שיקולים בגובה הפיצוי בפיטורים ללא שימוע כדין

לפיכך, אני דוחה את התביעה ברכיב זה. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין לטענת אריאל הוא פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין.

משאין חולק כי לא נערך הליך שימוע, אריאל זכאי לפצוי, ולהלן אדון בגובה הפצוי הראוי בנסיבות העניין.

ביחס לאמות המידה לקביעת שיעור הפצוי, הפנה בית הדין הארצי לפסיקתו בע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.02.17), שם נפסק, כי יש להביא בחשבון שיקולים כגון: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית; משך תקופת העסקת העובד; גילו והאם נפל דופי גם בהתנהגותו.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואני מחייב אותה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) בגין השלמת פצויי פיטורים – 28,690 ₪; (2) בגין פיטורים ללא שימוע – 4,000 ₪; (3) בגין הודעה מוקדמת – 9,614 ₪ טענות הקזוז שהעלו הנתבעים נדחות, באשר אריאל תבע בגין רכיבים שהוחרגו בהסכם הפשרה, ולא כפי שנטען בסעיף 103 לכתב ההגנה.

...

בע"ע 35231-02-18 יד שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ ואח' נ' אלעד סטפנסקי (17.3.22), פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי במסגרת שיקולי הצדק עשויים להתקיים מקרים בהם ימצא בית הדין לנכון לעשות שימוש חלקי בסמכות הרמת המסך, ואולם, "הרמת מסך – מלאה או חלקית – אינה ענין טכני, אלא היא פרי הפעלת שיקול דעת פרטני, ואין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות זאת". במקרה שהובא בפני בית הדין האיזורי, הוא הורה הרמת מסך ההתאגדות באופן חלקי ביחס לחוב הנובע מאי העברת הניכויים וההפקדות לגמל ולפיצויים ביחס לשתי תקופות העסקה ונימק זאת בכך שבתקופת ההעסקה השניה החברה ניכתה משכרו של העובד את חלקו כביכול בדמי הגמולים אך לא העבירה את אלה לקופת הגמל.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואני מחייב אותה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) בגין השלמת פיצויי פיטורים – 28,690 ₪; (2) בגין פיטורים ללא שימוע – 4,000 ₪; (3) בגין הודעה מוקדמת – 9,614 ₪ טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים נדחות, באשר אריאל תבע בגין רכיבים שהוחרגו בהסכם הפשרה, ולא כפי שנטען בסעיף 103 לכתב ההגנה.

כמו כן, בהיעדר ראיה כלשהי שתתמוך בטענת הקיזוז שהועלתה בסעיף 104 לכתב ההגנה, גם טענת קיזוז זו נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע עיקר טענות הצדדים לטענת התובעת, במהלך חודש דצמבר 2015 היא יצאה לחופשת לידה, וכשרצתה לשוב לעבודתה, מר ממן אמר לה כי עובדת אחרת תפסה את מקומה, וזאת מבלי שניתנה לה חלופה אחרת ומבלי שנערך לה שימוע.

אשר לאמות המידה לקביעת שיעור הפצוי הלא ממוני בגין הפרת חובת השימוע, נקבע כי- "במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי ...; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ...; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד ...; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד ... ועוד"[footnoteRef:48] (ההדגשות במקור – ר.ג.).

על כן, לא לקחנו בחשבון לצורך קביעת גובה הפצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע, את העובדה כי מדובר בפיטורים במהלך התקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה.

"פצויי פיטורין לאחר חופשת לידה" עיקר טענות הצדדים לטענת התובעת, העידר השבתה למקום עבודתה ולאותו תפקיד בו עבדה, לאחר תום חופשה הלידה השנייה, מבלי שניתנה לה האפשרות להשמיע את עמדתה ביחס להחלטה שלא להשיבה לעבודה, מהוה פיטורים שלא כדין, בנגוד לסעיף 9א לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ולפיכך זכאית התובעת לפצוי בגין הפיטורים שעל פי הפסיקה הרווחת עומד לטענתה ע"ס השווה ל-6 משכורות לכל הפחות ובסה"כ 23,400 ₪[footnoteRef:51].

...

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד מענק לידה – נדחית.

הבקשה לתקן פגם בהליך בדרך של הוספת רכיב שעניינו תשלום פיצויי פיטורים מלאים או הפרשי הפרשות לפיצויים, מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה- נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

חובת השימוע התובע טוען שהוא זכאי לפצוי בגין הפרת חובת השימוע, שכן הוא פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין, מבלי שקבל זימון מסודר ומבלי שניתנה לו היזדמנות להתייחס לטענות.

אשר לגובה הפצוי – התובע טען כי הוא זכאי לפצוי בסך 8,000 ₪ בגין הפרת חובת השימוע וכן לפצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש וזאת על מנת להגשים את המטרה הכפולה של הפיצויים -- לפצות את הנפגע ולהעניש את הצד שנהג לא בהגינות.

