרי החקירה הרבים שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להיתקבל בחלקו, כך שייקבע כי אף על פי שישנן ראיות לכאורה ביחס לאשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, קיימת בהן חולשה אשר מצדיקה את שליחתו לקבלת תסקיר שירות המבחן, בטרם קבלת החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

...

כמו כן, לאור זווית הצילום, ספק אם ניתן לקבוע מה נשאו עימם פאדי ואיסמעיל בדרכם לרכב, אם בכלל נשאו דבר מה, לא כל שכן האם אכן הסליק פאדי שקיות, כטענתו, במקומות ברכב בהם נמצאו בסופו של דבר האקדח והתחמושת (השוו: עניין מישייב, פסקה 23 (24.6.2018); עניין ברזילי, פסקה 16).

לאור זאת, ולאור מסקנותיי בדבר החולשה הקיימת בראיות לכאורה, סבורני כי על בית המשפט קמא להידרש בשנית לשאלת היתכנותה של חלופת מעצר, וזאת לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר.

סוף דבר: דינו של הערר להתקבל באופן חלקי.