שיקולי שיקום מול חומרת עבירות שוד

בע"פ 1167/21 טארק חוג'יראת נ' מ"י (31.5.2021), הוטל על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, בגין ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות.

בדחיית העירעור חזר בית המשפט העליון על הכלל לפיו תסקיר שירות המבחן על המלצותיו מהוים אחד ממכלול השיקולים אשר בפני בית המשפט, וקבע כי שקולי שקומו של המערער, נסוגים אל מול חומרת מעשיו ומידת אשמתו הגבוהה, כמו גם הצורך בהרתעה: "עוד ראוי להדגיש כי אמנם שירות המבחן הוא גורם חשוב בהליך הפלילי, והמלצתו מספקת חוות דעת מקצועית ומשמעותית באשר לתמונת מצבו של נאשם, אך בית משפט זה קבע לא אחת כי תסקיר שירות המבחן על המלצותיו מהוים רק שיקול אחד ממכלול השיקולים המונחים בפני בית המשפט טרם מתן גזר הדין, והסמכות הסופית בהכרעה נתונה לבית המשפט.... לבסוף, יש לברך על מאמצי השקום של המערער, וניתן רק לקוות כי יתמיד בהליך הטיפולי בו החל. עם זאת, בדומה לנסיבותיו האישיות, שקולי שקומו נסוגים למול חומרת מעשיו ומידת אשמתו הגבוהה – כמו גם למול הצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאלים, במיוחד מפני עבירות קלות לבצוע, המאיימות על בטחון הציבור כולו". בע"פ 1261/18 פלוני נ' מ"י (31.5.2018), מדובר היה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1), בכך שהמערער דקר את המתלונן ובהמשך הצטרפו גם אחרים.

...

בית המשפט המחוזי גזר 30 חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש מאסר בו היה נתון אותה עת, והערעור נדחה.

הערעור נדחה, ונקבע כי מדובר במעשה חמור עד מאוד, וכי מדובר בהתנהלות בריונית במרחב הציבורי.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 32 חודשים.

כך לדוגמא בע"פ 1167/21 ‏חוג'יראת נגד מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (31/05/21) (להלן: "פס"ד חוג'יראת") נקבע כי: "חומרתה הרבה של עבירת השוד הודגשה זה מכבר על ידי בית משפט זה, לאור השפעותיה ארוכות הטווח על קורבן העבירה – אשר פעמים רבות סובל מטראומה וחרדה לזמן ממושך – וכן על תחושת הבטחון של הציבור כולו. חומרה זו מובילה לכך שמדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו כוללת עונשי מאסר בפועל, וזאת אף במקרים בהם שירות המבחן ממליץ להמנע מכך לאור שקולי שקום (ע"פ 7519/18 אבו סנינה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.2.2019))". בפס"ד זה הובהר כי על אף שיש לברך על מאמצי שקום של נאשמים, בדומה לנסיבותיהם האישיות – אלה נסוגים אל מול חומרת המעשים ומידת אשמה גבוהה – כמו גם למול הצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאלים, במיוחד מפני עבירות קלות לבצוע, המאיימות על בטחון הציבור כולו, כגון עבירת השוד.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש ליתן משקל להתנצלותו של הנאשם בפני המתלונן בבית המשפט ולהבעת החרטה והצער, אשר הותירו רושם כי הם כנים, וכן לעמדת המתלונן לפיה מחל לנאשם ולא מעוניין שבית המשפט יחמיר עמו בעת מתן גזר הדין.

סוף דבר, לאחר ששקלתי מלוא השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם ענישה בחלקו האמצעי של כל אחד מהמתחמים אשר נקבעו, וכי לאור ההשפעה המינורית שיש לענישה בגין עבירות החזקת הסכין על העונש, אין מקום לחפיפה כלשהי בענישה.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר בפועל.

נסיבות כאלה מפורטות בסעיף 40יא לחוק, וכוללות בין היתר את השלכת העונש על הנאשם ועל משפחתו, הנזקים שנגרמו לו מהעבירה ומהרשעתו, שאלת נטילת אחריותו על מעשיו ומאמציו להשתקם, מאמציו לתקן את תוצאות העבירה, שתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק, היתנהגות חיובית כללית ותרומה לחברה, נסיבות חיים קשות, חלוף הזמן, ועברו הפלילי של הנאשם (וראו סעיף 40יב הקובע כי הרשימה המנויה בסעיף 40ט אינה סגורה וניתן לשקול גם נסיבות אחרות).

בעיניין שושני מדובר היה בנאשם שניכנס לסניף הדואר המרכזי בירושלים כשהוא לבוש מעיל, כובע צמר ומשקפי שמש, ניגש לאחת הפקידות ומסר לה פתק שלפיו הוא "חמוש באקדח ולא יהסס לפרק לך את המוח מול הלקוחות [...]" ועל כן היא נידרשת למסור לו את הכסף ברשותה.

בית המשפט העליון החמיר בעונש והעמידו על 24 חודשי מאסר, בקבעו ביחס לעבירה כי "אף אם אין לסווגה ברף החומרה הגבוה מבין עבירות השוד, היא מחייבת ענישה מחמירה ומאסר ממושך בפועל". המקרה שכאן חמור יותר, במובן זה שנעשה שימוש בחפץ דמוי אקדח, אם כי מנגד האיום היה פחות קונקריטי, השוד לא היה של מקום הומה, על הסיכון המופחת הכרוך בכך, ונראה כי התעוזה המשתקפת בשוד של סניף בנק היא גבוהה יותר.

...

כמו כן בשים לב לפגיעה במוכרת, ולכך שהעבירה נועדה להשגת תועלת כלכלית עבור הנאשם, סבורני כי המתחם צריך לכלול עונש של פיצוי וקנס.

באיזון בין השיקולים השונים, ותוך מתן משקל ממשי לשיקולים לקולא, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר, המצוי בחלק העליון של השליש התחתון של המתחם.

חרף האמור, ובשים לב לנסיבות האישיות המורכבות של הנאשם, אני מורה כי חודש אחד מתקופת המאסר על תנאי שיופעל ירוצה בחופף ליתר העונשים.

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"פ 3907/10 נעאמנה נ' מדינת ישראל (23.03.2011): "עבירת השוד היא מן הוותיקות שבעבירות הפליליות. מימי קדם ועד ימינו, רבו האנשים שערכו בינם לבין עצמם חשבון של סכויי ההצלחה מול הסיכונים הכרוכים, ונענו לפיתוי הכספי הכרוך בארוע אלים קצר טווח. כנגד פיתוי זה, נאלצה כל חברה אנושית למצוא את הדרכים להאבק נגד הפגיעה החמורה בה וביחידיה.  

אכן במסגרת גזירות עונשו של הנאשם יש להיתחשב בשיקולי שקומו, אך בנסיבות המקרה ולנוכח החומרה המיוחסת לנסיבות ביצוע השוד, ומשלא הוכח בפניי כי יש סכויי ממשי לשקום, לא מצאתי מקום לחרוג מהמתחם העונש ההולם לקולה ועל כן אקבע עונשו של הנאשם בתוך המיתחם שנקבע.

...

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות ונוכח האמור בתסקיר מטעם שירות המבחן, סבורני כי בנסיבות העניין אין מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום.

באיזון הראוי בין השיקולים, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, בין היתר חלקו של הנאשם, ובאיזון בין נסיבותיו של הנאשם והשיקולים לקולא עליהם עמדתי לעיל, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם, לצד עונש של מאסר מותנה ופיצוי לנפגע העבירה על הנזק שנגרם לו. בסיכומו של דבר, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 26 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 05.08.2020 עד ליום 15.10.2020.

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 3,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים החל מיום 01.10.2022, כאשר נאסר על הנאשם לפנות למתלונן או מי מטעמו בנוגע לתשלום הפיצוי.