לטעמנו, יש כפילות מסוימת בסעדים אלה, שכן תחת ראש הנזק של פיצוי בגין אי עריכת שימוע ציין התובע כי ניתן להכניס שקולי מדיניות רחבים מעבר לנזק ובכלל זה שיקול הרתעתי (ס' 20 לכתב התביעה).

...

לא ברור לנו אם התיקון במנוע נעשה עקב תאונת הדרכים ומכל מקום משלא הוצגה כל ראיה לתשלום בו נשא הנתבע הרי שאין מקום לחייב בו את התובע; חמישית, בכל הנוגע לתשלום הדו"ח אותו הציג הנתבע אותו קיבל הרכב כשהיה בחזקת התובע, לא ברור האם דו"ח זה שולם ואם כן על ידי מי. מכל מקום, משלא הובאה ראיה חותכת כי הנתבע נשא בתשלום הדו"ח, הרי שנדחית טענתו בהקשר זה; שישית, בכל הנוגע להחזקת הרכב לאחר הפיטורים – התובע טען כי הנתבע "עבד בשחור" וקונה רכבים בשחור כי הוא רשם רכב על שמו של התובע כאשר הוא שילם את הדוחות שנתקבלו בגין רכב זה, כי הוא ביקש מהנתבע שיעביר את הבעלות אליו (ע' 8 ש' 25) וכי את האוטו שקיבל התובע לצורכי העבודה הנתבע לא ביקש חזרה בשלב שבו הצדדים ניהלו משא ומתן וכי לאחר שקיבל פנייה השיב לו את הרכב (ע' 9 ש' 1).

בנסיבות אלה, כאשר הצדדים מסכימים אודות גובה השווי בגין ירידת הערך, אזי שסברנו כי יש לחייב את התובע בגין שווי ירידת הערך לפי 10 חודשים גרסת הנתבעים ולא לפי 8 חודשים לפי גרסתו ועל כן יש לחייבו בסך של 5,000 ₪ בגין ירידת ערך הרכב, ובנוסף מצאנו לנכון – על דרך האומדנה – לחייב את התובע בסך נוסף של 500 ₪ בלבד לחודש בגין השימוש ברכב במשך עשרה חודשים, כך שבסך הכל יחויב התובע בתשלום 5,000 ₪ נוספים בגין השימוש ברכב.

סוף דבר התביעה נגד הנתבע 2 – נדחית בזאת.

על כן, התובעת דרשה בתביעתה פיצוי בגין אובדן שכר לפי שיעור של 150% עד לתום התקופה המוגנת, אובדן תנאים סוצאליים, תשלומי ביטוח לאומי ומס בריאות החל ממועד הפיטורים ועד לתום התקופה המוגנת, פיצוי פיטורים בגובה של 12 משכורות, הודעה מוקדמת, פיצוי על העידר שימוע כדין, ופצוי לפי סעיפים 13א(ב)(1) ו-13א(א)(1) לחוק עבודת נשים.

במועד הקובע, שהוא המועד שבו נקבע כי הפיטורים נכנסים לתוקף, הייתה מוטלת על הנתבעת חובה לקבל היתר לפיטורי התובעת (כאשר השיקולים של הממונה הם בין היתר אם קיים קשר בין סיום העבודה של התובעת ובין הריונה, אך לא רק).

סך של 12,000 ₪ בגין פצויי פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע – נזק לא ממוני.

...

הסיבה לסיום העבודה של התובעת אנו מקבלים את טענת הנתבעת שלפיה חוק השוויון לא יחול על ענייננו נוכח מספר העובדים של הנתבעת שהוא פחות משישה (הצהרת הנתבעת בנקודה זו לא נסתרה).

לסיכום על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 99,000 ₪ בגין פיצוי על אבדן שכר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.20 ועד ליום התשלום בפועל.

] תביעת התובע לפצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין טענות הצדדים התובע טוען כי הוא זכאי לפצוי בסך 70,200 ₪, אשר חושב לפי 12 משכורות (כולל מע"מ) שכן יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ללא עריכת שימוע כדין, ובשל הלחץ אשר הופעל עליו לחתום על הסכם קבלנות.

] נציין כי הפסיקה ביחס לקביעת פיצוי בגין הליך פיטורים לקוי מביאה בחשבון את ההשלכות על העובד ועל עתידו המקצועי, ואספקטים נוספים כגון שיקול הרתעתי והכוונת ההיתנהגות של הצדדים במסגרת יחסי העבודה[footnoteRef:110].

השיקולים שעל בית הדין לשקול בקביעת גובה הפצוי הם שקולי המקרה הספציפי וכן שקולי רוחב.

...

] סוף דבר תביעתו של התובע להכרת יחסי עבודה מתקבלת.

זכויותיו הכספיות של התובע מתקבלות באופן חלקי, כך שהנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: · פיצוי פיטורים בסך 93,750 ₪ · חלף הפרשות לפנסיה בסך 22,166 ₪.

משמצאנו כי ניטשה מחלוקת כנה בין הצדדים ביחס למהות מערכת היחסים ביניהם, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה.